הטיול ביום שלישי (4/4/2017) "נולד" בעקבות שיחה עם איל אופק מספר ימים קודם לכן על אמות המים לקיסריה.

 

איל הציע שנצא לטיול ונראה את השרידים בשטח. שאיל מציע, אני מסכים בלי לחשוב פעמיים. שמחתי על הזדמנות נוספת לטייל עם אחד האנשים שאני אוהב לטייל איתם.

 

יצאנו לדרך קבוצה קטנה שכללה גם את בתיה בוקאי-ברטוב ורז גורן.

 

*******

מסלול הטיול

התחלה וסיום מגרש החנייה ממערב לתחנת הרכבת בנימינה
מערב  בנימינה, למול שרידי האמה רומית הלא גמורה,
צפונה בדרך מקבילה למסילת הברזל,
הלאה בדרך מקבילה ממערב לנחל תנינים
חצייה מתחת כביש 4 ובין מטעי הבננות והשדות לבריכות תמסח
דרומה וחציית כביש גישה לג'סר א זרקא
פאתי תל מברך והכניסה למושב בית חנניה
שרידי אמת המים הגבוהה בית חנניה והלאה מערבה לאורכם
חציית נחל עדה ועלייה לכביש לג'סר א זרקא
חצייה גשר עילי מעל כביש החוף (כביש 2)
כניסה וסיבוב בשמורת נחל נחל תנינים

יציאה לעבר פאתיו הצפוניים של ג'סר א זרקא
גלישה מערבה מרכס הכורכר לנחל תנינים
לאורכו על שפכו לצד תל תנינים (קרוקודיליפוליס)
מעגן הדייג של ג'סר א זרקא
כניסה לתוך מרכז ג'סר א זרקא
דרומה ועלייה על הסוללה בין ג'סר א זרקא וקיסריה
מערבה לאורך הסלולה וירידה לעבר קיסריה
דרומה ברחוב הראשי וכניסה ל"פסיפס הציפורים"
הלאה לההיפודרום
מזרחה לעבר מחלף אור עקיבא בכביש החוף וחציית אור עקיבא עד כביש 4
ירידה לדרך לאורך הגדה הצפונית של נחל עדה  ומזרחה עד מסילת הברזל
בדרך מקבילה למסילת הברזל ממערב וחזרה למתחם החנייה דרום מערבית של רכבת בנימינה

******

האזור הגאוגרפי
רובו בקצה הצפון מערבי של  השרון
מיעוטו במישור חוף הכרמל למול כתף הכרמל וחוטמו

נחל תנינים

נַחַל תַּנִּינִים נקרא בערבית: ואדי א-זֵרְקַא, "הנחל הכחול") הוא נחל איתן. אורכו הכולל של נחל תנינים הוא כ-25 ק"מ והוא מנקז את המורדות המערביים של רמת מנשה. תחילתו באזור בין דליה לבין עין השופט. הנחל זורם דרום מערבה לים התיכון ונשפך לים דרומית לקיבוץ מעגן מיכאל. שמות נוספים קדומים לנחל הם "קרוקודילון" ו"תמאסיח".
סמוך למושב עמיקם הקימה חברת מקורות סכר על ערוץ נחל תנינים במסגרת מפעל "נחלי מנשה". בימי חורף שבהם הזרימה בנחל עזה, מוטים מי הנחל (כמו גם נחלי עדה, ברקן ומשמרות) לתעלה המובילה את המים למאגר שיקוע להעשרת מי התהום, הנמצא בחולות קיסריה.
בהגיע נחל תנינים אל מישור חוף הכרמל הנחל נתקל ברכס כורכר. בעמק שממזרח לרכס – בקעת כבארה – הצטברו במשך השנים קרקעות סחף חרסיתיות שהנחל גרף והביא עמו. בעבר נבעו בבקעה מאות נביעות ויצרו ביצה על פני כ-6,000 דונם. שרידי נביעות אלו ממשיכים לתרום מים לנחל תנינים.
במרכז בקעת כבארה נמצאת שמורת טבע בריכת תמסח, ובמקום נובעים עינות תמסח. מימיהם מליחים ואינם ראויים לשתייה, ועל כן זרמו באין מפריע לנחל תנינים והוא ניצל מייבוש. מעינות תמסח זורם נחל תנינים באפיק איתן ורחב וכמעט טבעי לגמרי עד לשפכו לים, אם כי קיבוץ מעגן מיכאל מנצל חלק ממימיו להשקיה ולהזנת בריכות דגים. בתחום השמורה נחל עדה נשפך לנחל תנינים.

 

עוד כמה מלים על תנינים שהעביר לי עמיתי וידידי הארכאולוג דן גזית : במקרא "תנין" הוא כנראה לוויתן או כל חיית-ים גדולה. יוצא-דופן הוא המטה של משה שהופך ל"תנין" – וכל ציירי המקרא מציירים, מטבע הדברים, נחש… שיהיה. המלה "תמסח" בעברית ובערבית היא שמו של התנין במצרית עתיקה, ויש להניח שהשם הגיע לכאן עם בעל החיים שהובא מהדרום עוד בימי קדם (באופן טבעי, לא התפתחו בארץ תנינים בתקופה ההיסטורית אלא יובאו)

 

