הדפסה

ביום שני (4/9/2017) זמן רב מאז הפעם האחרונה, יצאתי שוב לדווש באזור הבית: בהרי יהודה בקרבת מבשרת ציון. היה לי הכבוד ועונג לארח את משה כץ מקבוץ אפק (המשתייך לפלג הצפוני של חבריי) שהגיע לחופשה בירושלים.

מסלול המסע הקצר

אזור הטיול

******

בשעת החושך האחרונה יצאנו לדרך משכונת רכס חלילים במבשרת ציון.

עבורי, ההתחלה הייתה קשה. לאחר שישה ימי רכיבה באופני Touring בשבוע שעבר באוסטריה, הישיבה על אופני שטח הייתה מעט מוזרה. לאחר כמה מטרים התחברתי שוב לאופניי.

החלק הראשון והחלק האחרון של הטיול היה בתוך השטח הבנוי של מבשרת ציון.

קטע המסלול בתוך מבשרת ציון

מרכס חלילים עלינו לרכס הראל ורכבנו לאורכו מהקצה הצפוני של מבשרת ציון, דרך גשר הראל ועד הקצה הדרומי של היישוב.

מבשרת ציון – יישוב פרוורי במחוז ירושלים ומוניציפאלית מוגדר מועצה מקומית. הבינוי ברוב חלקי היישוב הוא על מורדות הרכס שגובהו הממוצע 750 מ' ומאופיין בבניה צמודת קרקע ובניה רוויה בצפיפות נמוכה. שטח היישוב משתרע משני צדדי של כביש מס' 1 הראשי לירושלים, כ- 6 ק"מ של כביש מערבית לכניסה לירושלים. שטח השיפוט של המועצה הוא כ-6,500 דונם  וכולל כ – 6,300  יחידות דיור ב- 15 שכונות

מיקום ותחום מבשרת ציון. googel מתעקשים להציג את מיקום הקו הירוק שלא נשכח לרגע!

היישוב מבשרת ציון הוקם מאיחוד שלושה יישובים שנבנו בקצה המזרחי של פרוזדור ירושלים בואכה העיר במחצית הראשונה של שנות ה-50' במאה שעברה: הראשון, מעוז ציון א' יישוב הוקם בשנת 1951 באזור הקסטל מדרום לכביש ירושלים תל-אביב, בתחילה כמעברת עולים יוצאי כורדיסטאן ועיראק ואחר כך כיישוב בעל אופי כפרי המשלב משקי עזר. מרבית מהתושבים עבדו במחצבה שהייתה בחלק הדרומי של היישוב. השני, מעוז ציון ב' יישוב שהוקם בשנת 1954 ממזרח למעוז-ציון א' ואף הוא אוכלס על ידי עולים מכורדיסטאן.  שני היישובים נקראו שנים רבות גם בשם "קסטל" והשלישי, מבשרת ירושלים יישוב שהוקם בשנת 1956 מעברו הצפוני של כביש ירושלים-תל אביב ואוכלס על ידי עולים יוצאי צפון אפריקה. שלושת היישובים תוכננו כיישובים בעלי אופי כפרי עם בתים בני קומה אחת ומשק עזר לידם. ראו עוד על הקמת היישוב. בשנת 1963 אוחדו שלושת היישובים למועצה מקומית אחת שנקראה מבשרת ציון, שם שהוא שילוב השמות מעוז ציון ומבשרת ירושלים. גם בשנים שבאו אחר-כך נשמרה, במידה רבה, ההפרדה בין יוצאי עיראק, פרס וכורדיסטאן מצד אחד לבין העולים מהרי האטלס, מצד שני… גשר הראל שנבנה בתחילת שנות ה-70 מעל כביש מספר 1 סימל את תחילת השילוב בין האוכלוסיות השונות. האוכלוסייה החדשה שהגיעה ליישוב החל משנת 1978 היא ברובה אוכלוסייה חילונית שיצאה מירושלים וחיפשה מפלט משאון הכרך, אך עדיין חיפשה את קרבת העיר כמקור פרנסה ושירותים. החל משנת 1980 החל היישוב להתפתח בקצב מואץ. מאז ועד היום נמצא היישוב בתנופת פיתוח ללא הפסק, כ-11 שכונות חדשות נבנו בישוב, הוקמו מרכזים מסחריים ונבנה "קניון הראל" – כמרכז המסחרי הגדול אשר משרת את תושבי היישוב ויישובי הסביבה. תושבי מבשרת ציון מעוניינים בשמירת אופיו של היישוב כעצמאי, המספק צרכי תושביו, בעל צביון כפרי ובנייה נמוכה, יישוב עם פארקים ושטחים פתוחים המצוי בלב אזור ירוק ושומר על ערכי טבע ונוף. זו אחת הסיבות שתושבי מבשרת ציון התנגדו למספר ניסיונות בעשורים האחרונים לספח את היישוב לתחום ירושלים.

