אחד האזורים המועדפים לטיול בסוף החורף הוא רכס הגלבוע בו פורחים במלוא הדרם פרחי אירוס הגלבוע.

 

חברי בקשו ממני שבמקום טיול אחר שבוטל נארגן טיול לגלבוע לראות את הפריחה.

 

הסכמתי בלי היסוס.

 

חשבתי שאם אנו נמצא באזור, כדאי יהיה לבקר את כנסיית הקהילה הערבית נוצרית הלטינית בכפר מוקיבלה הנמצא למרגלות הגלבוע ובהזדמנות ללמוד גם על הכפר עצמו.

 

הביקור נועד להיות חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו בקיץ 2019.

 

מטרת מיזם זה ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות (הערביות הערביות והארמיות),  בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד).

 

במוקיבלה עברתי באוקטובר 2016 בטיול אופניים סובב תענך וכתף הגלבוע

 

את קצה החוט לקשר לקהילה הלטינית קיבלתי ממורה הדרך מויש מעוז. הוא שלח לי שני מספרי טלפון לקשר לקהילה במוקיבלה מבלי לציין שם.

 

יומיים לפני הטיול התקשרתי, ולטלפון ענה כהן הדת של הקהילה הלטינית האב מרקו ריווה (להלן: אבונה מרקו).

האב מרקו ריווה (אבונה מרקו), יליד העיר קומו שבאיטליה, חבר במסדר מסדר דון גואנללה (OPERA DON GUANELLA) שהגיע לארץ בשנת 1992. בנוסף לתפקידו ככהן הדת של הקהילה הלטינית במוקבליה הוא מנהל משנת 2020 את בית ספר המשפחה הקדושה לחינוך המיוחד – נצרת. על בית הספר והמסדר אליו משתייך יורחב בהמשך.

 

לצערי, אבונה מרקו לא יכול להגיע לכנסייה במוקיבלה לפגוש אותנו אבל, הבטיח שאחד מאנשי הקהילה יגיע ויפתח לנו את הכנסייה.

 

בשעת בוקר ביום שני 28 במרס 2022 הגענו למוקיבלה.

 

היינו קבוצה שכללה שבעה אנשים סקרנים ומתעניינים והם: רון יזרעאלי (גבת), ענת ואמיר יגאל (מעלה גמלא), מאיר רזניק (עין השופט), מוטי ארמלין ועמיאל שדה (גילון) ואני (מבשרת ציון).

 

בחצר הכנסייה חיכה לנו כמובטח איש הקהילה רג'א שנארה (אבו סמי) ואליו הצטרפו שני נכדיו טוני שנארה ווילאם שנארה.

 

בשיחת היכרות קצרה רג'א שנארה, יליד 1939, סיפר לנו על עצמו, על הקהילה הלטינית במוקיבלה ועל הכנסייה.

 

נכנסנו לכנסייה, למדנו על אופייה, התרשמנו  וגם צלמנו.

 

יצאנו לחצר הכנסייה והמשכנו בשיחה ובסיומה נפרדנו מהמארחים שלנו.

 

בביקור זה למדנו הרבה מעבר למה שציפינו ועל כך מפורט להלן

 

*******
מעט מידע גיאוגרפי 

מיקום מוקיבלה
בדרום עמק יזרעאל

מיקום מוקיבלה
לצד דרך גב ההר
מג'נין דרך עפולה לנצרת

מיקום מוקיבלה צמוד לגדר ההפרדה
בסמוך לו נמצא מעבר גלבוע (מעבר ג'למה)

 

אוכלוסייה

נכון לסוף פברואר 2022
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
במוקיבלה מתגוררים 4,261  תושבים
כ-96.5% מהתושבים הם מוסלמים
ו- 3.5% הם נוצרים (לטינים)

*****
לכפר מוקיבלה אין מועצה מקומית
והוא נכלל בתחום המועצה האזורית גלבוע

****

מראה הכפר

*****

מעט היסטוריה אודות מוקיבלה

הכפר מוקיבלה נקרא על שם השייח' מוקאבל, שקברו נמצא במקום.

 

זמן הקמתו אינו ידוע. ייתכן והקהילה הנוצרית שבו מקורה מהכפר בורקין הנמצא  5 ק"מ ממערב לג'נין.

 

בורקין המזוהה עם הכפר שומרוני (בורקא)  שבו ישו ריפא את המצורעים בכפר בדרכו מנצרת לירושלים דרך שכם (הבשורה על-פי לוקאס, פרק י"ז, פסוקים 12–19).

