מזה זמן רב חברי יואל רסקין הזמין אותי להסתובב בשכונת מגוריו, שערי רחמים. לטענתו היא שכונה קטנה ובלתי מוכרת.

 

ביום חמישי (4/4/2019) הזמנתו מומשה. שוטטנו ברחובות וסמטאות השכונה במשך מספר שעות.

 

בתיעוד להלן בחלק הראשון מידע כללי על השכונה מלווה במספר מפות בחלק השני לקט מהמראות שנקלטו בעין המצלמה.

 

*******

מיקום הנוכחי במרכז השטח הבנוי של העיר

השכונה היא הקצה המערבי
של מכלול נחלאות דרום

תחום השכונה

רחוב בצלאל מצפון,
רחוב כפר ברעם ממזרח,
רחוב שבזי מדרום,
דרך יצחק בן צבי במערב

תחולת השכונה

שלושה רחובות: כורזין, עלמא וכפר ברעם
שתי סימטאות חצור וגליל
ומספר מעברים בין הרחובות והסמטאות 

האזור בשנות ה-70,
ממערב לעיר העתיקה,
בו הוקמה השכונה
מספר שנים לאחר מכן 

ראשית הקמת השכונה בשנת 1897,
במכלול השכונות שנבנו
ממערב ומחוץ לעיר העתיקה
בסמוך לדרך יפו

שכונת שער הרחמים החלה להיבנות אחרי שנת 1897 בקרבת שכונת שבת צדק ושכונת נחלת ציון שהוקמו מספר שנים קודם לכן מדרום ובסמוך לדרך יפו. את השכונה ייסד ועד העדה הכורדית עבור אלה שהגיעו לארץ מהחלק התורכי של כורדיסטן. השכונה נודעה (לפחות עד 1916) גם בשם "שערי הישועה".
שנת ייסוד השכונה היא כנראה 1906. כבר במפקד "ספירת יהודי א"י משנת 1916 שערך המשרד הרצישראלי של ההסתדרות הציונית  נמנו בה 30 בתי אב ו-92 נפש. זה היה מספר נמוך של אוכלוסייה ביחס לשכונות יהודיות אחרות בירושלים  באותה עת והדבר מלמד כי היא הייתה שכונה קטנה מאוד. 
כנראה  שהבתים הראשונים של השכונה היו אלה שברחוב כורזין (2 – 14) ורחוב עלמא (6 – 8). היא הייתה אחת השכונות הדלות של העיר. חלק מהבתים נבנו בדומה לבתי שבת צדק והכיסוי היה של פח. במרכז הרחוב עברה תעלת ביב . רק בתקופת המנדט נחפרו בורות ספיגה. בשכונה נבנה בית כנסת כורדי . אך דומה כי עד מלחמת העולם הראשונה אוכלסה השכונה רק בחלקיה.
מקור: יהושע בן אריה (1979), עיר בראי תקופה – ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, עמ' 306 – 307
יהושע בן אריה (2011), ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט,  ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, עמ' 419 -428

השכונה בודדת
בראשית תקופה המנדט

בתקופת המנדט גדלה מאוד שכונת שערי רחמים, במפקד יהודי ירושלים משנת 1939 נמנו בה 835. עם זאת המשיכה השכונה לשמור גם בתקופה זו על צורתה העות'מנית , נוף של סמטאות צרות ובתים נמוכים, חד קומתיים, ודו קומתיים, עם מרתפים, המאפיינים את הבניה העתיקה מתקופה זו. נוף שנשמר במידה רבה עד היום כפי שיוצג בצילומים להלן. שכונה זו הייתה אחת השכונות העניות ביותר בעיר בתקופת המנדט. תושביה היו  אנשים עניים מדלת העם.
מקור ולהרחבה ופירוט תושבי השכונה התקופת המנדט ראו יהושע בן אריה (2011), ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט,  ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, עמ' 419 -428  

השכונות האחרות
בנחלאות דרום
השכנות לה
שנבנו מתקופת המנדט ואילך

 