במרחב הטיול
קטעי אמות המים לקיסריה

עד ימיו של הורדוס היישוב בקיסריה היו קטן יחסית, ובורות מי תהום סיפקו די מים לצרכיו. עם התרחבותה של קיסריה ועליה ברמת חיי תושביה (למשל בניית בתי מרחץ) נוצר צורך בהובלת מים ממעינות מרוחקים. לשם כך, במהלך השנים, נבנו מספר מפעלי מים להבאת המים אל העיר:
האמה הגבוהה מורכבת משלוש תעלות שנבנו בזמנים שונים:
תעלה א' – שנים רבות הדעה הייתה שהאמה נבנתה כנראה בתקופת הורדוס. ידידי יואל שדה העיר כי המחקר קובע היום לידיעתי כי הורדוס לא בנה ולו אמה אחת. הורדוס חי על בארות מים והסתמך על הפן הבייניימי לשאיבת מים מתוקים. האמה הראשונה נבנתה בתקופת הנציבים  וכללה תעלה יחידה ממעיינות שוני הנמצאים צפונית לבנימינה, כ 12 ק"מ צפונית מזרחית לקיסריה. האמה נישאה על גבי קשתות וחצתה את רכס הכורכר בג'סר א-זרקא באמצעות מנהרה חפורה ובעלת פירים לתחזוקתה. שרידיה של אמת המים הגבוהה מופיעים באופן ברור סמוך למחצבה בקצה הדרומי של הכרמל סמוך למושב בית חנניה. בקטע המקביל לפני הים הייתה התעלה מקורה, ככל נראה על מנת למנוע חדירת חול לתוכה.
תעלה ב' – נבנתה בהמשך כתעלה שנייה, אשר הובילה את מי מעיינות צברין (צפונית ליישוב עמיקם). בין עין צברין לעין אביאל נחפרה נקבה של 6 ק"מ, ומשם חצתה האמה את בקעת הנדיב בתעלה פתוחה לאורך 5 ק"מ. אמה זו נבנתה בתקופתו של הקיסר אדריאנוס, על ידי הלגיון ה-10, כפי שניתן ללמוד מכמה כתובות שהוצבו לאורכה להלן. משערים כי תוקנה על ידי הלגיונות שהיו מרוכזים בקיסריה בזמן מרד בר כוכבא. נמצאו עליה עד כה 10 כתובות, תשעה מהן של הלגיונות הרומיים. הכתובות של הלגיונות השני, השישי והעשירי הן מזמנו של אדריאנוס קיסר. תעלה זו הובילה מים גם ממקורות מים נוספים מזרחית למקורותיה של תעלה א', על ידי מפעלים תת-קרקעיים שהובילו מים מאזור המושבים אליקים, עמיקם ואביאל שברמות מנשה. מאחר שבין קצה הכרמל ורכס הכורכר יש אזור בעל קרקע רכה אשר גרמה לשקיעה של האמה, השתמשו במערכת של צינורות חרס אשר היוו סיפון הפוך, אשר העביר את המים בקטע השקוע.
תעלה ג' – מתוארכת כביזנטית. משערים כי מאחר שהעיר הביזנטית נבנתה על בסיס קודמתה, הייתה במפלס גבוה יותר ולפיכך, מילאו את תעלה ב' במילוי גס ובנו עליה תעלה שלישית במפלס גבוה יותר שספיקתה הייתה נמוכה יחסית לקודמותיה.
האמה הנמוכה מהתקופה הביזנטית. עם גידול האוכלוסייה שהצריך אספקת מים רחבה יותר. האמה הובילה את מי המעיינות שבאזור ביצות כאבארה (מעגן מיכאל), 5 ק"מ צפונית לקיסריה. מאחר שמפלס המעיינות היה נמוך ממפלס קיסריה נבנו סכרים בין אזור בית חנניה לאזור מעגן מיכאל, ובאמצעותם נאגרו המים באגם שמפלסו היה דיו על-מנת להוביל את המים לקיסריה. המים זרמו בתעלה חצובה בדופן המערבית של רכס הכורכר, אשר באזור החוף כוסתה בקמרון  חביתי. בקרבת קיסריה עברה התעלה תחת הקשתות של האמה הגבוהה, ונעה במקביל לה עד העיר. המעבר אל תחת האמה הגבוהה בסמוך לג'סר א-זרקא נעשית תוך שינוי כיוון בגלל קיומם של הקשתות של האמה הגבוהה, דבר המעיד על קדמותה של האמה הגבוהה יחסית לנמוכה.
קו צינורות החרס – מקור נוסף לאספקת מים לקיסריה נחשף בשנת 1973 בחפירות ארכאולוגיות בשטח המיועד להקמת תחנת הכוח בחוף חדרה קו צינורות חרס שתחילתו במעיין עין אל אסל וסופו המשוער בעיר קיסריה, סיפק כמות נוספת של מים לעיר אם כי בכמות קטנה. הקו בנוי מצינורות חרס באורך של 44 ס"מ כל חוליה, ובקוטר פנימי ממוצע של 20 ס"מ. החיבורים בין הצינורות הם בשיטת שקע תקע, הצינור היה מצופה באבנים .וטיט מלכד. צינור בקוטר כזה היה יכול להעביר כ 50 מ"ק מים לשעה לפי ממצאים ארכיאולוגים הקשורים בבניית הצינור, תקופת הבניה שלו היא בין המאה השלישת .לבין המאה השישית לסה"נ.
סוף דבר משנכבשה קיסריה מידי הצלבנים ע"י המצביא הממלוכי ביברס בשנת 1265 והעיר ונהרסה .הוזנחו האמות וחדלו מלתפקד, ומקור המים התחליפי היו בארות מים שנחפרו בעיר.
הרחבה והפנייה למקורות נוספים

 

 

******

קטעי המסלול, המקומות והמראות

שרידי האמה הבלתי גמורה בבנימינה

אמת מים מהתקופה הרומית הנמצאת בשטח הבנוי של בנימינה. האמה נחשפה  בשנת  1950 ע"י דר' המבורגר, רופא המושבה וארכיאולוג  חובב ואישתו, שניהלה את החפירות במקום. הרומאים התחילו לבנות אמת מים ולא סיימו לבנותה, כנראה בניסיון לשנות את תוואי האמה לקיסריה. במקום גן ציבורי יפיפה ומדשאות. יסודות אמת המים הם ברוחב של 2.7 מ' ומשתרעים על מדרון מתון הנמשכים מצפון-מזרח לדרום-מערב, הובחנו לאורך 300 מ' בקירוב. הם נבנו באבני כורכר (מידותיהן הן על פי רוב (0.25×0.30×0.50 מ'), ולאורכם נבנו הגבהות (נדבך אחד, 1.45 מ' רוחבה של כל הגבהה), שיועדו לשמש בסיסים לקשתות, במרווחים קבועים של 6 מ' בין מרכזיהן. היסודות נבנו לנשיאתה של אמת מים, שיועדה, כנראה, לשמש תחליף או סעיף של אמת המים, שנבנתה מצפון-מערב באזור של בצות — היא אמת המים העליונה, המוליכה אל קיסריה להלן. אפשר שמוצאו המשוער של סעיף זה היה בנחל תנינים, לרגלי חוטם הכרמל בתחום מחצבות בנימינה. אתר 82, מפה 48 סקר ארכאולוגי של ישראל

