רכס הגלבוע הוא אחד האזורים המועדפים לטיול בסוף החורף בו יש פריחה מרהיבה ובמיוחד של אירוס הגלבוע.

 

חברי בקשו ממני שבמקום טיול אחר שבוטל נארגן טיול לגלבוע לראות את הפריחה.

 

הסכמתי בלי היסוס.

 

הפעם הקודמת שתרתי את הגלבוע הייתה באוקטובר 2016 בטיול האופניים הארוך והמרתק סובב תענך וכתף הגלבוע

 

ביום שני 28 במרס 2022, אחרי הביקור הקהילה הלטינית וכנסייתה בכפר מוקיבלה שבעמק יזרעאל עלינו לרכס הגלבוע

 

היינו קבוצה קטנה שכללה שישה אנשים סקרנים ומתעניינים והם: ענת ואמיר יגאל (מעלה גמלא), מאיר רזניק (עין השופט), מוטי ארמלין ועמיאל שדה (גילון) ואני (מבשרת ציון).

 

במשך מספר שעות הסתובבו ברכס הגלבוע.

 

עלינו מכיוון גן נר, היינו בתצפית כתף שאול, שם מוטי הרצה לנו האם היה  דוד היה מעורב במותו של שאול על הר הגלבוע כפי שיוצג בהמשך

 

המשכנו מזרחה ועצרנו במצפה שמיר מעל מתלול עמינדב.

 

נסענו הלאה להר מלכישוע לראות את הפריחה.

 

 

מעבר להנאה של החברותא, של התצפיות המרהיבות ושל הפריחה המדהימה, טיול זה התיור לגלבוע מצטרף לסדרה המתמשכת של הסדרה גבולות ישראל – ריכוז הסיורים לאורכם ובאזורם

 

המידע והצילומים המובאים להלן משקפים את מה שלמדנו ואת מה שראינו

**********

מעט גיאוגרפיה

רכס הגלבוע המהווה את השלוחה הצפון מזרחית של הרי השומרון.

כיוונו הכללי של הרכס הוא דרום מזרח – צפון מערב, אורכו כ-18 קילומטר ורוחבו 8 קילומטר.

 

רכס הגלבוע מורכב מ-11 פסגות, הגבוהה בהן היא פסגת מלכישוע (536 מטר). חלק מהפסגות הנוספות הן הר אבנר (499 מטר), הר ברקן (497 מטר), הר יצפור (475), הר לפידים (434), הר אחינעם (451), הר אבינדב (440) והר שאול (302).

 

גבולות הרכס הם נחל בזק בדרום, עמק יזרעאל במערב, עמק חרוד בצפון ועמק הירדן ממזרח.

 

דמותו של ההר עוצבה כתוצאה מהפעילות לאורך העתק גלבוע כרמל. ההעתק הפועל במגמה צפונית-מערבית, נוצר כתוצאה מתזוזה צפונית של הבקע הסורי-אפריקני, לכן מתרומם קצהו המזרחי והוא תלול יותר מאשר קצהו המערבי.

 

במבט על ההר מעמק חרוד, הנמצא 100 מטר מתחת לפני הים, נראה הרכס כמערכת צוקים גדולה ותלולה – גובה של 650 מטר מעל פני השטח.

 

ברוב שטחו של הגלבוע האקלים הוא ים-תיכוני ויורדים בו כ-450 מ"מ משקעים בשנה.

 

על פסגת ההר עובר קו פרשת המים העילי של ארץ ישראל, וזו הנקודה המזרחית ביותר בה עובר קו זה, כ-12 ק"מ בקו אווירי מהירדן.

 

המאפיינים הטבעיים של הר הגלבוע הם סלע גיר קשה. הרים תלולים וצמחייה רבה ומגוונת. הסלעים העיקריים המרכיבים את ההר הם דולומיט, גיר, קירטון, צור ובזלת.

 

הר הגלבוע מתאפיין בצמחייה מסוג "בתה ים תיכונית" (צורת צמחייה בה שולטים בשטח בני שיח, שגובהם אינו עולה על 50 ס"מ, בשילוב עם צמחים עשבוניים). הכולל מאות מינים של צמחים היוצרים בעונת הפריחה מרבדי פריחה מרהיבים, בין המינים השונים ישנם כלניות, נוריות, צבעוני ההרים, ופרגים. הייחודי שבהם הוא אירוס הגלבוע פורח בסוף מרץ ותחילת אפריל. אירוס הגלבוע נחשב מין אנדמי, הגדל רק בגלבוע ובצפון השומרון.

