הדפסה

קיבוץ רמת דוד הוא אחד מבין חמשת קיבוצי המועצה אזורית עמק יזרעאל הנמצאים מדרום ובסמוך למגדל העמק.

ארבע הקיבוצים האחרים הם גניגר, שריד, גבת ויפעת והאחרון כרוך בתולדותיו.

אל קיבוץ רמת דוד הגענו ביום שני 13 בפברואר 2023 לאחר ביקור בקבוץ השכן יפעת וראו יפעת, שבע טעימות מביקור בקבוץ

חברי אבס שהכין את תוכנית הביקור ביום זה, חשב שבביקור ברמת דוד מן הראוי "שנסתפק" במפגש עם האומן (הצייר והפסל) יונתן טל.

אל רמת דוד הגענו בשעת צהרים והיינו קבוצה בת 10 אנשים והם: מיכל ואבס מעוז (גניגר), עדה ויונה בקלצ'וק (גני תקווה), יצחק פיפ רותם (סאסא), מיכאל סופר (תל אביב), רות לורנס (אוסטרליה), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט), ואני (מבשרת ציון).

הגענו למרכז הקיבוץ ושם פגשנו את יונתן טל ויחד אתו צעדנו לראות את פסלו של דוד פולוס "דוד הרועה".

*

*

בתחילה יונתן סיפר לנו בקצרה על הקמת קיבוץ רמת דוד ועל כך כבר למדנו בביקור ביפעת.

בשלהי שנת  1926 התיישבו שלוש קבוצות בעין ֶבּדה שליד נהלל (היום: עין סייפן). שתיים מהן עלו להתיישבות של קבע בקרבת המקום שתי קבוצות מתנועת גורדוניה שהייתה תנועת הנוער של חבר הקבוצות.

 

אחת קבוצת השרון, השנייה קבוצת שרונה שהסבה את שמה לקבוצת עיינות כדי להגדיר עצמה מחדש במקום הקבע והשלישית קבוצת הצפון – ישבה בעיןֶ בּדה באופן זמני ובהמשך עלתה להתיישבות בגוש זבולון והקימה את קיבוץ רמת יוחנן.

 

בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929) הוחלט, מסיבות ביטחוניות, להעביר את קבוצת עיינות וקבוצת השרון לגבעה הסמוכה, שבה יהיו פחות חשופות להתנכלויות מצד השכנים הערבים.

 

בשנת 1931 עברו שתי הקבוצות יחד למקומן החדש על הגבעה. היישוב, על שתי קבוצותיו, קיבל את השם רמת דוד, לכבודו של דוד לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה, אוֵהד הרעיון הציוני (בתקופת כהונתו ניתנה הצהרת בלפור).

 

כ- 20 שנים חיו קבוצת השרון ועיינות זו בצד זו בשכנותּ קרובה ביותר – למעשה, בלי הפרדה של ממש. בשתי הקבוצות הייתה מוּדעוּת לעובדה כי השטח הכללי של הרמה יכול להכיל בעצם רק נקודת יישוב אחת ולא שתיים, אבל הן דחו את ההתייחסות לשאלה זו, בחינת "ַדָּיּה לצרה בשעתה".

 

שעת חשבון הנפש וההתייחסות הרצינית לעניין הגיעה מבחינת קבוצת השרון בשלהי שנות ה- 40 .

 

לקבוצה לא  נותר שטח מתאים להקמת מבני מגורים, שנדרשו בדחיפות לאוכלוסייה שגדלה. מצוקת הדיור הגיעה אצל כמה משפחות לכדי הרהורי עזיבה, ואולי אף לעזיבה ממש.

 

בתחילת שנת 1950 עמדה על הפרק תוספת בנייה דחופה ביותר עבור ילדים, וכן כמה בתים למגורי חברים.

 

בקבוצה עלו שלוש הצעות לפתרון בעיית הֵאין- שטח – לבנייה: אחת, קבוצת השרון תעבור ממקומה לשטח מהלול וקבוצת עיינות תקבל לידיה את המבנים והשטח של השרון ברמת דוד. שנייה, שטחי רמת דוד יעברו תכנון מחודש, כך שקבוצת השרון תוכל להמשיך לבנות. והשלישית  שתי הקבוצות, השרון ועיינות, יתאחדו לקבוצה אחת.

 

כל ההצעות לא מומשו.

 

בראשית שנות ה-50' קבוצת השרון חברה לקבוצת נאמני מפא"י מקבוץ גבת ויחד הקימו את איחוד-השרון-גבת ואליהם הצטרפו נאמני מפא"י מקבוץ שדה נחום ומקבוץ מחניים. לאחר מספר שנים הקבוץ החדש שינה את שמו לקבוץ יפעת

 

להרחבה ראו מרים אהרוני האיחוד שלא היה וגם חיים גבתי כך נולדה יפעת

תמונת מצב בראשית שנות ה-40 כרקע להבנת הקמת רמת דוד ויפעת

בהמשך יונתן סיפר לנו על האומן דוד פולוס שיצר את הפסל "דוד הרועה"

דוד פולוס (1893 – 1975) היה פסל שנדד בין יישובים והתגורר בכל מקום שבו פיסל, תמורת דמי קיום

 

פולוס גדל בוורשה ובנעוריו היה בן ישיבה רכון על דפי גמרא. בישיבה, היה נוהג לקשט את אולם הישיבה לכבוד סיום מסכת של ש"ס, ומכאן נתפס לפיסול.