 

בשולי המישור למול כתף הכרמל

 

 

 

 

 תל מבורך

תל מבורך תֵּל מֻבָּארכּ; תֵּל בָּארַכּ. זהו תל קטן, מעוגל (קוטרו 40 מ' בקירוב, גובהו 12 מ' מעל לסביבתו המישורית), מדרום-מזרח לעיקול באפיקו של נחל תנינים. בסקר תועדו בראש התל יסודות של מבנה נרחב, ולרגלי התל מדרום-מזרח — חציבות ותעלה טוחה, הנמשכת לאורכן (אורך התעלה 120 מ', רוחבה 0.9 מ'). בקרבת התל אותרה מערת קבורה חצובה בסלע, מעוגלת (קוטר החדר המרכזי — 6 מ'), ששלושה-עשר כוכי קבורה בדפנותיה. תקרת המערה נתמכת בעמוד מרכזי, שחקוק בו ראש פר. לרגלי התל ממזרח נתגלה בשנת 1923 מאוזוליאום בנוי באבנים, שתוארך למאה הג' לסה"נ. נמצאו בו סרקופגים אחדים משיש, שניים מהם מעוטרים בתבליטים. במישור שמצפון-מערב לתל נתגלה באקראי קבר פיר מן המאה הי' לפני סה"נ, שהכיל כלי חרס פיניקיים וקיפרו-פיניקיים. בחפירות שנערכו בתל בראשית שנות ה-70' של המאה הקודמת נחשפו שרידים אלה: מצודה מלבנית בנויה לבנים משלב א' של תקופת הברונזה התיכונה ב', וכן שרידי יישוב מסביב למצודה משלב מאוחר יותר של פרק-זמן זה; שרידי יישובים משלבים ב', ג' של התקופה האמורה; שרידים של יישוב (שלבים אחדים) ושל מקדש מתקופת הברונזה המאוחרת; שרידי מבנה נרחב, במתכונת של 'בית ארבעה מרחבים', מתקופות הברזל א'–ב'; בורות עמוקים ומעליהם שרידי מבנים מן התקופה הפרסית; קטעי קירות מן התקופה ההלניסטית. עוד נתגלו ממצאים רבים מן התקופה הרומית, אולם נראה שהתל לא היה מיושב בתקופה זו. בתקופות הצלבנית והממלוכית שימש התל שדה קבורה.  במורד המזרחי של התל אותרה מערת קבורה מלבנית של מקמרים, שנחצבה בסלע הכורכר, ונערכה בה חפירת הצלה. הממצאים שנתגלו במערה תוארכו למאות הג'–הד' לסה"נ.
אתר 82, מפה 48 סקר ארכאולוגי של ישראל

מושב בית חנניה

בֵּית חֲנַנְיָה הוא מושב ונמצא בתחום המועצה האזורית חוף הכרמל. המושב הוקם בים י"ד תמוז תש"י, 29 ביוני 1950 על ידי חברת פיק"א ועל ידי עולים ממזרח אירופה. המושב קרוי על שמו של ד"ר חנניה גוטליב, ממנהלי פיק"א בארץ ישראל. הגבול הצפוני של השטח הבנוי במושב הוא אמת המים הרומית. המושב נמצא על תוואי שביל ישראל. בכניסה אליו שוכן תל מבורך. בחלק המערבי של היישוב זורם נחל עדה הנשפך לנחל התנינים. בסמוך למושב פועל מתחם קיט למשפחות בשם "אמת התנינים". במקום אפשרות לחתירה בסירה בנחל, צפייה בתנינים ואטרקציות נוספות.

