הדפסה

תיעוד זה רשמי ביקור קצר ביישוב הקהילתי עזוז שבנגב המערבי.

למקום הגענו, הדסי זכריה, ארז צפדיה ואני בטיול ביום חמישי, 24 בדצמבר 2020 במרחב קציעות – נצנה – עזוז.

גילוי נאות, את עזוז הכרתי לפני שלושים שנה. בעת שירות קבע באגף התכנון בצה"ל, הגעתי למקום להתארח אצל דורון עקיבא שהיה פקח רשות שמורות הטבע. מאז הוא עזב את המקום ולצערי הקשר איתו אינו קיים.

תיעוד זה כולל מידע אודות היישוב (מקור והפניות  וגם אתר המוא"ז רמת נגב) ומספר צילומים שנעשו בעת הביקור

******

***

מיקום עזוז
כ-12 קילומטרים מדרום דרום – מזרח לניצנה
וכ-3 קילומטר ממזרח לגבול עם מצרים

****

עזוז נחשב לאחד היישובים הקטנים והמבודדים בישראל, כאשר היישוב הקרוב ביותר אליו, ניצנה, נמצא במרחק של כ-12.5 קילומטרים ממנו, ואילו באר שבע נמצאת במרחק של כ-84 קילומטרים

****

****

היישוב, שהוקם בשנת 1985 כהיאחזות נח"ל  נקרא על שם נחל עזוז העובר בסמוך. זאת, למרות שהשם המקורי הוא בארותיים (בנגב) – על שם שתי הבארות העתיקות (באר משה ובאר אהרון) הנמצאות מתחת ליישוב. השם השתנה מכיוון שהיישוב בארותיים ליד נתניה נרשם לפני שעזוז הפך ליישוב מוכר.

****

סביב לבארות שתי בארות, הנקראות היום "באר משה" ו"באר אהרון" הנמצאות לרגלי הגבעה עליה נמצא היישוב, מצויה חורשת אקליפטוסים עבותים ועצי אשל. החורשה ניטעה בשנת 1916, במלחמת העולם הראשונה, על ידי "קבוצת נוטעים", צעירים עבריים, בוגרי בית הספר החקלאי מקוה ישראל, בראשות מנהל בית הספר, אליהו קראוזה. ההתגייסות לנטיעת עצים בבירין ובמקומות אחרים בגבול המדבר, שחררה את הצעירים מחובת השירות בצבא העות'מאני.

*****

ההחלטה על הקמת ההיאחזות נתקבלה בתחילת 1956, לאחר שבמבצע הר געש בנובמבר 1955 סולק הצבא המצרי מהאזור המפורז של פתחת ניצנה. ההאחזויות נועדו לחזק את הנוכחות הצבאית באזור ולקבוע עובדות מבחינה מדינית. בתחילה, הממשלה החליטה בהשפעת משה שרת שלא להקים מבנים בהיאחזות, מחשש שצעד כזה יתפרש כהפרה של כללי האזור המפורז בהסכמי שביתת הנשק. גרעיני הנח"ל שהחזיקו במקום והתחלפו כל חצי שנה, התלבשו כאזרחים אך תפקדו כחיילים לשמירה על הגבול. בחלק מהזמן שהו במקום חיילים דתיים. מעבר לתפקידי השמירה, עסקו החיילים בגידול בעלי חיים, כמו רעיית צאן, ובטיפוח גן ירק קטן.
בתחילת שנות ה-60 עסק הקרן הקיימת בניסיון למצוא גידולים שיתאימו לאזור. נעשה ניסיון לגדל אגבות. בשנת 1962 הוחל בנטיעת שקדים במקום על כ-150 דונם, תוך ניסוי שיטות השקיה קדומות המבוססות על מי שטפונות. הניסוי הוכתר בהצלחה, אולם הופסק בשל תחלופה תכופה של גרעיני נח"ל שלא היטיבה עם טיפוח המטע.
ב-9 בנובמבר 1965 הומרה ההיאחזות במחנה צבאי של יחידה דרוזית. אחרי מלחמת ששת הימים, כשהגבול נדד הרחק מערבה, ננטש המחנה.

******

לאחר פרסום התיעוד קיבלתי את התגובה הבאה:
"שלום עמירם קראתי את הכתבה על עזוז ולהלן התייחסותי: "כמי ששירתה בהיאחזות בשנים 1962-63 כמכי"ת בנח"ל, זכורני את השירות כחוויה בלתי נשכחת לחיוב. שם בקצה העולם. אכן חיילי הגרעינים שירתו ככל יחידה בצבא עם מדים ונשק. איישו עמדת תצפית ב"סבחה" הקטנה – קצת מזרחית למוצב. שתלו שקדים וחפרו תעלות על מנת להכניס בן צינורות פלסטיק להשקיית העצים ישירות לשורשים, מבלי לאבד מים באידוי, שיטה שהביא המהנדס בלאס והיה נוכח במקום בעת  הזו, בראייה עתידית של חיסכון במים באיזורים צחיחים. המטע זרח ופרח ובהמשך דעך בגין עזיבת המקום לאחר 1967 ואי כדאיות כלכלית להמשך אחזקתו אך שיטה זו נפוצה עד היום בארץ במטעי התמרים בבקעה ובנגב. והערת אגב – בעלי היום – היה מפקד ההיאחזות…מה ש"קרה" להרבה זוגות. באיחולי בריאות: נילי שור, טירת צבי"