בתקופת השלטון העות'מאני מוקיבלה
נכלל בתחומי סנג'ק שכם (מחוז שכם)
והיה חלק מק'דא (נפה) חארתה אש-שמליה 

בתקופת השלטון המנדט מוקיבלה
נכלל במחוז ג'נין 

בזמן מלחמת העצמאות נכבש הכפר על ידי כוחות חטיבת גולני 

בהמשך נתפס השטח על ידי הצבא העירקי 

במסגרת הסכם שביתת הנשק
הועברו מוקיבלה ושכנו הכפר צנדלה
לתחום מדינת ישראל
כמו כפרי ואדי ערה ומורדות השומרון

בעשור הראשון של מדינת ישראל
הוקם בסביבת מוקיבלה
חבל התיישבות: תענך 

******

הקהילה הלטינית במוקיבלה
הקהילה כוללת
150 תושבים, 35 בתי אב
ו-5 משפחות:
שנארה, אבו נאסר, סחורי, סאעד, ג'פור

*****

מעט מידע אודות
הכנסייה הרומית קתולית (הלטינית)
ומרכיביה בארץ הקודש

המקור: באתר מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג

הכנסייה הרומית-קתולית במזרח התיכון מכונה הכנסייה הלטינית על שם השפה שבה נערכו בעבר תפילותיה. האפיפיור, שמקום מושבו ברומא הוא הסמכות העליונה של כנסייה זו בכל ענייני הדת, הרוח והמנהל. למרות ש מרכזה הדתי והמנהלי של הכנסייה הרומית-קתולית נמצא ברומא, ירושלים היא מרכז רוחני בעל חשיבות ראשונה במעלה, כפי שמעידים המוני הצליינים, הנזירות והנזירים ותלמידי הדת הנוהרים אל העיר.

 

למעשה, הכנסייה הלטינית היא רק ביטוי טקסי אחד מתוך כמה נוסחי תפילה אחרים (לא לטיניים) של הכנסייה הקתולית. בישראל שהיא ארץ הקודש בפרט ובמזרח התיכון בכלל הערבית, היא השפה הנפוצה ביותר בטקסי הכנסייה הקתולית. השימוש המלא בלשון זו ה החל בשנת 1975, לאחר שמועצת הוותיקן השנייה החליטה על שימוש בשפות המקומיות במקום בלטינית.

 

הנוכחות לטינית בארץ הקודש, התחילה, כנראה במאה הרביעית– האב הירונימוס הקים אז מנזר בבית לחם. מסוף המאה ה-11 ואילך, בעת שלטון הצלבנים בארץישראל,  החלו להגיע לארץ הקודש הצליינים הראשונים מאירופה המערבית והדרומית. במאה ה-12 השליטו הצלבנים את הנצרות הלטינית על ארץ הקודש במשך כמעט מאתיים שנה עד כיבוש הארץ על ידי המוסלמים, הממלוכים. אף שלבסוף גורשו על ידי המוסלמים, הנוכחות הלטינית בארץ הקודש מעולם לא נעלמה לחלוטין.

 

כיום מייצגים את הנצרות הלטינית ארבעה גורמים:
* הפטריארכיה הלטינית בענייני שירותי דת, חברה וקהילה;
*  מסדר הפרנציסקנים – מקומות קדושים;
*  המשלחת האפיפיורית – נציגות פוליטית של מדינת ותיקן;
*   מסדרי נזירים ונזירות רומיים-קתוליים – המחזיקים ומפעילים מנזרים, בתי הארחה ומוסדות חינוך, סעד ורווחה ועוד.

 

הפטריארכיה הלטינית –הצלבנים הקימו את הכנסייה הלטינית ההיררכית בירושלים. עם הגיעם אליה ב-1099 הם גירשו את הפטריארך היווני-אורתודוקסי ומינו תחתיו את הפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים, ארנולף הראשון. בשנת 1187, עם הגיע הצבאות המוסלמיים, גורש הפטריארך הלטיני מירושלים והפטריארך היווני-אורתודוקסי שב אליה. בעקבות מסעי הצלב הגיעו לארץ הקודש נציגי המסדר הפרנציסקני כדי להגן על המקומות הקדושים (ראו להלן).

 

גידולה המתמיד של הקהילה הלטינית, כמו גם העניין המערבי בארץ הקודש, שהלך וגבר במאה ה-19, הובילו לפרסומו בשנת 1847 של צו רשמי בחותם האפיפיור פיוס התשיעי, שהורה על  חידוש הפטריארכיה הלטינית של ירושלים.

 

הכנסייה הלטינית הקימה במהלך השנים בארץישראל קהילות בערים ובכפרים רבים ופעלה במיוחד לעיצוב כהונה דתית ערבית-מקומית לשירות הקהילות. הכנסייה מספקת שירותים רב-לשוניים לצליינים הבאים לארץ הקודש ולתושבים זרים.