שרידי אמת המים הגבוהה לאורך נחל עדה 

לאורך נחל עדה נמצאים קטעים של אמת המים העליונה, מן התקופות הרומית והביזנטית, המוליכה אל קיסריה (היום בקרבת גִ'סְר אֶ-זַּרְקָא ממזרח). כיוונם הכללי של קטעי האמה הוא ממזרח למערב. חלק של קטע האמה באזור זה שימש במקורו להולכת מים אל העיר הקדומה, וחלקו הוא אמת הטיה, שיועדה, כנראה, לעקוף ביצות שנוצרו באזור הנמוך, השטוח, המשתרע ממזרח לרכס הכורכר — חלק של אגן הניקוז של נחל עדה (היום בין גִ'סְר אֶ-זַּרְקָא לבין מושב בית חנניה).
האמה העוקפת מסתעפת מן האמה המקורית  ונמשכת מדרום לה בעיקול רחב, עד למרחק מרבי של 200 מ' ביניהן. אפשר להבחין באמת ההטיה ארבע יחידות, מעין צלעות; אורכה של כל אחת מהן הוא 200 מ' בקירוב. אמת ההטיה מתחברת אל האמה העליונה במרחק של 600 מ' בערך ממערב למקום ההסתעפות. קטע האמה העליונה (המקורית), הנמשך בקו כמעט ישר בין שני קצותיה של אמת ההטיה, הרוס ברובו.
שני קטעי האמות נבדלים זה מזה בהיבטים שונים, ביניהם גודלן של אבני הבניה ואיכותן. אמת ההטיה נבנתה באבנים באורך של 1.5–1.7 מ', ורוחבה (בלא קירות התמך בצדיה) הוא 2.3 מ'. התעלה בראש האמה רוחבה על פי רוב 0.9 מ' ועומקה 1.4 מ'. בקרקעית התעלה הובחנו שלוש שכבות הגבהה, המלמדות על תיקונים במהלך שימושה, ובסך-הכל הגבהה שמפלסה גבוה בכ-0.5 מ' ממפלס התעלה בעת שנבנתה אמה זו. על פני דפנות התעלה הובחנו שרידי גושים של משקע סידני (טרוורטין), המלמדים על נזילות.
בפרצה באמת ההטיה, שנוצרה באפיקו של נחל עדה אפשר להבחין היטב בכל פרטיה של אמה זו. גובהה במקום זה הוא 7.5 מ', ומפלס היסודות של קירות התמך שלה גבוה ב 2.5- מ' מזה של יסודות האמה.
ממקום חיבורם של קטעי האמה — המקורית ואמת ההטיה — נמשכת האמה העליונה למערב לאורך 300 מ' בקירוב, עד לרכס הכורכר ולחתך באמה, שנוצר כשנסלל הכביש המהיר תל אביב–חיפה. במקום זה גובה האמה הוא 5 מ' בערך, ונראים קירות התמך בשני צדי האמה. בקרבתו של מקום החיבור אותר שבר של לוח מאבן גיר (רוחבו 0.46 מ', עוביו 0.24 מ'), שנקבע בדפנה הצפונית של האמה העליונה. בפניו של שבר הלוח, בתוך טבולה אנסטה, ניכרים שרידי כתובת חקוקה, שנטשטשה; הובחנו אותיות אחדות — E, וכן T או F —וחריתות, שנצבעו אדום.
האמה נבלעת ברכס הכורכר (היום מקומו של היישוב גִ'סְר אֶ-זַּרְקָא). ברכס אותר פיר שגרם מדרגות הותקן באחת מדפנותיו (הפיר סתום בעומק של 5 מ' בערך); הדבר עשוי ללמד על קיומה של נִקְבָּה, שנחצבה במעבה הרכס לרוחבו להזרמתם של מי האמה ליעדם.
אתר 60, מפה 48 סקר ארכאולוגי של ישראל

 

שתי כתובות לטיניות של הליגיון הרומי העשירי (פרטנסיס), החקוקות באבנים (אבן גיר קשה), שנקבעו בין אבני הכורכר המסותתות בדפנה של אמת המים העליונה, המוליכה אל קיסריה (היום בשוליו של מושב בית חנניה).
הכתובת האחת נחקקה באבן שמידותיה הן 0.65×1.00 מ'; הכתובת נתונה בתוך טבולה אנסטה, ומידותיו של השטח החקוק הן 0.45×0.45 מ'. הכתובת היא של שש שורות, בכתב רהוט; ניכר שהאותיות בשלוש השורות האחרונות שונות זו מזו בגודלן ובסגנון עיצובן. לשון הכתובת: אימפרטור קיסר טריאנוס הדריאנוס אוגוסטוס עשה בידי יחידה של הליגיון העשירי פרטנסיס.
הכתובת השנייה נחקקה באבן גיר שמידותיה הן 0.50×0.92 מ'; זו נקבעה בדופן האמה בקרבת האבן הנושאת את הכתובת המתוארת לעיל. בפני האבן עוצבו בתבליט סמלי הליגיון הרומי העשירי: נשר המגיח מתוך כוך, שגמלון בראשו, ומתחתיו זר, המקיף את הכתובת — ארבע שורות, שנחקקו במשטח קמור, מעוגל (קוטרו 0.3 מ'), נתונות בטבולה אנסטה. מתחת לכתובת מתוארת בגילוף האלה ניקה (ראש הדמות ורגליה חסרים). בתחתית האבן מתוארת דמותו של אטלס הכורע, הנושא כדור על שכמו. השתמרות הכתובת ירודה; ניכר שאותיותיה אינן אחידות, ומלאכת חקיקתן אינה מוקפדת. נוסח הכתובת זהה לנוסחה של כתובת חקוקה אחרת, שנתגלתה בתוך מפולת אבנים בקרבת מקום בשנת 1927; נלווים לכתובת זו תיאורים בתבליט של דולפין וספינת מלחמה. עם שתי הכתובות הללו, שתועדו בסקר, מסתכם מספרן של הכתובות שנתגלו באמת המים העליונה המוליכה אל ח' קיסרי עד לשנת 1975 באחת-עשרה — עשר מהן לטיניות, אחת יוונית.
אתר 63, מפה 48 סקר ארכאולוגי של ישראל

 

 

 

 

שמורת נחל תנינים

שמורת נחל  תנינים משמרת את נופי הנחל בקטע שבו זורמים מי המעיינות השופעים של עין תמסח. השמורה משתרעת על שני הקילומטרים האחרונים של הנחל עד לשפכו, והיקפה כ-470 דונם. בתחום השמורה כלול מפעל מים ייחודי להזרמת מים לעיר הגדולה קיסריה, מהתקופה הרומית. מי האגם לא נועדו לשתייה אלא לשימושים כגון נוי והשקיה. את מי השתייה הובילה אמה אחרת, "הגבוהה", ממעיינות שוני ורמת מנשה.
נחל תנינים, כאמור הוא נחל איתן המקיים ערוץ רחב ושופע מים. שביל טיול באורך כ-1.5 ק"מ הוכשר בגדתו הדרומית של הנחל עד לשפך שלו לים התיכון מצפון לג'סר א-זרקא. נחל תנינים משמש משען לצמחייה עשירה ולמגוון רחב של בעלי חיים.