 

הוא עלה לארץ ישראל בעלייה השלישית, כחלוץ בחודש אוגוסט 1924.

 

פולוס היה חבר בגדוד העבודה, ובקבוצת החוצבים של יצחק שדה. את פסלו הראשון בארץ סיתת בהיותו בגדוד העבודה במגדל צדק: פרוטומה של אהרן דוד גורדון.

 

פולוס נהג לנדוד ברחבי הארץ. הוא התגורר בקיבוצים שונים ופיסל בהם תמורת דמי קיום בלבד, ללא שכר נוסף. כך ברמת דוד, בתל יוסף בבית אורן וברמת רחל.

 

ביצירותיו הריאליסטיות יש מוטיבים הרואיים, המתארים את תקומת העם היהודי בארצו. פולוס השתמש בחומרים מקומיים פשוטים וזולים יחסית, כמו בטון, טיח על רשתות לולים ומוטות ברזל. הדבר גרם לבלייה מוגברת בפסליו, וצרך תחזוקה מתמדת. בזמנו, פולוס תחזק אותם בעצמו. ועם השנים חלקם שופצו וחלקם עומדים בפני כליה.

 

בנוסף לפסל "דוד הרועה" יצירותיו הנוספות הן אנדרטת אלכסנדר זייד בגבעות שייח' אבריק, "על מי מנוחות ינהלני" בקיבוץ תל יוסף, פסל של נחמן סירקין במוזיאון העבודה, שילוב הדורות או ישראל סבא בבית אורן, אנדרטה לזכר חללי קריית טבעון, שנפלו במלחמת העצמאות, ושבו בנים לגבולם, פסל רחל אמנו ברמת רחל ופסל של אליעזר שטיינמן.

 

במחצית שנות ה-30' של המאה העשרים פולוס, שהיה רשום כמורה, התגורר ברחוב הירקון בתל אביב (אז שכונת מחלול), ליד בית החרושת לאריגה וצביעת משי "דלפינר-יוחננוף". היה לו צריף, שם נהג להתבודד ולעסוק בתכנון עבודות חדשות. מאוחר יותר עבר לירושלים, והתגורר בעשרים השנים האחרונות לחייו בצריף אחר, בלבה של חורשת אורנים ליד מחנה אלנבי.

 

פולוס נפטר ערירי בירושלים והובא בה למנוחות ב-1975.

 

מקור המידע והתמונה

 

*

הפסל דוד הרועה נוצר בשנים 1935 – 1936 והוצב בשנת 1938.

 

הפסל  מציג את דוד המלך בתור רועה צאן, לידו כבשה, והוא פורט על נבל.

 

במשך שתי שנות עבודתו, גר הפסל ברפת תמורת עבודתו.

 

הוא ביקש מהקיבוץ את החבר היפה ביותר כדי שישמש כדוגמן, וכך נבחר לתפקיד אהרון שתיל, סנדלר הקיבוץ.

 

הפסל שופץ בשנת 2006, לכבוד חג השמונים של קיבוץ רמת דוד.

 

בשנת 2021, לאחר שהפסל התבלה בשנית, התגייסו התושבים הוותיקים בקיבוץ לשפצו

המשכנו לשוטט מעט והגענו לפסל "מגן דוד" ושם יונתן טל סיפר עליו

*

את הפסל 'מגן דוד' העניק יונתן טל לקיבוצו במתנה בקיץ 2022.

*

*

המשכנו לשוטט והגענו לביתו של יונתן.

*

בחצר לפניו ראינו את פסלי מתכת ועץ, חלקם גרוטסקיים, הומוריסטיים אשר נושאים עמם סיפור בו ביקורת על הקיבוץ ובעלי תפקידים בו וגם על הארץ והעולם.

*

*

*

*

סדרן העבודה בקבוץ

נכנסנו לדירתו שהיא בעצם גלריה ליצירותיו, על קירותיה תלויים כמה מציוריו ואחרים מונחים על קן או על הרצפה.

*

*

התיישבנו לשמוע את יונתן על עצמו, על דרכו ועל חייו, על מסעותיו ועל יצירותיו.

*

*

יונתן נולד בשנת 1941 להורים שהיו מראשוני הקיבוץ.

 

מצעירותו מרד במוסכמות, תכונה שגררה עמה לא מעט עימותים לאורך חייו בקיבוץ ומחוצה לו.

 

שנים הסתובב בארץ ובעולם לדבריו הוא בעל שיא עולמי הרשום ב"ספר השיאים של גיניס" כאשר ביקר ב-134 ארצות בחמש יבשות.  עבר 254,000 ק"מ במשך 1377 יום.

 

עוד הוסיף  "רציתי להוכיח שגם קיבוצניק שאין לו כסף יכול לעשות דבר כזה".