 

הנציג הרומי-קתולי העליון בארץ הוא הפטריארך הלטיני היושב ברובע הנוצרי בירושלים (סמוך לשער החדש) ומנהל את ענייני הכנסייה. הוא  משמש ארכיבישוף אך נושא את התואר המזרחי פטריארך. כיום מכהן פטריארך ערבי הנעזר בארבעה סגנים בישופים, הממונים על ארבעה מרכזים: ישראל (מושב הבישוף בנצרת), השטחים הפלסטיניים (מושב הבישוף בירושלים), ירדן (מושב הבישוף בעמאן) וקפריסין (את הפטריארך מייצג כוהן דת פרנציסקני). מאז 2003 פועל בישראל גם סגן הפטריארך הלטיני הממונה על הקהילות הקתוליות הדוברות עברית הנמצאות בכמה ערים בארץ. בכנסייה הלטינית משרתים כוהני דת  מלאומים שונים, רבים מהם ערבים (בעיקר ירדנים ופלסטינים).

 

המסדר הפרנציסקני (שומרי ארץ הקודש) – פרנציסקוס הקדוש מאסיזי (כפר במחוז אומבריה באיטליה) הגיע לארץ הקודש בזמן מסעי הצלב. הנזירים הפרנציסקנים החיים לפי רוחניותו מקיימים נוכחות רצופה בארץ הקודש משנת 1333. צו אפיפיורי משנת 1342 הקנה להם את הסמכות לשמור על ארץ הקודש מטעם הכנסייה הקתולית, ולפיכך מכונה המסדר המקומי קוסטודיה די טרה סנטה – משמרת ארץ הקודש.

 

עד המאה ה-19 שימש המסדר הפרנציסקני נציגות קתולית יחידה בארץ הקודש. הקמת הפטריארכיה הלטינית ב-1847 יצרה מתחים בינה לבין המסדר הפרנציסקני, שייצג עד אז את הכנסייה הלטינית. הפטריארך הלטיני אחראי אמנם על קהילתו הלטינית, אולם ראש המסדר הפרנציסקני, הקוסטוס (שומר) של ארץ הקודש, מחזיק בידיו את הזכויות במקומות הקדושים.

 

מעבר לתפקידם של חברי המסדר בשמירה על המקומות הקדושים, בניהול הטקסים הנערכים בהם ובשמירה על נגישותם לצליינים פועלים חברי המסדר למען האוכלוסייה הנוצרית המקומית. הם הקימו רשת בתי ספר (המכונה טרה סנטה), דואגים לארגון פעילות חינוכית בלתי פורמלית ומושיטים סיוע כספי ורפואי.

 

המשלחת האפיפיורית (נציגות הוותיקן) – הוותיקן הקים את הנציגות האפיפיורית בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובראשה עומד בישוף. בשנת 1993 כוננו יחסים דיפלומטיים בין מדינת ישראל למדינת הוותיקן. הבישוף העומד בראש הנציגות מכונה הנונציו (תואר מקביל לשגריר) במגעיו עם ישראל והנציג האפיפיורי במגעיו עם הרשות הפלסטינית.

 

המשרד במנזר פטרוס הקדוש ביפו משמש את שגרירות הוותיקן בישראל; מטה הנציגות האפיפיורית  נמצא על הר הזיתים בירושלים.

 

מסדרי נזירים ונזירות קתוליים– ארץ הקודש היא גם ביתם של מסדרים דתיים רומיים-קתוליים רבים המפעילים מנזרים, בתי הארחה לצליינים, בתי התבודדות, מוסדות סעד, בתי חולים, בתי ספר ומוסדות מחקר והשכלה גבוהה

 

מוסדות החינוך הקתוליים (שמספרם בארץ הקודש קרוב ל-80) נמנים בין בתי הספר הטובים ביותר במגזר הערבי, ובהם מוסדות של האחיות סנט ג’וזף, אחיות המחרוזת, מוסדות של הנזירים הכרמליטים, האחיות הסלזיאניות, אחיות סנטה אנה ועוד. בבית לחם פועלת אוניברסיטה קתולית המנוהלת על ידי אחי בית הספר הנוצרי (“פרייר”).