 

סכר הרומי: הסכר הרומי היה בסיסו של מפעל מים מתוחכם, שנועד להעלות את מפלס מי נחל תנינים כדי שיהיה ניתן להזרימם בכוח הכבידה לקיסריה, העיר הגדולה בארץ ישראל בימים ההם. הסכר הוא קיר אבן ענקי – אורכו 194 מ' ורוחבו 4 מ' בראשו ו-10 מ' בבסיסו. רוחב הסכר אינו אחיד משום שבמשך השנים הוסיפו לו תמיכות למניעת קריסתו. הסכר חוסם את הפרצה שפרצו נחל עדה ונחל תנינים ברכס הכורכר. סכר אחר, כ-2 ק"מ מצפון לו, חסם את בקעת כַּבָּארָה מצפון. בין הסכרים הצטברו מי הנחלים ומי הנביעות של בקעת כבארה ונוצר אגם ענק בגודל 6,000 דונם. נראה כי הסכר נבנה בראשית המאה ה-4 לספירה לכל המאוחר.  לב הסכר הוא מתקן הוויסות. דלתות עץ ניתנות להרמה שחררו מים מהאגם לאמת מים לקיסריה. אמה גבוהה, קדומה ממנה, הזרימה מים באיכות מי שתייה מהמעיינות העיליים של נחל תנינים בשוני (ליד עמיקם). דלתות העץ של הסכר שוחזרו, ובהרמתן אפשר לשחרר מים מהאגם. שחזור סכר עתיק במלואו ליצירה מחדש של אגם הם אחד מפלאי האתר, אולי יחיד במינו בעולם.  

טחנות הקמח: למרגלותיו המערביים של הסכר נראות חציבות רבות ברכס הכורכר, ובהן שרידים של טחנות קמח שפעלו  בתקופה הביזנטית ובשלהי התקופה העות'מאנית. הטחנות מהתקופה הביזנטית פעלו בכוח גלגל כנפיים אנכי, תופעה שאינה ידועה במקומות אחרים בישראל. כמה גלגלי כפות שוחזרו ושניים מהם ניתנים להפעלה בכוח המים הנאגרים בימינו באגם. הפעלת הגלגל נעשית בידי אנשי השמורה בלבד.

האמה הבלתי גמורה: קטע אמה באורך כמה מאות מטרים שנחצב וננטש, כנראה מפני שבוני האמה הבינו שאין די בהפרש  הגובה מראש האמה לעיר להזרמת מים מהנחל לקיסריה. היום האמה הבלתי גמורה מספקת חוויה נעימה במסלול הליכה "רטוב" באורך 260 מטרים. עומק המים 45 ס"מ.

 

גשר תנינים – סכר לרוחבם של אפיקי הנחלים תנינים ועדה. הסכר, שיסודותיו נבנו באבני כורכר גדולות מאוד, נמשך מצפון לדרום לאורך 197 מ'; רוחבו על פי רוב 4.5 מ' (במקומות אחדים הוא מתרחב כדי 6 מ' על-ידי עיבויים, שנוספו בצדיו) וגובהו המרבי 7 מ' בערך. הובחנו לאורכו פתחים אחדים, לזרימתם של מי הנחלים ולניקוזה של בצת כַּבָּארָה הנרחבת, המשתרעת באזור המישורי שממזרח. אפשר שמתחילה היה זה גשר, שנבנה על אפיקי הנחלים, כנראה בשלהי התקופה הרומית או בתקופה הביזנטית, ולימים נסתמו המעברים שלאורכו בחלקם התחתון לצורך העלאתו של מפלס המים, שבכוחם הופעלו חמש טחנות קמח, שנבנו בקרבתו ממערב, כנראה בתקופה הממלוכית. בקרבתו של הפתח, הקיים היום בסכר למעבר מים, יש תעלה חצובה (רוחבה 3 מ'), ההולכת וצרה; היא מוליכה אל מתקן חצוב (5.3×5.7 מ'), שהותקנו בו בחציבה ארבע בליטות. בקרבת הסכר תועדו חציבות רבות בסלע, מסוגים שונים, ושתי מערות קבורה חצובות. בדפנות המערה האחת נחצבו תשעה כוכי קבורה, ובדפנות השניה — חמישה כוכים. המערות נחצבו במפלסים נמוכים מזה של הסכר, וקרוב לוודאי שעם בנייתו הן הוצפו במים.
אתר 19, מפה 48 סקר ארכאולוגי של ישראל

לאורך נחל תנינים עד השפך לים

 

תל תנינים

תל תנינים נקרא גם תֵּל אֶל-מַלָאט; אֶל -מַלָאט. שרידי יישוב קדום על תלולית כורכר נמוכה (נ"ג 9; כשני דונמים) בחוף הים התיכון, בקרבת שפכו של נחל תנינים. בראש התלולית תועדו שרידי מבנה נרחב (מנזר?). על הקרקע פזורים אבני בניה מסותתות ופריטי בניה, שברים של לוחות שיש ורעפים, אבני פסיפס (מהן צבעוניות) וחרסים. בחתך שחתרו גלי הים בצדה הצפוני-מערבי של התלולית נחשפו קטעי קירות. בצדה המערבי של התלולית הובחנו מתקנים מפויחים ושרידים של תעלת ניקוז טוחה. לרגלי התלולית מדרום אותר מתקן טוח. במרחק של 80 מ' מדרום לתלולית אותרו שרידים של בריכה רבועה (17×17 מ'), שנבנתה באבני כורכר וטויחה בטיח בהיר. אל הבריכה הוליכה אמת מים — שרידיה הובחנו לאורך 350 מ' בערך — סעיף של אמת המים התחתונה, שהוליכה אל קיסריה. בחפירות שנערכו באתר  נחשפו שרידים של מבנים אחדים, מהם שהיו מרוצפים פסיפסים. באחד מקטעי רצפות הפסיפס שרד חלק קטן של כתובת יוונית. עוד נחשפו מתקנים חצובים, בכללם מאגר מים, ומתקנים הקשורים בדיג. הממצאים שעלו בחפירות תוארכו לתקופות הפרסית וההלניסטית, וכן לתקופה הרומית המאוחרת ולשלהי התקופה הביזנטית.
אתר 30, מפה 48 סקר ארכאולוגי של ישראל
ליד התל, בשפך הנחל, נמצא גשר אבן שנבנה בשלהי התקופה העות'מאנית לכבוד ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל (1898)

 