השכונה וסביבתה
בשנות ה-40'
טרם הקמת המדינה

השכונה בקצה המערבי
של השטח הבנוי
בשני העשורים הראשונים

מראות השכונה, רחובותיה, סמטאות ומבניה

רחוב כורזין

רחוב עלמא

רחוב בצלאל

סמטאת חצור

סימטאת הגליל

רחוב כפר ברעם

מלון ביאזי
במורד רחוב כפר ברעם

מלון "ביאזי" הוא מלון משפחתי קטן שנבנה בהשראת אליהו ביאזי – אב המשפחה שהיה קונדיטור מומחה באפיית עוגות מיוחדות. המלון מאופיין באווירה ביתית ירושלמית אותנטית ומקנה לאורחים תחושה של שייכות למקום ולסביבה. המלון עוצב בעיצוב ייחודי ואביזרי האומנות במלון עוצבו באמצעות כלים, יצירות, וחלקי עץ ששימשו את אליהו בעבודותיו כקונדיטור וכנגר חובב. המלון מכיל שישה חדרי אירוח, חמש סוויטות ויחידת סטודיו. החדרים נקראים על שמות העוגות שאליהו אפה. שלוש הסוויטות משקיפות לנחלאות הוותיקה. לגגות האדומים ולסימטאות השכונה, ושתי סוויטות והסטודיו לריאה הירוקה- גן סאקר, בית המשפט העליון וכנסת ישראל. למלון מרפסת גג יפיפיה המשקיפה °360 גם היא לנוף המרהיב של השכונה של גן סאקר והכנסת,
בלובי המלון תלוי דיוקנו של אליהו המעוצב באמצעות אלפי מטבעות של אגורה ישנה – שהיו אחד מאוספיו, ומבואת הכניסה מעוצבת ברוח התקופה, ומציגה את סיפור הבית, המתובל בביטויים שהיו שזורים בשפתו של אליהו, כמעין ברכת "ברוך הבא" הנושאת הבטחה כי זהו מקום נפלא להניח את המזוודה ולהתרווח בכורסא.
להרחבה אתר המלון

אליהו ביאזי נולד בתורכיה בערב ט"ו בשבט בשנת 1929 בכפר דיארבקיר בצפון מזרח טורקיה על גבול עירק, לאברהם ואסתר שפרנסתם היתה מבוססת על מסחר מוצרים כגון: חינה, חוטים, מחטים וצבעים ועם כפרי הסביבה למקום מגוריהם. בשנת 1933 עלו ההורים ושלשת ילדיהם, בעליה לא לגאלית לארץ ישראל. הם שכרו מבריחי גבול מטורקיה ודרך סוריה הגיעו ללבנון. בלבנון שכרו סירת משוטים לשוט דרומה לארץ ישראל. מבריחי הגבול שידעו על המשמר האנגלי שחיפש אחרי מבריחי גבול, שטו ללב ים ועקפו את המשמר ומשם הגיעו לחוף חיפה. בחיפה עלו המשפחות על עגלות רתומות לסוסים ויצאו לירושלים דרך העיר יפו. בירושלים קיבלו את המשפחה האחים של אברהם שאירחו אותם בביתם.
לאחר שעזבה המשפחה את בית המארחים חיפש אברהם דירה בנחלאות ומשלא מצא, שכר בית בשכונת שייח באדר מערבית לנחלאות. לאחר תקופה, רכשה המשפחה את הבית שבכפר ברעם שבנחלאות, שהיה בנוי מבפנים מעץ ודיקטים ומבחוץ מצופה בפח. בחצר הקטנה שבביתם גידלה המשפחה תרנגולות ועיזים שאותם לקחו לרעות בשדות הפתוחים של שייח באדר.
כילד וכנער, אליהו היה יד ימינו של אביו ועזר ככל יכולתו בפרנסת הבית והאחים ובבניה ושיפוצים שנדרשו להרחבת הבית הקיים. בגיל 10 הצטרף אליהו לתנועת הנוער "הנוער העובד" ומשם נשלח ללימודי קונדיטוריה. לאחר מכן עבד אליהו כשוליה במאפיות ידועות בעיר ואחרי כשנה נשלח ללמוד אפיית עוגות כלה שבהם התמחה, והרבה עוגות מעשה ידיו קישטו אירועים בירושלים.
בהיותו בן 15 התגייס אליהו לגדנ"ע והחל להתאמן לקראת העומד להתרחש במדינה. בהתחלה שלחו אותו את חבריו לעמדות שמירה בגבולות ירושלים בעיר העתיקה, ועם פרוץ מלחמת העצמאות גוייס אליהו ל"מחלקה הירושלמית" לגדוד השישי של הפלמ"ח שהיה שייך לחטיבת הראל. במסגרת זו לחם אליהו בכל גזרות פרוזדור ירושלים, בליווי שיירות מזון לעיר הנצורה, ובתוך העיר עצמה במאבק על שחרור ירושלים.
אחרי השחרור מהצבא אליהו בן ה- 21 נישא לגאולה למשפחת מזרחי בת ה- 19 והזוג הצעיר עבר לגור בחדר קטן בנחלאות בבית ההורים, ושם נולדו שני ילדיהם הראשונים- אסתר ואברהם. מאז שנת 1958 עבד אליהו במגדניית "עוגית" ולאחר מכן פתח ברחוב ישעיהו ליד קולנוע "אדיסון" המיתולוגי את מגדניית "מעדן".