קטעי המסלול בתוך מבשרת ציון

גלשנו למורדות המזרחיים של הר חרת ורכבנו לאורכם.

הר חרת המתנשא לגובה של 780 מ' מעל פני הים הוא המשך של רכס הראל. שטח ההר הינו גן לאומי כחלק מתכנית רחבה של יער סטף ומתכנית פארק מוצא. במורדות ההר נמצא עין חרת שהוא מעיין נקבה עם ברכת איגום שמימיו שימשו להשקיית טרסות חקלאיות. בחורבת חרת הסמוכה נמצאים שרידים של בית חווה שמשמה הערבי ח`רבת אל חורית נגזר שמו של ההר "חרת". מדרום למעיין נמצא נחל חרת היורד לאורך המורד המזרחי של ההר ומתחבר לנחל שורק.

קטע המסלול במורדות הר חרת

שם, בדקות האור הראשונות, עוד בטרם הזריחה, הסתבר שהראות לא תהייה משהו. ערפילים כיסו את ההרים. הלחות הייתה גבוהה!

שביל הירידה לעין חרת

שומרה במורדות המזרחיים של הר חרת, זכר לחקלאות עבר

המשך הדרך לאחר שיצאנו מכרם הזיתים היה בתוך החורש. בפיצול דרכים פנינו מערבה והתחלנו לעלות על הדרך במדרון הדרומי של הר חרת. העליה בתחילה הייתה תלולה וקצרה. התגברנו גם עליה יפה. בהמשך בנקודה מסוימת תוואי דרך זו היה מעל ובמקביל לכביש 395 בקטע היורד מצומת איתן לצומת כרם. ממול כבר ראינו את פסגת הר איתן אליה פנינו היו מיועדים. המשכנו עוד מערבה ובפיצול הבא פנינו ימינה בדרך הדרומית, יותר נכון לומר בסינגל הקצר שהוביל אותנו עד גרם המדרגות דרכנו ירדנו לכיכר צומת איתן.

חצינו את כביש 395 ועלינו לדרך המקיפה את הר איתן (מסומנת אדום במפות סימון שבילים). כאן החל קטע המסלול במדרונות הר איתן ועל פסגתו.

לא זוכר לאן הבטתי במקום זה….

מבט לעבר אבן ספיר ושכונות מערב ירושלים

סתם כי בא לי שחור לבן

מבט על נחל שורק וסביבתו

אורך הדרך המקיפה את הר איתן הוא כ-8 ק"מ אבל אנחנו רכבנו רק חלק ממנה. התחלנו לרכב בקטע הדרך הסלולה מעל הסטף בתחילה במגמת ירידה מול המרכז הרפואי הדסה ומול רכס אורה–עמינדב–הר שלמון ומתחת לו בלט המושב אבן ספיר.

התגלגלנו בדרך המקיפה את הר איתן נגד כיוון השעון.

שעת הצל

מראש החלטנו שלא נשלים את הסיבוב ונעפיל לפסגת הר איתן מכיוון דרום.

הדופן המזרחית של הר איתן

לאט לאט דיוושנו בעליה התלולה והארוכה הידועה בשם "מעלה הלבלב". אז, חשבנו על חובבי העליות מקרב חברינו שהיו מתענגים בה "ומטפסים בה בקלילות ובמהירות. אנחנו דיוושנו ברצף, בנחת ולאט. הצלחנו!

"מעלה הלבלב: – את הסיבוב הידוע של הר איתן אימצה חבורת רופאים ומדענים מבי"ס לרפואה וביה"ח הדסה. מנהיגם הבלתי מעורער ג'ינג'י משוגע למדי בשם ירחמיאל דגן (דיגן), שעושה רבות לשמירה על ההר וחינוך אחרים בנושא. כאשר נותח בלבלבו ביקש וקיבל באופן יוצא דופן שלט קטן המנציח את עלייתו הראשונה במעלה התלול לאחר הניתוח." בסוף אפריל 2016 ירחמיאל דגן (דיגן) שם קץ לחייו בעת שקפץ אל מותו במחצבת הר חרת. ביום השבעה למותו נקבע מעלה הלבלב על שמו.

קטע המסלול סביב הר איתן והעפלה אל פסגתו מדרום והירידה ממנו מצפון

בסיום העליות המשופעות, לא היה לנו צורך לעצור להסדיר את הנשימה.

סיום העליה במעלה הלבלב

המשכנו ועלינו לפסגת הר איתן.  גובהה כמעט 800 מ' מעל פני הים. התצפית שם יכלה בתנאי ראות משופרים להיות טובה יותר.

