עניינו של תיעוד זה הוא ביקור/שיטוט/צילום בקיבוץ גניגר בדגש על לימוד על הקמתו וראשית ימיו והתרשמות ממראהו הנוכחי.

 

תיעוד זה הוא חוליה נוספת של תיעודי סדרת ביקור/שיטוט/צילום ביישובים הכפריים שנעשו עד כה וייעשו בעתיד.

 

המארח ומוביל השיטוט בקיבוץ גניגר הוא חבר הקיבוץ ומורה הדרך הוותיק אברהם מעוז שאף אחד אינו יודע מיהו כי שמו האמיתי הוא אבס (ר"ת: אבי בן סנדלר)

 

את אבס הכרתי בתחילת פברואר 2021 בדיווש בעמק יזרעאל אותו הוביל ניר עמית. שהגענו לקבוץ גבת, ניר הזמין את אבס (חברו מאז שירותם הצבאי הסדיר בסוף שנות ה-60') להציג לנו את תחנת השידור שהתקיימה במקום בתקופת היישוב טרם הקמת המדינה. לאחר השיחה המרתקת סיכמנו שראוי להעמיק לקיים סיורים הן בגבת והן בגניגר במתכונת של ביקור/שיטוטברגל/צילום.

 

הביקור/שיטוט/צילום בגינגר התקיים ביום שני 22 במרס 2021.

 

הפעם השתתפו חבריי מוטי ארמלין (גילון), אבגד מאירי (הוד השרון) שצירף את בנו תמיר וחברתו רותם בן עמי (רחובות), ניר עמית (שער העמקים) שהזמין את חברו מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית) ואני (מבשרת ציון).

 

ההתחלה, בשעת בוקר, הייתה שיחת היכרות ותיאום ציפיות במהלך ארוחת בוקר אותה סעדנו במרפסת ביתו של אבס.

 

יצאנו לדרך בנסיעה ברכב למתחם בית הספר היסודי בקצה העליון של הקיבוץ, מקום אליו הגיעו ראשוני המתיישבים.

 

שם השארנו את כלי הרכב והתחלנו לשוטט במורד המדרון אל מרכז הקיבוץ.

 

במשך כארבע שעות שוטטנו בשבילי ודרכי הקבוץ, ראינו את המבנים הראשונים, התרשמנו מדמותו הפיסית הנוכחית של הקיבוץ ובעיקר שמענו מידע רב מפיו של אבס.

*****

בתיעוד להלן המידע אותנו שמענו מפיו של אבס והשלמות שלוקטו מאתר הקיבוץ.
המידע הוא אודות הקמתו הקיבוץ וראשית ימיו, על יער בלפור, על המבנים הציבורים ומבני המשק.
התיעוד כולל סדרה של מפות וצילומי אוויר,
וגם עשרות צילומים שנעשו במהלך בשיטוט
וכן מספר תמונות מהעבר שקבלתי באדיבות שלומית עינב מנהלת ארכיון גניגר וגם הפנתה אותי לנוספות באתר ביתמונה

******

*****

התכנסות במרפסת 

עוד לפני שיוצאים לדרך

*****

מיקום:
על מורדות הדרומיים של רכס הרי נצרת
ואדמותיו פרוסות ב עמק יזרעאל

ליד מגדל העמק
מצפון לכביש 73 (צ. נהלל – צ. תל עדשים) 

 גובה: 110 מטר מעל פני הים

*****

שיוך מונציפאלי:
המועצה אזורית עמק יזרעאל

******

גניגר הוא יישוב קיבוצי ראשון שהוקם בעמק יזרעאל המערבי. ראשיתו הייתה בעמק הירדן, הקבוצה שהקימה את הקיבוץ נוסדה ב- ח' בחשון, תרפ"א, 30/10, שנת 1920 והתמקמה במקום שהיום נמצאים הקיבוצים בית זרע ואפיקים. הקבוצה מנתה בזמן עלייתה לעמק הירדן 17 אנשים צעירים (12 חברות ו- 5 חברים). לאחר כשנתיים בעמק הירדן היישוב דגניה ג' בוטל, אחרי שוועדת מומחים בראשותו של האגרונום יצחק וולקני קבעה שאין מקום לשלושה יישובים קיבוציים בעמק הירדן. אז הם עברו ממקומם.

