מושב תל עדשים  הוא יישוב שהוקם פעמיים, לראשונה בעשור השני של המאה הקודמת, שנה לפני מלחמת העולם הראשונה ובפעם השנייה במחצית הראשונה של העשור השלישי.

 

תל עדשים נמצא בלב עמק יזרעאל.

תל עדשים נמצא ממזרח לצד כביש עפולה – נצרת (כביש 65) 5  ק"מ מצפון לעפולה ו-5 ק"מ מדרום לנצרת, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

 

ביום רביעי 27 ביולי 2022 בקרנו במקום במסגרת מיזם סדרת ביקור מפגש/שיטוט/צילום ביישובים הכפריים

 

את הביקור יזמו במשותף מוטי ארמלין עם שלומי אפריאט, חברו בקורס מורי דרך שהוא תושב היישוב.

 

בסיור זה היינו קבוצה שכללה את החברים המצטרפים אלי מעת לעת והם: מוטי ארמלין ועמי שדה (גילון), ענת ואמיר יגאל (גמלא), ניר עמית (שער העמקים), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט), גדעון וויל (שבי ציון).

 

בשעת בוקר התכנסו בבית התרבות במרכז היישוב.

 

לאחר שיחת היכרות קצרה נסענו למשק אבשלום כהן בע"מ שם אבשי סיפר על עצמו ועל משקו ומפעלו למיון ואריזת סלק ודלעת.

 

בביקור במקום הצטרף אלינו נפתלי (תולי) גלילי, בן המושב (1932) פרופסור אמריטוס היחידה להנדסת הסביבה מים וחקלאות טכניון

 

חזרנו לבית התרבות שם שלומי אפריאט הראה לנו מצגת על המושב וסיפר בקצרה את סיפורו.

 

לאחר מכן יצאנו לסיור קצר בלב המושב אותו הוביל נפתלי גלילי.

 

עצרנו ביד יד לנופלים, כיכר הפעמון מול האסם והסילו, בית העם, הצרכניה ומגדל המים וגם שמענו אודות בית הכנסת, המבנה הראשון שנבנה במושב

 

המשכנו בנסיעה במושב ועברנו בשכונת ההרחבה הקהילתית.

 

המשכנו  והגענו לרפת גדליה רייקין דור שלישי בתל עדשים,

 

לקראת סיום הגענו מסעדת המסיק שם שמענו מבעליה שניר זידובר, שהגיע למושב מנאות אפקה בתל אביב, על שמן הזית האיכותי והמעולה שהוא מפיק מכרמו.

 

סיימנו את הביקור בשעת צהרים ארוחה קלה במסעדת המסיק.

 

בסיור זה, כמו תמיד צלמתי.

 

להלן מובא מעט מדע אודות היישוב ומבחר צילומים.

 

********

מעט אודות תולדות היישוב 

מושב תל עדשים נקרא על שם תל עדס, יישוב ערבי ששכן בקרבת מקום.

לייסוד תל עדשים מציינים שני מועדים

 

המועד הראשון הוא שנת  1913. בשנה זו רכשה החברת להכשרת היישוב את אדמות כפר האריסים  תל עדס שבעמק יזרעאל ממשפחת סורסוק.

 

האדמות נמסרו לקבוצת כיבוש של ארגון 'השומר', שאנשיה ביקשו להקים כפר של שומרים שישלב את רעיונות השמירה וההתיישבות החקלאית.

 

באוקטובר 1913 עלו ראשוני המתיישבים על הקרקע. המתיישבים סבלו מתנאי החיים הקשים במקום ומהתנכלויות של השלטון העות'מאני.

 

כעבור שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה ששיבשה את התכניות והחריפה את המצב הכלכלי.

 

בשנות המלחמה היתה תל עדש מרכז לארגון 'השומר' ומקום מקלט לחבריו.

 

בזמן זה העות'מאנים האשימו את אנשי ארגון "השומר" בשיתוף בפרשת ניל"י. הם הגלו, גירשו אנשים רבים וכתוצאה מכך הידלדל היישוב.