 

בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 נטעה קרן קיימת לישראל בגלבוע כ-20 אלף דונם של עצים, רובם ככולם אורנים.

 

מצפור הר שאול

מצפור שמיר על מתלול עמינדב 

גיאופוליטיקה וגיאוגרפיה – יישובית 

הר (או הרי) הגלבוע נזכר במקרא בשמו זה בהקשר אחד: קרב שאול בפלשתים. וזאת, בשני מקומות –

 

פרשת הקרב ומות שאול בסוף ספר שמואל-א: וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ" (כח,ד). "וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בהר הגלבע' (לא,א)….וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בהר הגלבע' (ט)

 

קינת דוד על שאול ובניו – "הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן" (שמו"ב א,כא).

 

להרחבה ראו מאמרו של ישראל רוזנסון הרי בגלבוע' – על הגלבוע במקרא

 

******

 

בתקופה הביזנטית התקיים יישוב קטן בחלקו הדרום מזרחי, שאת חורבותיו ניתן לראות גם כיום.

 

לפני מלחמת העצמאות היו בגלבוע כ-15 כפרים ערבים, כפרים אלו שימשו בסיסים לכנופיות בתקופת המרד הערבי.

 

במהלך מלחמת העצמאות כבש צה"ל את מחציתו הצפונית של הגלבוע עד שולי הרכס.

 

 

 

לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק עם ירדן אזור הספר בהרי הגלבוע היה ריק מיישובים ויחסית היה רגוע מבחינה ביטחונית.

 

במהלך השנים הוקמו בו מספר יישובים.

 

בשוליו המערביים לכיוון מעיין חרוד הוקם על חורבות הכפר הנטוש נוריס, מושב נורית (1950) שננטש בהמשך והפך להיות מחנה הגדנ"ע, שאף הוא ננטש בשנות ה-90';

 

בשוליו המזרחיים במורדות לעבר בקעת בית שאן נקבע בראשית שנות ה-50' שטח אימונים (ש"א 114);

 

בראשית שנות ה-60', הוקמה במרכז הרי הגלבוע ההיאחזות נח"ל מעלה גלבוע (1962), השנייה במסגרת תוכנית "מצודות הספר", שאוזרחה אחרי שש שנים והייתה לקיבוץ (1968), כיישוב היחידי באזור זה.

 

בראשית שנות ה-60' נסללה דרך הפטרולים לאורך הגלבוע מנחל בזק במזרח ועד נורית במערב;

 

במלחמת ששת הימים נכבש גם יתר רכס הגלבוע.

 

במחצית שנות ה-70', בעת שלא התקיים ספר באזור, הוקמה בסמוך למעלה גלבוע היאחזות נוספת, נח"ל מלכישוע (1976) שאוזרחה כשש שנים לאחר מכן ( 1982).

 

בסוף שנות ה-80', הוקם בגלבוע היישוב השלישי, קיבוץ מירב (1987).

 

בסוף שנות ה-80', הוקם במורדות המערביים של הגלבוע, היישוב הקהילתי גן נר (1987) ובמחצית שנות ה-90' מוקמה בו המפקדה המרחבית של יחידות משמר הגבול בצפון מרחב התפר.

 

בשנות ה-90' בנוסף עלתה לדיון הצעה  להקמת יישוב חמישי על הגלבוע בשם "מיכל" אולם תוכנית זו נגנזה לאחר שהחברה לחץ של הגופים הירוקים נגד ההקמה בגלל הפגיעה הסביבתית שתיגרם.

 

בשנת 2004 בזמן  האינתיפאדה השנייה הוקמה לאורך הקו הירוק מערכת גדר ההפרדה.

 

בשנת 2016 הוקמה בסמוך לקיבוץ מעלה גלבוע חוות הרוח ובה שפע של מתקנים לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים ולא מזהמים – טורבינות רוח, חשמל סולארי, אגירת אנרגיה בטכנולוגיית אגירה שאובה ועוד

*****

החברים בטיול 

 

האם היה דוד היה מעורב במותו של שאול על הר הגלבוע? 

