באזור החוף הצפון מערבי של ים המלח, חיבורו אל מורדות מדבר יהודה ואל גאון הירדן ממזרח ליריחו הוא מעניין מאוד.

 

עד היום כמעט ולא הסתובבתי בו אלא, רק עברתי בו בנסיעה מהירה בדרכי צפונה לגליל ולרמת הגולן, או בדרכי דרומה לעבר הערבה.

 

ביום שני 7 בפברואר 2022 יצאנו חבריי (מוטי ארמלין, יצחק פיפ רותם, אמיר יגאל, ניר עמית, ורדה בן חורין, מיכה ון ראלטה, מאיר רזניק, גדעון ויל) ואני לתור בו בארבעה מקומות כמוצג במפה.

 

 

אחד המקומות אליהם הגענו היה קיבוץ קליה.

 

הביקור בקליה היה המשך לסיור עם קובי אלון חודש קודם (ינואר 2022) המישור לרגלי קליה – חוואר ודקלים וגם "גלריה מינוס 430" בחוף קלי"ה

 

הביקור בקליה הוא גם  הוא חוליה נוספת של תיעודי סדרת ביקור/שיטוט/צילום ביישובים הכפריים שנעשו עד כה וייעשו בעתיד.

 

בקליה אירחה אותנו חברת הקיבוץ לינדה שטיין.

 

הקשר ביני ובין לינדה נוצר בסיועו של אריה כהן, עמית לקורס צילום בו שנינו משתתפים השנה ואף הוא חבר הקיבוץ.

 

בשעת הצהרים פגשנו את לינדה במתחם המחנה הירדני בחוף הים בו הוקמה היאחזות נח"ל קליה כפי שיפורט להלן.

 

עלינו לגג המבנה המרכזי של של המחנה ששימש המרכז של ההיאחזות.

 

צפינו  אל חוף ים המלח. שם לינדה סיפרה על ראשית היישוב.

 

היא הרחיבה ודיברה בצער על התייבשות והצטמקות ים המלח והרעיונות והפעילות להחיות אותו מחדש.

 

משם נסענו לקיבוץ שנמצא לרגלי מצוקי קומראן.

 

לידה סיפרה לנו על ההיסטוריה האישית שלה כיצד ומתי היא הגיעה להיאחזות ונשארה ביישוב שאוזרח.

 

לינדה סיפרה לנו על התפתחות הקבוץ ודמותו הדמוגרפית, החברתית והכלכלית,

 

סיימנו את הביקור בשוטטות קצרה בקיבוץ.

 

כדרכי, גם בסיור זה צלמתי והתמונות מצורפות למידע אודות הקיבוץ

 

*****

קיבוץ קליה  (בעבר נקרא נח"ל קלי"ה)
הוא היישוב הראשון שהוקם בצפון ים המלח אחרי מלחמת ששת הימים
והיום נכלל בתחום המועצה האזורית מגילות ים המלח.

 

המועצה האזורית מגילות ים המלח נמצאת בצפון ים המלח ומשתרעת על השטח שבין מושב ורד יריחו בצפון  לבין קיבוץ מצפה שלם בדרום.

 

אוכלוסיית המועצה מונה כ- 1,800 תושבים המתגוררים בשעת היישובים שבתחומה המוניציפאלי: הקיבוצים אלמוג, בית הערבה, מצפה שלם וקלי"ה, מושב ורד יריחו והיישובים אבנת וקדם ערבה.

 

קליה הוקם בשנת 1968 כהיאחזות נח"ל ואוזרח בשנת 1974. בשנה זו עוד שכן הקיבוץ לחופו של ים המלח במחנה ירדני שהוקם לפני קום המדינה והוסב להיאחזות.

 

בשנת 1975 העתיק הקיבוץ את מיקומו מערבה יותר לכיוון מרגלות מצוק העתקים. סיבה נוספת לתזוזת הישוב מתייחסת לעובדה שבמיקומו הנוכחי הטמפרטורות נמוכות יחסית לאזור החוף החשוף יותר .