מעט דרומה לפסגת הר איתן מצויים שרידי הכפר הערבי הנטוש אל-לוז שנכבש על ידי חטיבת הראל במסגרת כיבוש הכפר סובה (להלן) שנועד לסלק סופית את הסכנה הנשקפת לכביש ירושלים תל אביב מדרום ולהרחיב את השליטה על הרכסים מעל עין כרם ומערב ירושלים. כיבוש זה היה ב-13 ביולי 1948 בקרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות. אחריה הוקם במקום היישוב לוזים שאוכלס על ידי עולים מתימן שעלו במרבד הקסמים. מיקום היישוב על פסגת ההר קירח לא התאימו אז ליישוב שפורק זמן קצר אחרי הקמתו

על פסגת הר איתן

מהר איתן גלשנו צפונה ועצרנו בחניון שנמצא במקום שבשנות ה-50' נמצא בו מחנה יחידה 101.

האקליפטוס אינו שייך לחורש הים התיכוני. זה עץ שיובא מאוסטרליה בשלהי המאה -19 לייבוש הביצות וזה עץ אותו נטעה קק"ל בשנות החמישים במסגרת ייעור ביטחוני ובעיקר הסוואת מחנות צה"ל ודרכים סמוכות לגבול. בחורשת האקליפטוסים היה קיים מחנה צבאי שנבנה בראשית שנות ה-50 וניצל את עיי הכפר הפלסטיני סטף. מחנה זה נקרא מחנה ל"ה על שם מחלקת הפלמ"ח שנטבחה בדרכה לסייע לגוש עציון בינואר 1948 שמו העממי היה מחנה הסאטף.

****

התביישנו לנוכח הלכלוך והזוהמה שהשאירו שם אחרים שהיו במקום לפני מספר ימים. הבנתי שבגלל שימים אלה הם חג ומועד של המוסלמים אין מי שינקה.

מחנה הסטף היה מחנה הבית של יחידה 101 המפורסמת שהוקמה ביולי 1953 והייתה שייכת פיקודית וארגונית למחוז ירושלים. אני מניח שלא צריך להזכיר מי היה מפקדה ומה היו מעלליה. יחידה זו לא האריכה ימים ובתחילת שנת 1954 פורקה, מספר חודשים בלבד אחרי הקמתה. מורשת היחידה שחייה היו קצרים יישארו כנראה לנצח ויש רבים המתרפקים עליה אחרי פירוק יחידה 101 המחנה נשאר ושימש את פלוגת השריון הסודית שהגנה על ירושלים עד מלחמת ששת הימים. למי ששכח, על פי הסכמי שביתת הנשק עם ירדן מ-1949 אסור היה להחזיק בירושלים נשק כבד. אבל להפקיר את העיר, שהיא בירת המדינה אי אפשר היה. מה עשה צה"ל הקים את היחידה שחנתה מחוץ לעיר ובקרבתה. היחידה "נחשפה" במלחמת ששת הימים עת הייתה שותפה עם הכוחות שפעלו לכיבוש חלקה המזרחי של העיר. אחרי מלחמת ששת הימים המחנה המשיך להתקיים ושימש את יחידות מהמערך הלוגיסטי של פקוד המרכז ובין היתר את יחידת הקבורה הפיקודית. המחנה פורק סופית בשנות ה-80 והיחידות שחנו בו הועברו למחנה בית זית הסמוך שנמצא למרגלות הר חרת. מחנה זה אף הוא נעזב בשנות ה-90' ועומד נטוש עד ימינו. מערכת הביטחון מסרבת להעביר את שטחו לשימוש אזרחי. המעוניין לדעת למה יפנה אלי ויקבל את התשובה.

החלק האחרון של המסלול היה בצובה. בתחילה רכבנו מעל נחל צובה. חצינו אותו וטיפסנו בין המטעים.

פירות הקיסוס במלוא הדרם

טעימה מהתאנים שנותרו

חצינו את חצר קיבוץ צובה. המשכנו בין הכרמים עמוסי הענבים הנמצאים מצפון לתל צובה. פגשנו גם חלק מהבוצרים.

כרמי צובה

בתל צובה נמצאים שרידי מצודה צלבנית בלמונט (ההר היפה) שהיא חלק ממערך מצודות לאורך הדרך מירושלים למישור החוף. המקום מזוהה גם עם צובה המקראית ממנה הגיע אחד מנאמני דוד המלך יגאל בבן נתן. עד 1948 נמצא במקום הכפר הפלסטיני סובה שנכבש סופית בקרבות עשרת הימים ביולי שנה זו. מיד עם תום המלחמה הקימו חיילים משוחררים במקום את הקיבוץ פלמ"ח צובה.

ענבי צובה הבשלים

*****

*****

קטע המסלול באזור צובה

מבט אחרון

החלק האחרון של המסע הקצר היה בשכונת הקסטל ושוב דיוושנו דרך שדרות הראל חזרה לביתי שברכס חלילים.

מסלול המסע במלואו

*******

היה זה טיול קיץ מענג
הוא נמשך ארבע ורבע שעות
מתוכן שלוש שעות רכיבה נטו

המסלול בו עברתי פעמים רבות מעניין כל פעם מחדש.

זהו מסלול מומלץ ונעים לכל ימות השנה.