הנקודה בה הוקם עזוז בזמן קיום השטח המפורז

*****

לאחר פינוי סיני עלו בשנת 1985 כפועל יוצא מהסכם השלום בין ישראל למצרים, יושב המקום מחדש ונקרא עזוז. למקום הגיעו מספר מתיישבים עם הרבה רצון ואמונה, ואחרי תלאות רבות ומכשולים בירוקרטים אינסופיים – הוכר עזוז כיישוב מן המניין.

*****

לאחר פרסום התיעוד כתב לידי חברי אבגד מאירי כך "בשנת 1983, שנתיים קודם להקמת היישוב עזוז,  שטחו שימש שטח האימון של חטיבת גבעתי שהוקמה באותה עת. אוהלי סיירים של הטירונים עברו בסמוך לישוב לאחר הקמתו. לימים העתיקו את שטחי האימון של הטירונים להר קרן. השבוע החשוב בטירונות היה שבוע אימון הפרט. הקצו לנו את שטח האש במקום שנקרא :"עזוז", שהיה מרוחק מהבא"ח מרחק שעה נסיעה בטיולית. לא הייתה דרך מסודרת לשטח וכמובן שלא היו בו שום תשתיות. הכל בנינו מאפס. הקמנו מאהל מסודר כבסיס קדמי, כי החיילים ישהו שם חודש לכל אימוני השטח הפתוח מרמת הפרט עד לתרגיל הפלוגתי המסכם. כמו-כן הכנתי בשטח מסלולים לכל סוגי האמון: מסלולי פרט, חוליה, כתה, מחלקה ופלוגה וכתבנו תיקי תרגיל לכולם. כל זה תוך כדי האימונים האחרים ובניית הבא"ח.

******

****

שנים רבות מאז הקמת היישוב בשנת 1985, החשמל ביישוב הופק מגנראטור, המים הובאו בעגלת טרקטור מקציעות, והדואר לא הגיע למקום. זה אכן – יישוב חלוצי של המאה ה-21.

*****

בקרוב יסתיים תהליך הפרצלציה של יישוב הקבע ויימכרו חלקות לחברי עזוז.

*****

****

****

* עזוז הוא יישוב בהקמה (מצפה) מעורב, המונה כ-20 משפחות.
* תעסוקה ביישוב ובסביבתו: מסוף ניצנה. כפר הנוער ניצנה. מחצבות. חקלאות. עסקי תיירות.
* היישוב מורכב מעצמאים ומשכירים המתפרנסים מעסקי תיירות, אמנות ועוד.
* עזוז מתאפיין בקשרים חברתיים בין התושבים, כאשר מדי פעם יוזמים חברים אירועים משותפים, כגון חגים וימי הולדת. זאת מאחר שנכון לעכשיו, ביישוב לא פועלים מוסדות תרבותיים וקהילתיים, כמו ביישובים ותיקים – כך שפעילויות חברתיות מתבצעות על בסיס יוזמה אישית.
* ממוצע הגילאים ביישוב: 30-50.
* חתכי גילאים ביישוב: ילדים 0-3: 8; ילדים 3-6: 9; ילדים 6-13: 9; נוער 13-21: 6; בוגרים 21-120: 29.

***

****

****

כאמור, עזוז מרוחק מיישובים גדולים ועומד במדבר לבדו. זהו סוד קסמו ואלו קשייו. אנשי עזוז לא כובשים את המדבר, אלא משתלבים בו; לא פוגעים בו ולא מתבלטים בו. לכן, תקנון היישוב אוסר על בניית גגות רעפים, קומה שנייה, שימוש בצבעים בולטים במיוחד, כבישי אספלט ודשאים וגינון דומיננטיים. תחת זאת, אנו מקיימים "יישוב מדברי תיירותי" המושך אליו תיירים בזכות מה שהוא, וכמובן בזכות הנוף המדברי הפראי.
עזוז אינו יישוב שיתופי. אנו קהילה של משפחות עצמאיות המתקיימות בזכות עצמן בסביבה מיוחדת, וכל אחד רוקם את הקשרים החברתיים המתאימים לו בתוך היישוב הייחודי ובסביבתו.

****

****

***

****

****

****

****

***

***

***

****

***

****

****

סוף דבר,

עזוז הוא יישוב מעניין ויוצא דופן

****

כדי לחוש את השקט והשלווה
שהמקום משרה,
מוצע להישאר
בו יותר זמן,
אפילו מספר ימים!

*****