מתיישביה הראשונים של גניגר עלו על אדמת המקום בעמק יזרעאל בתאריך כ"ט בתשרי תרפ"ג, 21/10, שנת 1922 והשתכנו בחושות הרעועות של "ג'ינג'ר" הערבית וקראו למקום בשם קבוצת "גניגר". הראשונים עלו למקום כחוכרים של האדמות היישוב למשך שנתיים מ"חברת הכשרת הישוב", אך כבר לאחר חמישה חודשים עברה אדמת הישוב לק.ק.ל וכך נשאר המצב עד היום.
פירוט המאורעות והמעשים בתולדות הקיבוץ ראו באתר גינגר 

מקור השם גניגר הנו על שם היישוב הערבי הזעיר ג'ינג'ר
שנמצא בשלהי התקופה העותמנית בקדא אנ- אנצרה (נפת נצרת)

ג'ינג'ר הוא שיבוש שמו של ישוב עברי קדום המובא בתלמוד בגרסאות שונות: ”נגנגר”- ”נגנגד”- "נגנגר'', אשר היה לפי המקובל, מקום מושבו של רבי יוחנן בן נורי שהיה מגדולי החכמים בגליל, שחי במקום הזה במאה השנייה לספירה. על גניגר במקורות (למוד ירושלמי) ראו באתר הקיבוץ  השם העתיק נשתמר, ככל הנראה, בשמו הערבי של המקום: ג’נג’אר.

*****

התיישבות קודמת – בשנת 1860 נעשה במקום ניסיון התיישבות ע"י מיסיונרים גרמניים, ביוזמתם של מיסיונרים שישבו בנצרת. המיסיונרים שהו במקום זמן קצר ואחר כך עזבוהו.
בשנת 1916 בימי מלחמת העולם הראשונה, באה למקום קבוצה של 6 פועלים יהודיים וביניהם חברה אחת, היהודים האלו באו ע"פ הזמנת בא- כוחו של סורסוק (בנקאי, ערבי- נוצרי שבא מסוריה) שישב בנצרת והיו לו אחוזות בעמק יזרעאל. הוא התאונן שיש לו מעט הכנסות וחשב שע"י שיטת עיבוד אירופאית אפשר יהיה להעלות את היבולים וע"י כך את הכנסותיו. אחרי השנה בגמר הקציר התברר לסורסוק שהיבול כסה רק את ההוצאות של הגידול ואז בסמוך לכיבוש האנגלי עזבה הקבוצה את המקום.
בשנת 1920 ביקר במקום ד"ר זגורודסקי מטעם מחלקת ההתיישבות של ועד הצירים בירושלים, מתוך מגמה לברר את האפשרויות של יישוב האדמות, שהיו כבר אז שייכות "לחברה להכשרת הישוב" וקבע שבגלל השטח המצומצם הכולל גם אדמת הרים "אין לחשוב על מושב עובדים במקום, החלטה שלא מנעה מקבוצת הראשונים להתיישב שנתיים לאחר מכן במקום.

******

מייסדי הקיבוץ היו בני העלייה השלישית אליהם הצטרפו גרעיני התיישבות נוספים: בשנת 1923 הצטרפו חברי הגרעין מקבוצת "משמר הוולגה"- מרוסיה; בשנת 1933 הצטרפו חברים מתנועת "גורדוניה"- מפולין; בשנת 1934 הצטרפו חברים מתנועת "החלוץ"- מברלין; בשנת 1945 הצטרפו חברים מנוער עולה ג' "מכבי הצעיר"- מצ'כוסלובקיה; בשנת 1945 הצטרפו בוגרי המחזור הראשון של בני המקום- מחזור א': בשנת 1948 הצטרפו חברי "אבוקה" שמוצאם מתנועת "גורדוניה"- מרומניה; אחרי מלחמת השחרור נוספו חברים בני גרעינים נוספים מחברי התנועה שהיו בקפריסין. במשך השנים גדלה אוכלוסיית גניגר עם הצטרפותם של ילדי הקיבוץ וחניכיו, ילדי חוץ וכן חברים בודדים ומשפחות שעברו אלינו מקיבוצים אחרים ומכל רחבי הארץ ונקלטו בקיבוץ. כיום גניגר כולל 130 חברים ו-600 תושבים.