 

יונתן התחיל לצייר בגיל מאוחר יחסית כאשר גמר את הרפתקאותיו אותן החל בשנת 1967 וסיים בשנת 1977 עם חזרתו לקיבוץ.

 

ציוריו של יונתן מבוססים בחלקם הגדול על צילומים ממסעותיו בעולם ומארכיון הקיבוץ והמשפחה.

 

לדבריו, "אני מצייר מהווי הקיבוץ ומההווי של החיים שלי. הציורים שלי ריאליסטיים ופיגורטיביים. בכל ציור יש סיפור שכל אדם יכול להבין אותו. הנטייה בציורים שלי היא לחקלאות ולעבר, לחקלאות של פעם שבה עבדו עם הידיים. בתור ילד ראיתי את הוריי שעבדו עבודת כפיים בחקלאות. זו המורשת שהם העבירו אליי ואני מעביר אותה באמצעות הציורים".

 

ציוריו מצוירים בטכניקה של צבעי שמן על בד בגדלים שונים, בסגנון ריאליסטי – צילומי מדויק, באווירה גרוטסקית-סוריאליסטית, שיש בה אהבת אדם, הומור  וביקורת

 

יצירתו והמוטו המוביל בה הוא של ביקורת של תופעות חברתיות וקיבוציות ללא התנצלות.

 

לדבריו, יצירתו היא ארכיון קיבוצי מצויר, המביט על תחנות החיים בקיבוץ בעין שוחקת, מלטפת ועוקצת.

"האוטו שלנו גדול וירוק" מתוך ספר הילדים, "בוא אלי פרפר נחמד" מאת פניה ברגשטיין (גבת) . האוטו המיתולוגי לדברי יונתן טל שייך במקורו לרמת דוד וגבת.  ציור זה כמו רבים אחרים עמוסים בפרטים, בדמויות  הנמצאות בפעילות מתמדת.

בראשית שנות ה־2000 צייר טל ציורי מחאה נגד ההפרטה של הקיבוץ. בקיבוץ המתחדש עגל זהב

*

*

לקראת סיום הציג לנו יונתן את הספר שהפיק שלדבריו הוא סיכום התקופה שלו בציור.

כריכת ספרו דמותו המצולמת של יונתן אוחזת במכחול ציירים, פורצת מתוך הנוף המצויר ומאיירת את  קיבוצו. יונתן הדמות המוחשית מתמזגת עם הפסטורליות הקיבוצית הירוקה על גגות בתי הקיבוץ האדומים שבמרכזם מגדל המים

באלבום כ-240 עמודים. בכל אחד פרוס ציור פרי יצירתו שהתפרסה על 40 השנים האחרונות והעוסקת בעיקר בהווי הקיבוצי ובחיי משפחתו. לכל ציור מצורפים דברי תיאור והסבר של הצייר

 

את הספר הוציא טל לאור לאחר שנפגש עם נדב מן ממעבדת ביתמונה במרחביה שהציע לו לקבץ את ציוריו לספר.

 

לדבריו, "נדב מן עוסק באיסוף תולדות עם ישראל בצילומים ומאתר ביישובים החקלאיים ארכיונים של צילומים מראשית ההתיישבות בארץ הוא הגיע גם לקיבוץ שלי ומצא בו צילומים. בקיבוץ אמרו לו שאני היחידי שמסוגל לפענח מה רואים בצילומים, אז נפגשנו אצלי בבית והוא ראה את הציורים שלי שתלויים על קירות הבית ומיד הציע לי לקבץ אותם לספר. הוא עורך ספרים מקצועי והוא שלח צלם שצילם את הציורים שלי ואני פניתי לבית הדפוס והוצאתי את הספר לאור".

 

האלבום הופק ע"י נדב מן ממעבדת ביתמונה במרחביה, הציורים צולמו ברובם ע"י דוד עינב (דדה) מבית אלפא, העיצוב והתמליל שבין דפי האלבום הם פרי יצירתו של יונתן.

 

לפני שנפרדנו יונתן העניק לי את ספרו וכתב לי הקדשה.

*

סוף דבר

****

המפגש עם יונתן טל
היה יוצא דופן, מעניין ומרגש

*****

שמענו בשקיקה
את דבריו המרתקים

*****

התרשמנו מאישיותו
יוצאת הדופן ולא שגרתית

****

יונתן טל הוא אומן דגול
החי בצנעה
וראוי להערכה והוקרה רבה
מעבר לזו שהוא זוכה לה היום

****

מבחינתי לא נאמרה
המילה האחרונה,
אני מתכוון לחזור ולהגיע אליו
ולצלם אותו במשעולי קיבוצו
ובביתו עם ציוריו ופסליו

*****

תודה לך יונתן טל שאירחת אותנו
ופתחת לנו צוהר
לחייך הסוערים וליצירתך
וקודם ספרת לנו על הקמת קבוץ רמת דוד
ועל האומן דוד פולוס ויצירתו "דוד הרועה"

*****

תודה לך אבס
על היוזמה להפגיש אותנו
עם יונתן טל
לאחר הביקור המיחוד
בקבוץ השכן יפעת