 

היישוב, כשאר חבל הארץ נקרא על שם חברת "קליה: שפת ים ומבראה בע"מ". חברה זו פעלה בצפון ים המלח מראשית שנות השלושים ועד למלחמת העצמאות, והפעילה מלון, מסעדה ושאר אתרים באזור. החברה כשלעצמה, נקראה על שם האשלגן (kalium בלטינית) שבים המלח.

 

עם שנים נשתכחה משמעות השם, ושם היישוב נדרש כראשי תיבות של המילים :"קם לתחייה ים המוות". רעיון המילים לא היה רק רצון להגשמה ציונית דרך הקמת ישוב חלוצי חקלאי אלא גם כסמל לחידוש הישוב היהודי שהיה קיים בתקופת בית שני: משכנם של כת האיסיים.

 

ביוני 1980 הכריזה ועדת השמות הממשלתית, כי שם היישוב הוא קַלְיָה על שם צמח אופייני לאזור, הנזכר במסכת עירובין ד': "מערבין בקליא… בירקא דקליא", אף על פי שלא ידוע על צמח בשם זה באזור. אמנם, ההנחה הרווחת כיום היא עודנה ששם הקיבוץ נגזר מראשי התיבות.

 

מעט היסטוריה

בשנת 1929 הוקם במקום מחנה עבודה ששימש את פועלי כריית המלח, שחיו במקום ועבדו במפעל חברת האשלג הארץ-ישראלית.

 

בשנת 1932 החלה בסמוך הקמתו של בית מרחץ על חוף ים המלח, על ידי חברה שהייתה חברת בת של חברת האשלג בשם חברת "קליה שפת–ים ומבראה בע"מ" (: Kallia Seaside and Health resort Limited), בשותפות עם האחים מייג'ר תומאס גרגורי טולוק וסטפאן טולוק, אנשי עסקים יהודים ואסמאעיל בק אל חוסייני, בנו של ראש עיריית ירושלים מוסא כאזם אל-חוסייני ואחיו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני.

 

על בסיס הסכם חכירה מממשלת ארץישראל המנדטורית, חברת קליה,  קיבלה זיכיון על 966 דונם מצפון-מערב לים המלח, ליד מפעל האשלג הראשון. החברה הוסמכה להקים בתי מלון והבראה, מסעדות, מתקני רחצה, מעגנים ושיט.

 

ב-30 באפריל 1933, חנכו את המבנה הראשון במקום, "בית רחצה" (מבנה של מלתחות לרוחצים בים המלח) ומסעדה. כמו כן רכשו ספינה בשם "קלירו" והפעילו סיורים בין קליה לואדי זרקא-מעין ונחל ארנון בעבר הירדן המזרחי ועין גדי.

בשנת 1934 הוקמה במקום שכונת קבע ששימשה את פועלי חברת האשלג, בה 24 דירות ב-4 מבנים בני שלוש קומות.

 

ב-16 בפברואר 1938 נפתח במקום מלון "קליה" בו 40 חדרים, בתכננו של האדריכל זאב רכטר

 

בתחילת מלחמת העולם השנייה הוקם במקום נמל התעופה הימי קליה כנמל תעופה רזרבי במטרה למנוע ריכוז גדול מדי של מטוסים במקום אחד.

 

ב-1947 חברת British Overseas Airways Corporation הפעילה טיסות להודו ולמזרח הרחוק שעצרו לחניית ביניים בקליה.

 

לאחר שהתקבלה תוכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, בה היה אזור צפון ים המלח חלק מהמדינה הערבית המוצעת, ועם תחילת מלחמת העצמאות, הוחלט בדצמבר 1947 לסגור את המלון. 70 עובדי מלון עברו לעבוד במלון בסמוך לשדה התעופה לוד, שהיה בבעלות משותפת עם מלון קליה.

 

באפריל 1949 דווח כי המלון ומפעלי חברת האשלג נבזזו וניזוקו על ידי הערבים תושבי האזור.

 

שנתיים אחרי שננטש, בדצמבר 1949, לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות החכירה ממשלת ירדן את המלון ושכונת המגורים לאחים נזל, שהיו בעלי מלון ארמון החורף ביריחו ומלון פילדלפיה ברבת עמון, במטרה להקים מלון בעבור הצליינים שמגיעים לאתר הטבילה הסמוך קאסר אל-יהוד. הם הקימו במקום מתחם תיירות ומלון חדש, שנקרא מונטאזת אל לידו, במקום המבנה המקורי.