 

בשנת 1917 בעקבות חילוקי דעות פנימיים התרחש פילוג: אנשיו של חיים שטורמן נשארו במקום ואילו אנשיו של ישראל גלעדי עלו להתיישב בכפר בר-גיורא (כפר גלעדי).

 

סעדייה פז, אחד מחברי ארגון "השומר" נשאר בתל עדש לשמור על האדמות מהשתלטות חוזרת של הערבים.

 

במאי 1920 נערכה בתל עדש האסיפה האחרונה של 'השומר' שבה פורק הארגון. אחרי האסיפה עזבו אנשי 'השומר' את המקום, חלקם עברו לכפר גלעדי.

 

משנת 1921 התגוררה במקום קבוצת עולים מטרנסילבניה שייסדו בהמשך את כפר גדעון הסמוך.

 

בסוף שנת 1923 הועברו אדמות תל עדס לידי קק"ל. שנה זו היא המועד השני להקמת היישוב אז הוא הפך למושב עובדים.

 

מקימי המושב היו כ-40 משפחות של פועלים חקלאים רובן יוצאות רוסיה ופולין, אנשי העלייה השנייה והעלייה השלישית שהתארגנו במושבות זיכרון יעקב ופתח תקווה. בין המקימים נכללו גם עולים מארגנטינה, שהגיעו לארץ עם הגדודים העבריים – יחידות הצבא היהודיות שהתנדבו בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה.

 

מכיוון שהמתיישבים לא היו גרעין מלוכד ולא עברו כל הכשרה משותפת התעוררו בעיות ביישוב מראשיתו: לא נוצרו חיי חברה, לא הוקמו מוסדות משותפים ולא הייתה כל עזרה הדדית.

 

תנאי החיים של המתיישבים היו קשים במיוחד. במשך כשלוש שנים הם המשיכו להתגורר בחושות הישנות שנשארו מהאריסים של סורסוק.

 

המתיישבים סבלו מפגעים שונים: מחלות, מזיקים ומחסור חמור במים.

 

בשל המצב הקשה המגרשים לא חולקו והמשקים לא פותחו כנדרש. במקום להקים משק מעורב כמתוכנן, עסקו המתיישבים רק בפלחה, שדרשה מים מעטים והביאה רווח קל ומהיר באופן יחסי. גם התקציב הדל מטעם המוסדות המיישבים, הועבר לשיעורין, לא איפשר השקעות משקיות רציניות ובוזבז על אספקה שוטפת.

 

כאשר ניבנה המושב בסופו של דבר, על פי תכנונו של ריכארד קויפמן, הוא הוקם בצורת אליפסה, עם חלקות גדולות מאוד (42-28 דונם) מאחורי הבתים.

 

עקרון העבודה העצמית, אשר התאים לאופיים של חברי מושב זה, נשמר בקנאות. לעומת זאת עקרון העזרה ההדדית לא היה מובן מאליו, וסביב נושא זה התקיימו ויכוחים ממושכים, אשר העכירו את האווירה.

 

בתחילת דרכו התנהל המושב כהתיישבות שיתופית, כאשר החקלאות משותפת תחת אגודה בשם "אלומה", בעוד מספר מצומצם של תושבים נמנים עם ה"בודדים" אשר העדיפו לעבד לבד.

 

עד מלחמת העצמאות היה המושב נתון להתקפות רבות מספור של תושבי היישוב הערבי השכן והגדול ממנו אכסאל. ההתקפות היו קשות אך חברי המושב הצליחו לעמוד בהן הודות לנחישותם וכן בזכות נשק מתקדם, גם אם דל כמות, וכן מערך של סליקים ומגדלי שמירה

אחרי מלחמת העצמאות הצטרפו למושב עולים חדשים וחיילים משוחררים.

בשנות ה- 2000, לאחר אסיפות רבות (וויכוחים קשים), הוחלט להרחיב את המושב – הרחבה קהילתית (לא חקלאית).

 

תוכנית ההרחבה כוללת 170 יחידות.