 מחוף הים לתוך ג'אסר א-זרקא

גִ'סְּר אֶ-זַּרְקָא במקור נקרא ע'וארנה) הוא יישוב המאורגן כמועצה מקומית במחוז חיפה שהוכרזה בשנת 1961. הכפר שוכן על רצועת כורכר לחוף הים התיכון שגובהה 20-5 מ' מעל פני הים, שלמרגלותיה זורם הקטע התחתון של נחל תנינים, שמפריד בין הכפר לבין הים במערב. מדרום שוכנת קיסריה, ומצפון מעגן מיכאל והכניסה לשמורת הטבע נחל התנינים. במזרח גובל הכפר בכביש 2 (כביש חיפה – תל אביב). בסמוך לשפך הנחל, דרומית-מערבית לבתי הכפר, שוכן תל תנינים.
ג'סר א-זרקא קרוי על שם הגשר שנבנה על נחל תנינים עבור הקיסר וילהלם השני בעת ביקורו של הקיסר בארץ ישראל ב-1898. שמו של נחל תנינים בערבית הוא "אל-וואדי א-זרקא" (הנחל הכחול), ומכאן שם היישוב – "הגשר על הנחל הכחול". אם אין מחשיבים ערים מעורבות, זהו היישוב הערבי היחיד לחוף הים בישראל כיום.
ראשוני היישוב היו כ-80 משפחות בני חמולות שיהאב ונג'ר שהגיעו לארץ ישראל ממצרים ביחד עם חילות מוחמד עלי ב-1834, אליהם הצטרפו החמולות ג'ורבן ועמאש, בדווים משבטי ערב אל-ע'וארנה, שנדדו במאה ה-19מבקעת הירדן והתיישבו בשולי ביצות כבארה. התושבים התפרנסו מדיג בביצות ובים התיכון וכן מקדרות מאדמת הביצה ויצירת מחצלות מצמחי הגומא והקנה.
בעקבות ייבוש הביצה בשנת 1924 עבור זכרון יעקב לטובת אדמות חקלאיות ובירוא מחלת המלריה, הוצעה לתושבים קרקע חלופית לכפר בתוספת שכר בעבור עזרתם בייבוש הביצה ואובדן מקור פרנסתם. האתר החלופי שוכן על שרידי מחצבה ברכס הכורכר, אותה רכשה פיק"א בשנת 1924. בשנת 1926 נחנך היישוב החדש בו קיבלה כל משפחה כ-300 דונם. עם הקמת הכפר נבנו בתיו מאבני כורכר מקומיות, אולם עם קום מדינת ישראל הוא התפתח ונבנו בו בתי בטון ובלוקים. בני השבט המשיכו לעסוק בעבודות חקלאיות ביישובי האזור. כיום עובדים רבים מבני הכפר כשכירים בעבודות חוץ.
במלחמת העצמאות לא נפגע היישוב הודות ליחסיו הטובים עם תושבי זכרון יעקב, בנימינה והסביבה. עד לשנות השמונים לא היו כלל נישואים מבחוץ עם בני ובנות הכפר בשל הסטיגמות החריפות כלפיהם בקרב האוכלוסייה  הערבית בארץ, שנבעו ממוצאם השונה.

 

 

בשנת 1994 הוכרז היישוב "שכונת שיקום" במסגרת פרויקט שיקום שכונות. בסוף 2009 החל משרד הפנים בהכנת תוכנית אב ראשונה ליישוב, אשר במסגרתה ייבחן הצורך להרחיב את תחום השיפוט, את היקף ההרחבה, אופייה ומיקומה, בעקבות הצפיפות הרבה ששוררת בה. במשרד הפנים שוקלים עידוד בנייה רוויה והסטת כביש החוף מזרחה, כדי לאפשר את הרחבתו של היישוב.
כיום, מעל מחצית מתושבי ג'סר א-זרקא הם נוער עד גיל 19. היישוב, שאוכלוסייתו מוסלמית, מתאפיין בשיעור גידול טבעי גבוה והוא סובל משיעור אבטלה גבוהה מאוד ביחס לממצוע הארצי ומשיעורי אלימות גבוהים. שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה הוא מהנמוכים במגזר הערבי בישראל. ענף ההוראה נפוץ מאד בג'סר, כמו כן הכפר הוא ה'יצואן' הגדול ביותר של כוח-עבודה נשי בענפי משק הבית למפעלים ובתי-חולים באזור. עם זאת, השאיפה בקרב פרנסי היישוב היא לחולל פיתוח תיירותי, המתבסס על הקרבה אל קיסריה העתיקה, שמורת נחל תנינים וחוף הים, ועל כך ששביל ישראל חוצה את היישוב לרוחבו. בשנת 2013 נפתחה בכפר אכסניה לתיירים.
אזור החוף של הכפר נהנה מסביבה טבעית עשירה. אמנם בריכות הדגים של מעגן מיכאל משתרעות לאורכו והגישה אל החוף מוגבלת עד לדרומו, אל אזור שפך הנחל, שם מתנשאת תצורת צוק ייחודית, ומעבר לה מעגן דיג קטן וסירות. בפועל שיעור העוסקים בדיג מבין התושבים מצומצם מאד כיום.

 

כביש הגישה לכפר הוא ממזרח מכביש 4, באמצעות גשר שעובר מעל כביש 2 בצפונו של הכפר ובאמצעות מעבר מתחתיו במרכזו של היישוב. את האדמות שמעבר לכביש המהיר אין התושבים מורשים לפתח. בנוסף לסוללת העפר – שהוקמה בידי תושבי קיסריה השכנה בסוף שנת 2002 כדי לחצוץ בינה ובין ג'סר א-זרקא, מעסיקה את תושבי הכפר סוגיית האנטנות הסלולריות שמוקמו בשטחם.