******

היסטוריה של המקום   

במאה ה- 18 לפנה"ס נושב המקום לראשונה. המתיישבים הראשונים, הכנענים, התמקמו סמוך למעיין שנבע במקום בו עומדת היום מכבסת הקבוץ. הכנענים נהנו מהפריחה הכלכלית האדירה שעברה על ארץ כנען בכלל והעמק הגדול (עמק יזרעאל) בפרט. זו הייתה תקופת האבות והעמק היה ידוע וחשוב כל כך, עד כי פרעוני מצרים כינו אותו בכתביהם "העמק" ונראה שהכל ידעו לאיזה אזור הכוונה. באותה עת, פרחו ערים רבות בעמק ובהן מגידו, תענך, יקנעם והגדולה מכולן – שימרון שליד צומת נהלל. לצדן של ערים אלו התפתחה רשת צפופה של כפרים קטנים שגניגר היתה אחד מהם. שרידי הכפר התגלו בעת שנחפר בור גדול לצורך בניית המקלט שליד המרפאה, ומעט מן הממצאים שנחשפו שם מוצגים במועדון לחבר.
גניגר הכנענית נעזבה כעבור כמאתיים שנה ומאז התכסו שרידיה בסחף שהעלים אותם, ורק פעולות פיתוח מודרניות חושפות מדי פעם טפח מהם.
אין אנו יודעים על התיישבות נוספת באתר במשך כאלף שנים, עד לימי שיבת ציון במאה החמישית לפנה"ס, עת שבו מתיישבים חדשים לטרסות שמתחת למעין. גם העדות להתיישבות זו הם רק כלי חרס שנמצאו בעת חפירת המקלט.
הטענה היא קשה להאמין שגניגר לא נושבה ברציפות, אך אין בידינו כל עדויות לכך.
בתקופת המשנה והתלמוד (המאות השנייה עד הרביעית לסה"נ) שוב נוסד במקום כפר. נראה כי הכפר השתרע בשטח שמעל למרפאה וממזרח למכבסה, אך ממנו טרם נחשפו שרידים של ממש, למעט אבני בנייה, שברי עמודים, כלי טחינה מבזלת שהידוע בהם הוא "הכובע של זהבי", שנמצאו פזורים בשטח. השרידים הנראים לעין נמצאים עוד מזרחה, בתוך יער מרים ובמדרון שמעל אמיקו והגדרה. כאן ניתן למצוא חציבות שונות, גתות ובעיקר את פתחיהן של מערות קבורה.
מערה אחת, שנמצאה בעת שנסלל כביש הגישה לבית הספר, מעט מעל בור האשפה הישן, נחפרה בשנת 1993. החפירה הייתה אז פרויקט חינוכי וילדי גניגר עבדו בתוך המערה בפיקוח ארכיאולוג "והעלו חרס" בידם. בין השאר נמצאו נרות חרס ומטבעות זהב. ממצאים אלה קבעו את זמנה של המערה למאה השלישית לסה"נ. מערה נוספת שהתגלתה בעת הרחבת אמיקו, לא נחפרה (כנראה כדי לא להרגיז את החרדים….).
על פי המשנה אנו יודעים כי בפרק זמן זה היה במקום כפר יהודי שבו חי ופעל ר' יוחנן בן נורי, הנזכר פעמים אחדות במשנה (למשל, מסכת ערובין א, א). זו גם הפעם הראשונה שאנחנו מתוודעים לשמו של המקום: גניגר או נגניגד.
גניגר היהודית היתה כפר אחד מני רבים שהיו פרושים ברחבי העמק בתקופה הרומית והביזנטית.
עם זאת, כדאי להזכיר כי בתקופה הביזנטית היה העמק מיושב גם על ידי נוצרים, כפי שמעידים שרידי הכנסיות שהתגלו ברמת ישי ובבית לחם הגלילית ועוד, אשר חיו בשלום לצד הישובים היהודיים.
אפשר שהכפר הזה נעזב עם הכיבוש המוסלמי במאה השביעית לסה"נ ורק שברי חרסים מימי הביניים הפזורים בשטח רומזים כי במקום התקיים ישוב גם בתקופה זו.
כמו שמות עבריים עתיקים רבים, גם השם גניגר השתנה כאשר הפכה הערבית לשפה השלטת באזור ומאז הפך שמו של המקום לג'ינג'ר. עברו עוד כמה מאות שנים ואז, רק אז, הגיע סורסוק.
באמצע המאה ה- 19 הפכו הוא ומשפחתו לבעלי אדמות בעמק, שהאריסים הבדואים שחיו על הגבעה עיבדו עבורם. אבל, בשנת 1922 הגיעו למקום שבעה עשר צעירות וצעירים, לאחר שעשו את דרכם ברגל מדגניה ג' שבעמק הירדן, והקימו מחדש את גניגר היהודית.
המקור צבי גל עתיקות גניגר בתוך אתר הקיבוץ 