 

כיום מושב תל עדשים מונה כ 1300 (כ-200 משפחות)

 

המושב כולל שכונת הרחבה קהילתית, שתושביה אינם חקלאיים ואינם חברים באגודה החקלאית, אולם הם שותפים לחיי הקהילה.

 

מקורות הסקירה אתר מושב תל עדשים, וראו אתר הסטורי של תנועת העבודה  וגם עופר אדרת, תל עדשים עומד לחגוג 100, אולם יש הטוענים שהמושב בן 90 בלבד, הארץ, 25 בספטמבר 2013

 

*******

מראה היישוב

******

מרכז המושב

************

משק אבשלום כהן

אבשלום כהן (1968) מתגורר במושב תל עדשים כל חייו נשוי ואב לשניים.

לדבריו הוא מחובר כל כולו לאדמה.

 

משפחתו עוסקת בחקלאות משנת 1880 ולכן ניתן לומר שהיא זורמת אצלו בדם.

 

אביו של סבו ברח מרומניה ועלה לארץ כשהוא ילד. הוא הגיע למקווה ישראל, ומשם עבר לבאר טוביה. סבו הגיע לתל עדשים ב 1924 , כמה חודשים לאחר הקמת המושב, ומאז משפחתו מתגוררת בו.

 

אביו יגאל כהן, היה חבר כנסת מטעם הליכוד, ועל שמו נקרא היישוב צור יגאל.

 

אבשלום מגדל סלק, דלעת, ארטישוק ולימונים.

 

לדבריו גידל את כל מה שרצה לגדל ולהתנסות בו מבלי לאבד את הראש. שהבין שיש גידולים לא רווחיים, או כאלה שאין לו בהם יתרון יחסי, ויתר מראש או שהפסיק באמצע.

 

הוא נחשב למגדל מוביל של דלעת ושל סלק.

 

במשק שלו עובדים פועלים ערבים, תאילנדים ויהודים. כולם עובדים טוב והוא  מאוד אוהב לעבוד איתם.

 

לדבריו רווחת העובד היא רווחת בעל הבית. לכן, הוא עושה הכל כדי שיהיו להם את התנאים הטובים ביותר: שיהיה להם מזגן ושישנו טוב, כדי שיהיה להם כוח וחשק לעבוד.

 

הוא נמצא איתם כל היום, ואם חסר להם משהו הוא משתדל לסדר את זה בהקדם אפשרי

 

***

רפת רייקין,
אחת מהרפות המשפחתיות
הגדולות בארץ,
כיום 170 חולבות

****

******

סיור זה היה מעניין
ואיפשר הצצה
לאחת מאושיות ההתיישבות
החקלאית הוותיקה
המתבססת על
המשק המשפחתי

*****

התרשמו מאוד
משני המשקים,
משק אבשלום כהן ורפת רייקין,
בהם באה לידי ביטוי
אהבת החקלאות,
החריצות והדבקות בעבודה,
ניצול יתרונות לגודל
והשימוש בטכנולוגיה מתקדמת

****

התרשמו גם משימור האלמנטים
מימיו הראשונים של המושב

****

הצטערתי שלא הגענו
לגבעה עליה הוקם היישוב לראשונה
וכיום נמצא בו בית העלמין

*****

תוך כדי הסיור
תהיתי האם היום תל עדשים
הוא יישוב חקלאי?
מספר החקלאים
בו קטן ביחס לסך התושבים
המתגוררים בו.
האם ההרחבה הקהילתית
אינה מסמלת את התהליך השינוי
שיישובים חקלאים עברו
והפכו ליישובים פרבריים קהילתיים
שעדין ניתן למצוא
בהם אנשים שעוסקים בחקלאות?

*****

תודה למוטי שיזם את הביקור
ותיאם אותו עם חברו שלומי!

***

תודה לשלומי
שטרח, תכנן, תאם, הסביר והוביל.

****

תודה למארחים:
נפתלי גלילי,
אבשלום כהן,
גדליה רייקין
ולשניר זידובר
שהתפנו מעיסוקיהם לארח אותנו !