הסוללה בין ג'אסר א-זרקה וקיסריה

בתוך היישוב קיסריה

קֵיסָרְיָה הוא יישוב קהילתי השוכן ליד קיסריה העתיקה. הוא נחשב לאחד היישובים היוקרתיים בארץ ורוב התושבים בעלי הכנסות גבוהות. עיקר הבנייה ביישוב היא בנייה נמוכה של וילות וקוטג'ים, והוא מצטיין בחזותו ובאיכות החיים שהוא מציע לתושביו.
קיסריה הוא היישוב היחיד בארץ המנוהל על ידי חברה כלכלית, "החברה לפיתוח קיסריה אדמונד בנימין דה רוטשילד בע"מ" שבבעלות קרן רוטשילד קיסריה. הקרן נוסדה על ידי הברון אדמונד דה רוטשילד (אנ'), נכדו של הנדיב הידוע. מבחינה מוניציפלית משתייך היישוב, מאז שנת 2003, למועצה האזורית חוף הכרמל. מאחר שהחברה אינה רשות מוניציפלית, על פי הסכם משנת 2004 בין התושבים לחברה, הארנונה שהם מחויבים לשלם מחולקת בין המועצה האזורית חוף הכרמל לבין החברה. החלק שמשולם לחברה נקרא דמי שירותים, והאחריות לאספקת השירותים המוניציפליים מתחלקת בין החברה לבין המועצה. בשנת 2009 התגוררו בקיסריה כ-4,9000 תושבים.
היישוב הוקם על קרקעות השייכות לארגון פיק"א, מקום בו שכן מאז 1884 הכפר הבוסני קיסאריה, שחלק מ-960 תושביו נמלטו בזמן מלחמת העצמאות, והיתר גורשו על ידי ארגון ההגנה. בתיו של הכפר נהרסו בחודשים ינואר-פברואר 1948‏. הברון רוטשילד שהיה בעליה של הקרקע באמצעות ארגון פיק"א, החליט כי אדמות האזור לא יוענקו למדינת ישראל, כיתר אדמותיו של הארגון, אלא ינוהלו על ידי קרן שתוקם לשם כך בשיתוף עם ממשלת ישראל. ב-15 באוקטובר 1958 הסכימה הממשלה להצעת הברון, ולאחר תקופת מבחן בת שלוש שנים, בראשית 1962, נחתם הסכם ברוח זו בין הברון לבין שר האוצר לוי אשכול. הברון רוטשילד הקים את "קרן רוטשילד קיסריה", ומסר לרשותה שטח של 20 קמ"ר בהסכם חכירה למשך 200 שנים. עוד הקים הברון את החברה לפיתוח קיסריה כחברה בת של הקרן, והפקיד בידיה את ניהול השטח ופיתוחו. ביולי 2007 החליטה הממשלה שלא במסגרת תוכנית איחוד הרשויות לשקול איחוד של קיסריה עם אור עקיבא. בחודש מרץ 2008 נדחתה ההחלטה על ידי שר הפנים מאיר שטרית. בתמורה התחייבה החברה לפיתוח קיסריה להעביר 3.55 מיליון דולר בשנה לשכנותיה ולהקים בריכת שחייה באור עקיבא.

 

 

קיסריה משתרעת בין כביש 2 ממזרח ואמות המים לקיסריה העתיקה וחוף הים ממערב. היישוב ארוך וצר – אורכו כחמישה קילומטרים, ורוחבו אינו עולה על קילומטר בודד. לאורכו של היישוב נמתח רחובו הראשי – שדרות רוטשילד – ומשני צדדיו משתרעות שכונותיה של קיסריה. ל-111 השכונות הוענקו שמות (המעוף, הציפורים, הים, ההדרים, הפרחים, הצמרות, החורש, הביכורים, העדי, הרקיע ואבני חן), אך בדרך כלל מתייחסים אליהן לפי מספריהן (2 עד 12 ו-13). כמעט כל מבני הציבור של היישוב מרוכזים לאורכן של שדרות רוטשילד: מלון דן, מועדון הגולף, בית הכנסת הוותיק והמרכז התורני "אוהל ברוך", בית הספר היסודי שנוסד בשנת 2003, מגדל המים ומוזיאון ראלי ממזרח לו; ופסיפס הציפורים, "גן הספסלים", המרכז המסחרי ומגרשי הספורט ממערב לו. שכונת המשולשים שבה שכנו בעבר בתי נופש בצורת משולש, שייכת גם היא לקיסריה, אף על פי שהיא שוכנת מחוצה  לה.
אזור התעשייה של קיסריה, הקרוי "פארק תעשייה קיסריה", נמצא מזרחית לכביש 4, במבואות פרדס חנה-כרכור, והוא מנותק מאזור המגורים של היישוב. שטחו של אזור התעשייה כ-3,500 דונם והוא מנוהל על ידי החברה לנכסי קיסריה שהיא גם בעלת הקרקע. הפארק מורכב מחלק צפוני שבו שוכנת תחנת הרכבת קיסריה – פרדס חנה, וחלק דרומי, וביניהם מפריד כביש 651 המחבר בין קיסריה לפרדס חנה. הפארק רחב הידיים מטפח תעשיות מתקדמות וידידותיות לסביבה העוסקות בתחומי הטכנולוגיה השונים, כגון היי-טק, ביוטכנולוגיה, מיכשור רפואי, טכנולוגיות מים ועוד. כ-170 חברות פועלות בפארק והן מעסיקות כ-5,500 עובדים.
שמורת חרובי קיסריה היא שמורה מוצעת שעדיין לא הוכרזה. השטח המוצע לשמורה משתרע על-פני 1,043 דונם, בין היישוב ובין כביש 2. בשטח המוצע חברות צמחים אופייניים למישור החוף, בהתאם למרחק מהים וליציבות החולות, ומספר מיני עצים, במיוחד עצי חרוב ואלת המסטיק

פסיפס הציפורים

רצפת פסיפס של וילה ביזנטית מפוארת ובה תיאור של ציפורים ובעלי-חיים אחרים. המקום פתוח לביקורים ללא תשלום.