******

ארכיאולוגיה מקומית 

בסקר הארכאולוגי של ישראל, במקום בו עלו הראשונים, נמצאו יסודות בנייה, מערות, חציבות, באר וקבר חצוב. באזור פזורים חרסים מתקופות הברונזה התיכונה ב', הרומית והביזנטית. המקור, גניגר 3, מפה 29 הסקר הארכיאולוגי של ישראל. על כתף נמוכה של מחשוף בזלתי, למרגלות יער בלפור, בצדו המזרחי של קיבוץ גניגר. בשעת חפירת בור למקלט ליד מרפאת הקיבוץ, נחשפו ראשי קירות ורצפות על-גבי סלע בזלתי. אלה תוארכו לתקופת הברונזה התיכונה ב' 1.
מעט דרומה משם נחשף, בעת הכשרת שטח לבתי-מגורים ב-1978, קיר גזית עבה ולידו קירות תמך מאבני גוויל. ממצאים אלה תוארכו לתקופה הפרסית, למאה הה' לפנה"ס. המקור המקור גניגר 2, מפה 29 הסקר הארכיאולוגי של ישראל
בתוך יער בלפור, בנ"ג 178  ישנו תל מלאכותי, שעליו הצטברות חורבות ושם נמצאו שרידים מהתקופות הפליאוליתית, הניאוליתית, ההלניסטית, הרומית הקדומה, הרומית המאוחרת, הביזנטית, ימי הביניים, הממלוכית והעות'מאנית. ממערב לתל, על מדרון תלול, היורד לאפיק, נסקרו חלקות מדורגות (טראסות) לעיבוד חקלאי. כיסוי עבה של שפכים מאוחרים וצמחייה מקשים על ליקוט חרסים. נמצאו כלי צור מתקופות הפליאוליתית והניאוליתית. כיסוי חלוקים מצביע על אפיק נאוגני, שהורם על-ידי מחצב בזלתי. המקור גניגר 1, מפה 29 הסקר הארכיאולוגי של ישראל 

 

*****

יער בלפור שניטע במורדות מעל הקיבוץ

יער בלפור נקרא על שם הלורד ארתור ג'יימס בלפור, הרוזן ה-1 לבית בלפור ( 25 ביולי 1848 – 19 במרץ 1930) היה מדינאי בריטי וראש הממשלה של הממלכה המאוחדת. במחצית העשור השני של המאה ה-20', לאחר פרישתו מתפקיד ראש המפלגה השמרנית, נותר בלפור עדיין דמות מפתח בתוך מפלגתו. כשהצטרפה מפלגתו לקואליציה של אסקווית' הליברל, ירש בלפור את כיסאו של וינסטון צ'רצ'יל כשר הימייה. ב-1916, כשהתפטר אסקווית' ובמקומו עמד בראש הקואליציה לויד ג'ורג', מונה בלפור כשר החוץ, אם כי לא היה חלק מהקבינט ופעמים רבות נשאר מחוץ לתמונה. במהלך כהונה זו פרסם בלפור את הצהרת בלפור המפורסמת ב-2 בנובמבר 1917, ועיקרה – הכרזה כי בריטניה תומכת בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל.