 

הסיפור נסוב סביב שתי גרסאות המופיעות במקרא  למות שאול על הגלבוע שלכאורה, סותרות אחת את השנייה. למעשה ישנן שלוש גרסאות אך השלישית בספר דברי הימים דומה מאוד לגרסה בספר שמואל  א'

 

גרסה א':  בספר שמואל א' פרק ל"א מסופר כי הפלישתים השיגו את שאול ובניו והיכו את בניו יהונתן, אבינדב ומלכישוע . בהמשך נכתב כי את שאול מצאו המורים אנשים בקשת, וכן נכתב " ויחל מאוד מהמורים "  ובהמשך שאול ביקש מנושא כליו להרוג אותו, נושא כליו סרב ואז נפל שאול על חרבו ושנושא הכלים ראה ששאול מת, נופל גם הוא על חרבו ומת יחד עם שאול.  לפיכך, נשאלות כאן מספר שאלות : מי הם המורים? מי הם האנשים בקשת? מדוע פחד שאול מהמורים? איך הצלחו הפלישתים להדביק את שאול ובניו במעלה הר הגלבוע ?

 

גרסה ב':  בפרק א' בספר שמואל ב' מסופר כי דוד ישב בצקלג בצפון הנגב, ואחרי שלושה ימים ממות שאול הגיע איש ממחנה שאול ובגדיו קרועים ואדמה על ראשו ופגש את דוד בצקלג… דויד שאל את האיש מאיפה באת? והאיש ענה:  ממחנה ישראל באתי,  העם נס מהמלחמה, הרבה אנשים מישראל נהרגו , וגם שאול ויהונתן. דוד שאל את האיש איך אתה יודע ששאול ויהונתן בנו נהרגו?  והאיש ענה: "נקרוא נקריתי בהר הגלבוע, ראיתי את שאול נשען על חניתו … וראיתי רכב ופרשים שהשיגו את שאול… שאול הסתובב וראה אותי וקרא לי… ושאל אותי מי  אתה?  ועניתי " עמלקי אני". אז שאול ביקש ממני שאמית אותו "כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי "  "ואעמד עליו ואמותתהו" ולקחתי את הנזר שעל ראשו ואת הצמיד שעל זרועו והבאתי אותם אליך הנה. גם כאן שאל דוד את הנער מאיפה הוא, ולאחר שהנער עונה שהוא עמלקי… דויד פקד על אחד מנעריו  להרוג את העמלקי  מיד  , כי העז להרוג את משיח ה'. לגרסה זו נשאלות  מספר  שאלות: איך הגיע איש עמלקי " במקרה" להר הגלבוע בזמן הקרב בין ישראל לפלישתים? איך הגיע רכב ופרשים במדרון התלול בהר הגלבוע ? איך במקרה העמלקי פגש את שאול בסוף הקרב? מדוע שאל שאול את העמלקי מי הוא? מה המשמעות של " כי יאחזני השבץ"

 

ישנן שתי גרסאות שונות וסותרות …  ולכן עולות השאלות הבאות: איזו גירסה נכונה ?  מדוע ישנן שתי גרסאות? מדוע דויד לא השתתף בקרב כל כך חשוב שבו מצא מלך ישראל ובניו את מותם? איך קרה ששר צבאו של שאול " הרמטכ"ל " אבנר בן נר יצא מהקרב הזה ללא פגע…? מדוע הרג דויד את הנער העמלקי מיד? מדוע שנא שאול את דוד ורצה להרוג אותו ? איך קרה ששאול לא הצליח אף פעם להרוג את דוד?. אין ספק כי אלה שאלות מאוד מעניינות …

 

למה ישנן שתי גרסאות ?

 

יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים כתב שכנראה אחרי ששאול נפל על חרבו הוא עדיין לא מת ואז העמלקי שראה אותו הרג אותו לפי בקשתו… חז"ל טענו להרמוניזציה … אין כאן סתירה אלא סיפור והמשכו כאשר המשך הסיפור בשמואל א' מסתיים בספר שמואל ב' … במחקרו פרופ' מלול טען כי מי שכתב את שני הגרסאות רצה לרמוז על כך שהיה כאן משהו לא תקין…

 