 

היפודרום בקיסריה

קירקוס – בהשראתו של הקירקוס מאקסימוס נבנה הקירקוס בקיסריה בימיו של אדריאנוס. המבנה המשיך להיות בשימוש עד המאה ה-6 לספירה. מידותיו 450 X 70 מ'. המבנה נועד למרוצי מרכבות וסביבו מערך ארגוני שלם (התגבשות קבוצות, מועדונים וכו'). הקירקוס ממוקם במזרחה של העיר, בשטח נרחב אשר לא נוצל לבנייה. בעבר קיים היה מערך מושבים מאבן, אותן אבנים נשדדו, אך עדות לו נראתה כאשר נחשף מערך קמרונות שנשא את המושבים. הספִּינה הייתה מורכבת ממערך של בריכות לאורכה כאשר במרכז ניצב האובליסק (שהוצב מחדש), האובליסק עשוי אבן גרניט אסואן ויובא ממצרים. נחשפו הקונוסים שהוצבו בפינות הספִּינה.

 אור עקיבא

אוֹר עֲקִיבָא היא עיר בנפת חדרה של מחוז חיפה והוכרזה כעיר בשנת 2001. העיר גדלה משמעותית עם העלייה מחבר המדינות כאשר נוספו לה כ-6,700 עולים חדשים (גידול של כ-40% במספר התושבים  בעיר לפני גל העלייה).
העיר נמצאת בין שני צירי תנועה עורקיים, כביש מס' 2 ממערב, וכביש מס' 4 ממזרח, שבהם נמצאות כניסות אל העיר. העיר ממוקמת דרומית-מזרחית ברצף היישובים המשתייכים למועצה האזורית חוף הכרמל, ובכלל זה שכנתה הצמודה ממערב, קיסריה. ככלל מצויה אור-עקיבא בסביבה כפרית או סמי עירונית, מזרחית לה המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה. גבולותיה המוניציפליים של העיר הורחבו בנובמבר 2004 והם עולים על 3,000 דונם, אך עדיין היא ישות מוניציפלית בעלת גבולות שיפוט מצומצמים בהשוואה לסביבתה. דרומית לאור עקיבא מתפרש שטח נרחב השייך ברובו לחברה לפיתוח קיסריה (אדמות פיק"א-הברון רוטשילד) ובו תוקם שכונת "אור ים" בעלת 3,480 יחידות דיור ,שיגרמו להכפלת אוכלוסיית העיר ל – 30 אלף תושבים .

 

ראשיתה של אור-עקיבא בארבע משפחות שהועברו ממעברת "ברנדס" בחדרה על ידי הסוכנות היהודית באפריל 1951 אל דיונות החול בקיסריה כדי להקים יישוב במקום. חמישה ימים לאחר מכן הגיעו עוד 38 משפחות שעלו מרומניה באוניה "טרנסילבניה". בתחילה נקרא היישוב מעברת חוף הכרמל ואחר כך הוסב השם למעברת קיסרי. שנתיים לאחר מכן, ביוני 1953, נקרא המקום "אור-עקיבא" על שם התנא רבי עקיבא שהיה מעשרת הרוגי מלכות, שעונה והוצא להורג בידי הרומאים בקיסריה הסמוכה, במאה השנייה לספירה. בתחילת שנות ה-50 עיקר הקליטה ביישוב הייתה של משפחות עולים מרומניה ומ-1956 עולים ממרוקו, ברית המועצות, ופולין. בתחילת שנות השישים הייתה קליטה מסיבית של משפחות מרומניה ומרוקו וגם עשרות משפחות מהודו מקרב עדת בני ישראל (הודו). לקראת סוף שנות ה-70 הגיע גל עלייה גדול מקווקז. בשנת 1992 חל מפנה משמעותי בהתפתחות העיר שמנתה עד אז כ- 8,0000 נפש עם הגעתו של גל עליה גדול מברית המועצות לשעבר. גל עליה זה הגדיל את אוכלוסיית המועצה ב-42% והביא לבנייה והקמה של שכונות חדשות, מוסדות ציבור ומגוון שירותים לתושבים.

 

עיריית אור עקיבא מפתחת כיום תוכנית מתאר עד לשנת 2025 ושמה לעצמה למטרה להגדיל את אוכלוסיית העיר עד ל-40,000 תושבים. תוכנית המתאר כוללת את הפרויקטים הבאים של בנייה למגורים : שכונת יובל (השכונה הצפונית) – בתכנון עד 1,400 יחידות דיור.; מתחם שפירא (אזור התעשייה הישן) – בתכנון עד 1,250 יחידות דיור; שכונת אור קיסריה (השכונה הדרומית)- בתכנון עד 2,200 יחידות דיור ואור עקיבא מזרחה – בתכנון עד 2,100 יחידות דיור.

 

לאורך ערוץ נחל עדה בין כביש 4 במערב ומסילת הברזל במזרח

******

סוף דבר

טיול זה נמשך ארבע וחצי שעות ומתוכן למעלה משעה עצירות,
כמו תמיד, להסברים (הפעם של איל), לתצפית והזדהות ולצילום.

*******

בנוסף להיות הטיול מוקדש לנושא אמות המים
הוא היה גם טיול ללימוד מפורט של האזור.
הכרנו את הפינה הצפון מערבית של השרון בין בנימינה ובין שפך נחל תנינים
ובתפר שלה עם הקצה הדרומי של מישור חוף הכרמל מול חוטם הכרמל.
דיוושנו לאורך קטעי נחל תנינים ונחל עדה
בנוסף לשרידי האמות בשטח הפתוח, ראינו את אלה המצויים בשמורת נחל תנינים.
עברנו גם בתחומי חמישה יישובים השונים זה מזה:
בנימינה, בית חנניה, ג'סר א-זרקא, קיסריה ואור עקיבא

 

*******

אין ספק, גם נהנינו מיפי האזור, גם מפריחת האביב וגם השכלנו

*******

*******

תודה 

לאיל על היזמה, התכנון, ההובלה, הסבר והצילום
לרז שצלם וגם תעד את המסלול וקרא לו ניגודים
לבתיה שנהינו  מחברתה

*******