בנם של אליהו וגאולה, אברהם (אבי) נולד וגדל בנחלאות, שם ספג את הציונות מהבית ומאביו. אבי התגייס לצבא ושירת בחיל התותחנים, ולאחר סיום השירות הצבאי התגייס לכוחות הביטחון כרכז מודיעין במחלק המיעוטים במשטרת ישראל. מסירותו הרבה לעבודת הביטחון השוטף קצרה הישגים רבים, והקנתה לו הערכה רבה בין חבריו ומפקדיו. ב- 30.1.1986 נרצח אבי, בידי כנופיית סוחרי סמים מהכפר סילוואן, לאחר שחשף את פעילותם הנפשעת, הם ארבו לו בדרכו לעבודה וירו בו מטווח קצר.

מיום זה חרב עולמם של משפחת ביאזי וכל מסלול חייהם השתנה, אליהו שהיה בן 57 וגאולה בת 55 שהשכירו את המגדנייה לפני הרצח, אספו את השברים אזרו כח וחזרו לעבוד במגדניה על מנת לשכך את הכאב העצום שחשו.
לאחר מכירת המגדנייה בשנת 2007, גאולה פנתה למסלול ההתנדבות למען החברה במוסד "יד שרה" שבו השקיעה ממיטב מירצה במשך כ- 10 שנים, ואליהו שהיה יצירתי חיפש תעסוקה שבה יוכל לממש את יכולותיו. אליהו שאהב עבודות עץ, נרשם לקורס נגרות וחרטות והקים נגרייה על גג ביתו. בנגריה השקיע את רוב זמנו ומירצו ביצירת חפצי נוי, מנורות, חנוכיות, קערות עץ, מעמדים לנייר, פמוטים, קופסאות לתפירה, קופסאות לתה וכדומה.
את יצירותיו הקדיש אליהו לזכר אבי בנו, ותרם מהן לתחנת המשטרה שבה שירת אבי, לבית הספר החקלאי "עין כרם", לבית הלוחם, ליד לבנים בירושלים ול"יד שרה" שבה התנדבה גאולה. יצירת השיא שלו היתה עבודת "כיסא אליהו הנביא" שהוקדש לעילוי שם בנו אברהם. בחזית הכיסא נחרט:  " קודש לה', כסא לאליהו הנביא, לעילוי נשמת אבי ביאזי ז"ל, פרו ורבו ומלאו את הארץ. תרומת משפחת ביאזי ה.י.ו/ ת.נ.צ.ב.ה ", ובגב הכיסא נחרט: השוטר אבי ביאזי ז"ל נולד בירושלים ביום כ"ד סיוון תשט"ז 3.6.56,  נרצח בידי בני עוולה, ביום כ' שבט תשמ"ו 30.1.86 במילוי תפקידו ת.נ.צ.ב.ה.
אליהו נפטר בתאריך ד'  טבת תשע"ו   16.12.2015.
המקור: מימי ויואל שרעבי

 

****

סוף דבר:

 
תודה ליואל שיזם את הסיור
ותרם מידע לתיעוד.
*****
נהניתי לשוטט בשכונה ולמוד אודותיה.

****

שמחתי לפגוש ולהכיר את מימי ויואל,
יוזמי ובעלי מלון ביאזי

****

מומלץ לשוטט בשכונה
וגם להתארח במלון ביאזי
הנגיש לכל מקום בעיר