 

לאחר מלחמת ששת הימים, חודשה התיירות באזור. מועצה אזורית תמר ביקשה לחדש את שירות ספינות הנוסעים בין קליה למצדה, והוא הופעל החל ממאי 1968. באותה עת החלה גם סלילתו של כביש בין קליה ועין גדי (המשכו של כביש 90).

 

בפברואר 1968, אושרה הקמתה של היאחזות נח"ל קליה. במקום התיישבו גרעינים של איחוד הקבוצות והקיבוצים והקיבוץ המאוחד, שהכשירו 150 דונם לגדולים חקלאיים על ידי שטיפת הקרקע ממלחים.

במאי 1974 הוקם יישוב הקבע ואוזרחה היאחזות נח"ל כקיבוץ בשם אלמוג, על שם יהודה אלמוג, אך אנשי ההיאחזות התנגדו לשינוי השם וביקשו שהוא ימשיך להיקרא "קליה".

 

קיבוץ נוסף שהוקם בסמוך, ב-1977, נקרא לבסוף קיבוץ אלמוג.

 

בשנות ה-2000, החל הקיבוץ לסבול, יחד עם כל האזור, מבולענים, בעיקר בשטחים החקלאיים שלו.

 

ב-2012 החלה בקיבוץ בניית הרחבה קהילתית בשם "נופי קליה", במסגרת "בנה ביתך".

בקיבוץ קליה ששטחו כ-25,304 דונם מתגוררים כיום כ-350 תושבים, ובו ממוקם בית הספר האזורי "מגילות" המשרת את כל יישובי המועצה האזורית.

 

הקיבוץ מבוסס בעיקר על חקלאות ותיירות.

 

בין ענפי החקלאות של הקיבוץ ניתן למצוא גידולי שדה, מטעי תמרים, רפתות, לולים וחוות סוסים.

 

בין ענפי התיירות ניתן למנות: בית הארחה הנמצא בשטח הקיבוץ, חוף רחצה (חוף קליה), קומפלקס עם מסעדה גדולה, ומרכז למכירת מוצרי קוסמטיקה מים המלח הממוקמים כולם בסמוך לגן הלאומי קומראן.

 

מקור, הרחבה והפניות 

גלריה מינוס 430

בתחילת 2019, לאחר למעלה מ-40 שנים לאחר הקמת היאחזות נחל קלי"ה, מבני המחנה הירדני הנטושים והגלמודים נגאלו והמבנים הפכו להיות קירות גלריה.

 

בתחילת 2019 הפך המקום הנטוש למקום תוסס וצבעוני. כ-30 אומנים, מהארץ והעולם ציירו על המבנים.

 

היוזמה היא של מנהל חוף קליה יחד עם סטודיו PPL שנמצא בשטח המועצה האזורית מגילות

 

המטרה הייתה להעלות את המודעות למצב העגום של ים המלח ההולך ונכחד שלחופיו נפערים בולעניים רבים.

 

המקום זכה לכינוי "גלריה מינוס 430" וגם "הגלריה הנמוכה בעולם"

 

להרחבה ראו דף הגלריה ועל חלק מהציירים ראו הגלריה הנמוכה בעולם: מאין צצו ציורי הענק על מבנים נטושים בים המלח?

******

שוטטות קצרה בקיבוץ

 

******

סוף דבר,

הביקור בקיבוץ קליה
היה מעניין

*****

הדברים שסיפרה לנו לינדה
רתקו אותנו

****

שמחנו ללמוד
עוד פרק על תולדות ההתיישבות בכלל,
ובצפון ים המלח בפרט

****

התרשמנו מהתפתחות הקבוץ שנבנה במקום
****

התרשמנו מהאיתנות
של הקיבוץ
וכמקום שנעים לחיות בו

*****

התרשמנו מהיופי וההוד
של המקום
ובמיוחד ממראה הנוי המטופח
של הקבוץ

****

תודה לינדה שהקדשת
לנו מזמנך ואירחת אותנו,

תודה אריה על החיבור עם לינדה,

תודה ניר על הצילומים

תודה לחבריי על יצירת
הקבוצה המתעניינת