נחזור לגרסה הראשונה בספר שמואל א' פרק לא': מי הם המורים?  אנשים בקשת ?   בכל המחקרים שנעשו על הפלישתים נראה שלפלישתים לא היו קשתים !!! הפלישתים היו עם שריון חניתות כבדות וחרבות כבדות… כמו בתאור גוליית למשל… אז ממי פחד שאול כל כך? לרוב הפלישתים לחמו בעמקים ולא במעלה ההר … מי הם האנשים בקשת?  בכל מקום בשמואל א' כאשר מדובר על דוד והחבורה שהתכנסה סביבו – גיבורי החייל …  הם מכונים האנשים של דוד… בנוסף,  משמר המלך מנה 3000 אנשי בנימין – משבטו של שאול…  וידוע שאנשי בנימין היו קשתים מעולים…  שקלעו לחוט השערה…

 

במחקרו פרופ' מלול טון שלדוד היה גיס חמישי בתוך שומרי ראשו של שאול והם אלה שרדפו אחרי שאול ולכן שאול פחד מהם… והם אלה שכנראה הרגו אותו בסוף… מסופר כי הפלישתים מצאו את גופתו רק למחרת הקרב…

 

מדוע שאול רדף את דוד ולמה הוא לא הצליח להרוג אותו ? דוד קיבל תפקיד בכיר כמפקד המשמר של שאול לאחר נצחונו על גלית … בקסמו הרב הצליח דוד להעביר לצדו את האנשים הקרובים ביותר לשאול –   את בנו יהונתן, את מיכל ביתו. אין ספק שכמפקד המשמר של שאול האנשים שסביב שאול היו נאמנים יותר לדוד מאשר לשאול. זאת הסיבה ששאול רדף את דוד כי הוא הרגיש שדוד חתר תחתיו. אבל, שאול לא הצליח להרוג את דוד כי תמיד היה מי שהזהיר את דוד מפני הסכנה. יהונתן בנו של שאול אמר לדוד כי אם תהיה לו סכנה, הוא יהיה הראשון להזהיר אותו.

 

נחזור לגרסה השניה בספר שמואל ב' פרק א' : נער עמלקי שוטט במקרה על הגלבוע בזמן הקרב בין ישראל לפלישתים ובמקרה פגש בשאול נשען על חניתו.  לא נשמע הגיוני…  למה עמלקי? כי בדיוק באותו זמן דוד היכה את העמלקים. במחקרו פרופ' מזוז טען שדוד לקח עמלקי שמעולם לא היה בגלבוע  – נתן לו את נזר שאול וצמיד אותם לקח משאול בעבר כדי להראות שאין  לו לדיד לא היה קשר למות שאול. כדי להשמיד את הראיות  מצווה להמית את הנער מייד. זאת הסיבה  לכך שדוד לא היה נוכח בקרב החשוב הזה… שלא יקשרו אותו למות שאול…

 

יאחזני השבץ… יש פירוש  לפיו לשאול היה אפוד משובץ באבנים להגנה על חזהו …  וכאשר ניסה ליפול על חניתו השיבוץ של האבנים מנע מהחנית לחדור לגופו…

 

אבנר בן נר המשיך להיות שר צבא של מחנה מפיבושת בנו האחרון של שאול…  אך בהמשך דויד כרת איתו ברית וכיבד אותו מאוד …. למרות כישלונו בהגנה על המלך שלו שאול ועל יהונתן אהוב ליבו של דוד הכיצד? המחקר טוען שאבנר בן נר שיתף אף הוא פעולה עם דויד לגרימת מותו של שאול…

 

לדויד היו הזדמניות רבות להרוג את שאול אך הוא ידע שהעם לא יקבלו כמלך אם יהרוג את שאול…  לכן הוא ארגן את מותו בצורה " מכובדת"

 

יש  אומרים שהשם שאול ניתן לשאול כי הוא חי על זמן שאול…   ומלכותו נשענה על זמן שאול…

 

כל הסיפור שמוצג כאן אין לא הוכחה…  כל הנכתב כאן זאת השערה המתבססת על שאלות תמוהות… ואין לה שום הוכחה בכל מקום שהוא….

 

כתב וסיפר  מוטי ארמלין על פי מאמר של פרופ' מאיר מלול, המחלקה לחקר המקרא, אוניברסיטת חיפה.

 

**********

 

הפריחה באזור מלכישוע 

איריס הגלבוע הוא גיאופיט מקבוצת אונקוציקלוס, הנושא בגאון פרח מפואר.