 

הכנסייה הלטינית במוקיבלה

הכנסייה הוקמה בשנת 2005
על משבצת של 3 דונם
במערב הכפר שהקצתה
המועצה האזורית גלבוע 

בגלל קרבת הכנסייה להר תבור
היא נקראת "כנסיית ההשתנות"

על פי המסורת והאמונה הנוצרית, ההִשתָנוּת (הטרנספיגורציה) הייתה האירוע מכונן בחייו של ישוע ובנסים שהתרחשו סביבו. במהלך אירוע זה השתנה ישוע על פסגתו של הר תבור והפך לבן האלוהים. ההשתנות הציבה את ישוע  על יד משה ואליהו שעמם הוא נראה מדבר, ואישרה שוב את מעמדו כבן האלוהים, כפי שאושר בבת קול שנשמעה במהלך האירוע.

 

*******

מראה הכנסייה ,
הכנסייה נראית כמו הכנסיות קתוליות

*****

כהן הדת של הקהילה הלטינית
הוא האב מרקו ריווה (אבונה מרקו),
חבר במסדר מסדר דון גואנללה

האב מרקו ריווה (אבונה מרקו), יליד העיר קומו שבאיטליה,

 

חבר במסדר מסדר דון גואנללה (OPERA DON GUANELLA) שהגיע לארץ בשנת 1992 ומאז 2020 מנהל את בית ספר המשפחה הקדושה לחינוך המיוחד – נצרת

 

בית ספר המשפחה הקדושה לחינוך המיוחד – נצרת (مدرسة العائلة المقدسة للتعليم الخاص – الناصرة; Holy Family School For Special Education – Nazareth ; Scuola Sacra Famiglia – Nazareth) שהוקם בשנת 1975 הינו אחד מתוך עשרים מרכזים של מסדר דון גואנללה (OPERA DON GUANELLA) שבאיטליה המפוזרים ברחבי עולם ומספקים שירותים לבעלי הצרכים המיוחדים.

 

מסדר דון גואנללה הוקם על ידי האב לויג'י גואנללה

 

האב לויג'י גואנללה נולד ב 19 לדצמבר 1842 בכפר פראתשישו, צפון איטליה. בשנת 1866 הוא התמנה לכומר בעיר קומו

 

כל חייו פעל למתן שירותים ועזרה לנזקקים, מבוגרים וילדים כאחת והקים מרכזים שונים באיטליה, שוויצריה וארה"ב .

 

האב גואנללה  יסד וטפח את מסדר נזירות "בנות מרים להשגחה עליונה " ואת  קהילת כהני הדת " משרתי האהבה "

 

הגשמת חלומו של האב גואנללה בארץ ישראל החלה להתגשם בשנת 1964 לאחר ביקורו של האפיפיור פאולוס השישי בארץ הקודש.

 

בשנת 1974 הגיע האב אוגו סנסי, ממסדר דון גואנללה שבאיטליה לנצרת בעקבות פנייה ממשרד העבודה  והרווחה.

 

האב אוגו סנסי, הקים את בית ספר המשפחה הקדושה לחינוך המיוחד. לילדים עם צריכים מיוחדים שישרת את ילדי נצרת והסביבה הקרובה

 

הבניין שנבחר להקמת המרכז שימש בעבר מנזר של מסדר נזירות סנט קליר שהוקם במאה ה-19 והעתיק מקומו לגבעה הסמוכה בשנת 1968.

 

לצורך כך הבניין שופץ והותאם לצרכי הילדים בעלי צרכים מיוחדים בו החל לפעול בשנת 1975.

 

במשך השנים נקלטו ילדים נוספים במרכז, דבר שחייב הקמת בניינים חדשים למענם וזו נעשתה נעשתה בשנים 1986, 1991, 1999, 2003.

 

המרכז היום בהנהלת האב מרקו ריווה.

 

*******

****

סוף דבר,

****

הביקור בכנסיית הקהילה הלטינית במקיבלה
היה מעניין ובלתי שגרתי.

****

שמחנו שניתנה לנו הזדמנות
להכיר עוד קהילה קטנה
של המיעוט הערבי בישראל,
היחידה בכפרי עמק יזרעאל,
****

הביקור במקום הייתה הזדמנות
ללמוד מעט על הכפר מוקיבלה
ועל ההיסטוריה שלו והגיאופוליטקה
באזור משלהי התרופה עת'מאנית

****

הביקור במקום הייתה הזדמנות
ללמוד שוב ללמוד על הפטריכיה הלטינית בישראל

****

למרות שלא נפגשנו
עם אבונה מרקו,
השיחות איתו היוו הזדמנות
ללמוד מעט עליו,
על המסדר במסגרתו הוא פועל
והמוסד אותו הוא מנהל

*****
תודה מקרב לב לאבונה מרקו
שאפשר לנו לבקר במקום,

תודה לאבו סמי ונכדיו
על האירוח הלבבי,

תודה למויש מעוז על
אפשרות ליצירת הקשר,

תודה לחבריי שהצטרפו לביקור