שהגיעו ראשוני מתיישבי גניגר למקום, מורדות ההרים חשופים לחלוטין ומכוסים רק קוץ ודרדר (בעיקר סירה קוצנית). אז, מנחם הקטן, אחד מחברי הקבוצה יזם מהלך הציע לפנות אל אוסישקין (שהיה אז ראש הקרן הקיימת) ולבקש תקציב לנטיעה ולשכר העבודה שיהווה תמיכה ניכרת בהכנסות המשק הדל. אוסישקין צחק, הושיט את ידו ואמר: "כאשר יצמח עשב על כף היד, כן יצמחו עצים על סלעי ההרים בלי אדמה ובלי מים". רק אחרי משא ומתן ממושך בעזרתו של יוסף וויץ, התקבל האישור- תחילה על שטח קטן לניסיון בלבד. וראו זה פלא! בערוצים צרים, בסדקים בין סלע לסלע, באמצעות גשמי ברכה ובעיקר בעקשנות, בדבקות ובעמל כפיים של אנשי המקום, נקלטו שתילי האורן הרכים, צמחו והיו לאילנות של ממש, כפי שאתם מכירים אותם היום. אט לאט, שנה אחרי שנה התרחב שטח הנטיעה והגיע מ- 200 דונם ל- 1420 עם חצי מליון עצים, היה זה באותו זמן היער הגדול ביותר בארץ.
הממונה מטעם הקרן הקיימת לביצוע עבודת הייעור היה חבר גניגר יעקוב אגוזי, שלרגל הצלחתו היה אחר כך למומחה ומשגיח על נטיעת יערות בכל הארץ, החל בהרי ירושלים ועד לטבריה שבעמק הירדן.
עבודת הנטיעה בגניגר הייתה קשה מאד לביצוע: ההרים התלולים לא ניתנו לאחיזת הכף רגל ולחפירה עם מקוש ביד. היינו מתחילים לרגלי ההר, חופרים גומה לנטיעה, אחר כך עומדים בתוכה וחופרים שנייה מעליה וכך הלאה והלאה. בוחרים היינו בימי סגריר כשעננים טעוני גשם מעל ראשינו, כדי להבטיח השקיה ראשונה ולהבטחה לקליטת השתילים. ולכן, עם הגיע הגשם, לרב היינו חוזרים הביתה בריצה, רטובים וספוגי מים עד לשד העצמות, אבל מראה החלקה הנטועה בלב ההר השומם הרנין את הלב והיה שכרנו.
משהתרחב השטח ולא היו לנו מספיק ידיים עובדות לניכוש העשבים, הצטרפה אלינו קבוצה צעירה- "קבוצת הצפון" שהשתכנה בצריפים על המגרש שעליו נמצאת עתה בריכה השחייה שלנו. עם בוא הזמן עברו חבריה להתיישבות עצמאית, הלוא היא קיבוץ רמת יוחנן.
המקור קבוצה ביער או יער בקבוצה?? מתוך "שירת העשבים"/ לאה אגוזי באתר גניגר 

 

*****

דמות גניגר

*****

אוכלוסייה:
130 חברים ו-600 תושבים (כולל חברים)
*****

כלכלה
ענפי המשק:
חקלאות: גידולי שדה, פרדס, רפת, לול
תעשייה: המפעלים "פלסטיקה גניגר", ו"אמיקו".
עסקים קטנים ועיסוק מחוץ לקבוץ

******

חנוך:
גיל הרך: ביישוב
בי"ס יסודי: "עמק יזרעאל" בקיבוץ
חטיבה ותיכון: "העמק המערבי" בקיבוץ יפעת 

*******

יד זיכרון בתוך מתחם בית הספר 

דאגדייל, אחייניתו של הלורד בלפור, הייתה אוהדת ציונות מושבעת. היא טיפחה יחסים מיוחדים עם וולטר אליוט, ששירת בממשלת בריטניה בתפקידים שונים, ואת מידע החסוי שהדליף לה הייתה מעבירה מיד לדוד בן גוריון ולחיים ויצמן. ב-14 במאי 1948, כשהיא על ערש דווי, סיפרו לה שדוד בן גוריון עומד להכריז על עצמאותה של מדינת ישראל. "זה היום המאושר בחיי", לחשה. למחרת השיבה את נשמתה לבוראה. קק"ל הציבה אנדרטה לזכרה ביער בלפור, היער של דודהּ. מכיוון שהפגיעה באנדרטה לא נפסקה, זכתה דאגדייל לאנדרטה צנועה יותר בבית הספר האזורי שבגניגר.

****

**********

 

 

 

 

 

******

סוף דבר,

כמו קודמיו,
גם ביקור/שיטוט/צילום זה
היה מעניין ומרתק.

התרשמנו ולמדנו.

******

שמחנו להכיר,
ולוא אף על קצה המזלג,
עוד חלק בפסיפס היישובי החקלאי
של המדינה בכלל
ובמיוחד זה שהוקם
בעמק יזרעאל בראשית שנות ה-20'

******

תודה מקרב לב לאבס
שאירח אותנו,
הוביל בדרכי בקבוץ
וריתק אותנו במידע הרב והסיפורים.

תודה לניר עמית
שיצר את הקשר עם אבס
ותרם את צילומיו לתיעוד,

תודה לכל המשתתפים
שהיוו קבוצה סקרנית הכמהה לדעת,

תודה לשלומית עינב בסיוע באיתור הצילומים מהעבר