 

איריס הגלבוע פורח במרס–אפריל, בעבר היה צפוף הגלבוע מעולי-רגל, שבאו במיוחד כדי ליהנות ממראה פריחתו. (לצערינו התדלדלה פריחתו בגלבוע בשנים האחרונות)

 

זה פרח ענק, עם עמוד פריחה שגובהו 40–90 ס"מ, ופרח המגיע לקוטר של 20 ס"מ – אחד הפרחים הגדולים בארץ. אולם ייחודו אינו מתמצה בגודלו, אלא בעיקר בגווניו: עלי-העטיף זוהרים בצבע סגול עז, ובתוך האוכלוסיה אפשר למצוא פרחים בגוונים רבים ושונים של סגול, ואף פרחים "לבקנים" שצבעם לבן–צהבהב. צבע עלי-העטיף הפנימיים והחיצוניים זהה, וכן זהה להם צבע עמודי-העלי. הצבע בכל אחד מן הפרחים אחיד למדי, לפעמים קצת מעורק בעורקים כהים יותר. הצלקת לבנה, מנוקדת בסגול. במרכז עלה הכותרת החיצוני, בפתח מנהרת-ההאבקה, מופיע כתם כהה, ומאחוריו גוש של שערות צהבהבות מנוקדות בסגול.

 

איריס הגלבוע הוא מין אנדמי לארץ-ישראל. המין תואר לראשונה מן הגלבוע בשנת 1876 בידי החוקר בייקר, שכיבד בשמו המדעי את החוקר הֵיין, ידידו של טריסטרם ושותפו למסע. הוא נפוץ רק במרכז הארץ: בגלבוע ומעט דרומה. צמחים עם פרחים דומים גדלים גם בדרום הגולן, וטרם הוכרע אם הם שייכים לאותו מין, או שהם מין נפרד (הוצע פעם לקרוא להם בשם "איריס הירדן"), או שהם שייכים למין הקרוב איריס שחום. גם לגבי האוכלוסיות שמדרום לגלבוע יש מחלוקת, ופעם הפרידו אותן למין בפני עצמו בשם "איריס שחרחר".

 

באמצע המאה העשרים התפרסם בציבור הרחב יופיו של מין זה, ואוכלוסיותיו סבלו מקטיפה ומעקירה עד שכמעט נכחד. מבצע הסברתי וחינוכי נרחב של חובבי-טבע, יחד עם שמירה ועם האבקה ידנית, הביאו להצלת מין זה, שנודעה כאחת ההצלחות הגדולות הראשונות של תנועת הגנת הטבע בארץ. האיריס נבחר גם לסמלה של החברה להגנת הטבע.

 

כתב מייק לבנה אתר צמח השדה ושם מידע נוסף

צבעוני ההרים הוא גיאופיט מרשים בפריחתו. שילוב הצבעים שהאדום העז במרכזו, והצורה האלגנטית של הפרח – בין בהיותו סגור ובין בהיותו פתוח – קנו לו מעריצים רבים.

 

לצמח בצל חד-שנתי הטמון עמוק בקרקע. הבצל עטוף בגלד יחיד, והוא מוקף בקליפות כתומות–חומות יבשות, שעירות מבפנים. בכל שנה מועבר, עם התחדשות הצמיחה, חומר הזנה מהבצל לניצן, לשם התפתחות עלים ועמוד תפרחת. הבצל הישן מתרוקן, ובמקומו נוצר בצל חדש. מהקרקע מגיחים 4–2 עלים דמויי אזמל, לעיתים קרובות שפתם גלונית. כגיאופיטים רבים הפורחים באביב צריך הבצל להיחשף למנת קור מספקת על-מנת שיפרח. בתרבות אפשר להקדים את פריחת הצבעוני על-ידי קירור הבצל לפני השתילה.

 

צבעוני ההרים פורח מוקדם באביב, בין פברואר לאפריל. עמוד הפרח זקוף, מגיע לגובה של עד 40 ס"מ. בראש העמוד נישא פרח בודד גדול, דו מיני, אורכו 6–12 ס"מ. צבעו אדום-אש. הפרח מורכב מ-6 עלי-עטיף הערוכים חליפות בשני דורים: 3 העלים של הדור החיצוני מקורם בגביע. הם מחודדים בהשוואה לדור העלים הפנימי. שלושת העלים של הדור הפנימי מקורם בכותרת. בבסיסי העלים כתם שחור. לעיתים מוקף הכתם השחור בשוליים לבנים או צהובים. השחלה עילית, נראית כמו נרתיק משולש ירוק הממוקם במרכז הפרח, ובראשו צלקת משולשת. סביב השחלה, על רקע הכתם השחור שבעלי הכותרת, בולטים 6 אבקנים. לאבקנים זירים קצרים ומאבקים גדולים ואנכיים, אשר לשכותיהם צהובות ובולטות. פרחים חריגים, לבקניים, שחסר בהם הצבען האדום, הם צהובים כליל. בכך הם מרמזים כי בפרח הרגיל, האדום, קיים גם צבען צהוב, והוא רק מוסתר מעינינו ע-ידי הצבען האדום האגרסיבי, אך מתחת לפני השטח מסוך בעלה-הכותרת גם גוון צהוב או כתום, והוא מתגלה לעיתים בשולי הכתם השחור שבסיס עלה הכותרת.

 

הפרח חסר צוף, אך שופע אבקה רבה. מבקרים בו חרקים, בעיקר חיפושיות, הנמשכות לצבע האדום, והן גם המאביקות. פרחי הצבעוני נפתחים בשעות הבוקר ונסגרים לעת ערב. לעיתים ימצאו החיפושיות בפרח שנסגר מקום ללינת הלילה "כאורח שנטה ללון". הפרי הלקט הנפתח ב-3 קשוות, ובו זרעים רבים. הזרעים שטוחים, דמויי דיסקית, ארוזים זה על גבי זה. עם היפתח ההלקט מטלטלת אותו הרוח והזרעים נפוצים לסביבה.

 

צבעוני ההרים גדל בעיקר בשטחים פתוחים בחבל הים תיכוני בהר ובמישור החוף. תפוצתו כתמית, יש מקומות שהוא מופיע בהם במפוזר, באחרים הוא מופיע במרבדים דלילים. רבים המקומות הנראים מתאימים, שלא גדל בהם צבעוני כלשהו בטווח של קילומטרים רבים. הצמח מוגן ואסורה כל פגיעה בו.

 

מוצאו של הצבעוני התרבותי במזרח התיכון (טורקיה, כנראה), וטופחו ממנו הצבעונים התרבותיים המוכרים כל כך בהולנד ובמקומות אחרים. במאה ה-16 נתן הסולטן העותומני בצלי צבעוני לשגריר האוסטרי בטורקיה. בצלים אלה נשתלו בגן הבוטני של וינה אך היו להם קשיי ההסתגלות והם לא התפתחו. לאחר ניסיונות נוספים הם אוקלמו, ומהם טופחו זנים חדשים. בשנים 1638-1634 עסקו בהולנד במסחר ענף של פקעות צבעונים. השאיפה הייתה לטפח זן שצבעו שחור. הבצלים נסחרו בבורסה ורבים השקיעו את כספם במסחר זה. כיום מגדלים עשרות זנים, שטופחו בעיקר בהולנד. הם שונים אלה מאלה בגודל הפרח, בצורתו ובצבעיו.

 

תפוצתו העולמית של המין משתרעת במזרח התיכון. בסוג 100 מינים, ושמו המדעי tulipa התגלגל מהמילה הטורקית טורבן, שמשמעה כובע. בארץ נותן הסוג עוד שני מינים שפרחיהם אדומים: צבעוני השרון וצבעוני המדבר. יש הרואים בהם זנים של צבעוני ההרים. כן גדלים בארץ שני  מינים של צבעוני שפרחיהם אינם אדומים: צבעוני החרמון וצבעוני ססגוני. עשרות ממיני הבר ועוד אלפי זנים תרבותיים מטופחים בגינות ובשדות בעולם, בעיקר בטורקיה ובהולנד.

 

המקור: ערגה אלוני אתר צמח השדה

 

 

******

סוף דבר,

השיטוט בגלבוע היה תענוג צרוף.
הנאה גדולה הייתה של החברותא,

התצפיות, למרות מעט, אובך היו מרהיבות.

שפע הפריחה בכלל
ושל אירוס הגלבוע בפרט, הייתה מדהימה!

טיול זה היווה עוד מרכיב בפסיפס של אזורי הגבול

****

נהניתי לצלם ובמיוחד את חבריי

****

תודה לך ענת שיזמת את הטיול,

תודה לך מוטי שרקחת את התוכנית
והובלת אותנו למקומות הפריחה