ביום שני (28/11/2016) יצאתי עם רז גורן לטיול בסדרת "טיולי מרחב התפר" בה התחלנו לפני מספר חודשים במטרה להעמיק את ההכרה של האזור שהיה עד שנת 1967 אזור ספר והיום נמצאת וגדר ההפרדה בין ישראל ובין הגדה המערבית.

 

 

מסלול הטיול תוכנן בפירוט ובקפדנות על ידי רז שמכיר היטב את האזור ורכב בו עשרות פעמים, כפי שיפורט בהמשך.

 

רז ניווט, הוביל וסקר במשך הטיול בהרחבה על מערך הסינגלים באזור.

 

אני הייתי ה"אורח" "בממלכתו". תרומתי הצנועה הייתה בהיבט התוכן בכל הקשור למידע הגאוגרפי, ההיסטורי, המדיני -ביטחוני והיישובי אודות האזור והמקומות בו.

 

השיתוף בינינו והסינרגיה (השלם שגדול מסך חלקיו) הם שתרמו להצלחת הטיול וכמו שנכתב עליו אחריו "טובים השניים".

 

*******

מסלול הטיול

 

כאמור, את מסלול הטיול שכלל רכיבה בדרכים מסוגים שונים וסינגלים תכנן רז גורן. הוא מכיר היטב את האזור שרוכבי האופניים רבים רוכשים לו חיבה וקוראים לו  "מענית".

ב"מענית" יש הרבה סינגלים שנבנו לאורך השנים ע"י רוכבים. מאז שנת 2006 רז גורן רכב באזור עשרות פעמיים ופרסם עשרות מסלולי רכיבה אפשריים. ראשיתם של הסינגלים שם היה, כמו במקומות אחרים, משעולי רוכבי אופנועים שבפיהם האזור נקרא "מצר". בתחילה רז התחיל ללמוד ולהכיר את את הסינגלים שהיו אז בעיקר בגבעה הדרום מערבית לקבוץ מענית, ממערב לכביש 6 ובגבעה של קיבוץ מענית. מהמחצית הראשונה של העשור הראשון של שנת 2000, נוצרו גם סינגלים ממזרח לכביש 6. בשנת 2010 התחיל משה שפירא מעין שמר לפרוץ בידיו עם מעדר וטוריה סינגלים באזור שממזרח למענית ובהמשך גם באזור מצפון לו. בהמשך רתם משה את עבד כהבא וחוג האופניים שלו באום אל קוטוף וביחד המשיכו החלו בפריצת סינגלים נוספים.  כיום למרות שהבנייה והפיתוח המסיבי באזור חריש ומצפה אילן הרסו מספר סינגלים, נותרו עשרות ק"מ של סינגלים מצוינים ("משובחים" בפי רוכבי האופניים) הרבה יותר ממה שהיו בעבר. כמו כן לקרן הקיימת לישראל יש תכנית להכשרת קרוב ל 50 ק"מ של שבילים וסינגלים. למרות שהתכנון הושלם, הביצוע עדיין מתעכב.

 

 

הדמיית המסלול שהוכנה על ידי רז גורן

*******

האזור הגאוגרפי,
המורדות הצפון מערבי של הר אמיר
למול צפון מזרח מרזבת השרון

רכס הר אמיר מהווה את גבולו הצפון-מערבי של השומרון, ומגיע לשיא גובהו בהר אלכסנדר  (527 מ מעפה״י). הרכס נבדל בבירור מהאזורים הנמוכים הגובלים בו – עמק יזרעאל, רמת מנשה ומישור החוף, ונראה למרחוק.

הר אמיר, גאולוגיה

בתקופת המעבר מן הקנומן לטורון נוצר קמר בציר דרום-דרום-מזרח – צפון-צפון-מערב, ממערב השומרון דרך הר אמיר, רמת מנשה, קרן הכרמל ועד ראש הכרמל. כיוון ציר הקמר היה חריג בהשוואה למרבית הקמרים בארץ ישראל, שכיוונם מדרום-מערב לצפון-מזרח. משני צידי הקמר היו קערים גיאולוגיים אגן יזרעאל ואגן עדה (עמק יזרעאל המוכר לנו כיום לא התקיים אז). בתקופת הטורון התרחש קימוט נוסף, שיצר את קמר אום אל-פאחם. כיוון קמר זה היה כמעט ניצב לכיוון הקימוט הקודם, ועבר בקו ברקאי – ערערה – הר אמיר. קימוט זה לא היה אירוע בודד אלא חלק מאירוע נרחב של היווצרות “הקשת הסורית״ שהחלה להיווצר בסוף הטורון ונמשכה עד האיאוקן. התרוממות הרי אום אל- פאחם נמשכה בתקופת האיאוקן ובמהלכה הוצפה רמת מנשה, הצפונית יותר, במי הים, מה שיצר את כיסוי הגיר והקירטון המאפיינים את רמת מנשה כיום. היווצרות עמק יזרעאל הייתה תופעה מאוחרת שהתרחשה בתקופת הנאוגן כשלב מקדים להיווצרות בקע הירדן, והיא חתכה את קמר אום אל-פאחם מהמשכו הצפוני – הרי נצרת והגליל.
קמר הר אמיר אינו סימטרי, וצידו הצפוני-מזרחי (לכיוון עמק יזרעאל) תלול יותר. תלילות זו נובעת משבירת עמק יזרעאל . לכיוון דרום-מערב, משתפל הקמר במתינות עד אזור קציר, ומכאן יורד במדרגה ברורה לגבעות עירון. מבנה הקמר משובש על ידי מספר רב של העתקים בגדלים משתנים. ברכס נחשפים בעיקר סלעים מגיל קנומן וטורון – רובם דולומיט מתצורת סחנין שסביבו דולומיט מתצורת דיר-חנא. בלב אזור הדולומיט נחשפים תוצרים וולקניים (בזלת וטוף), וזאת בעיקר סביב אום אל-פאחם – מי-עמי, אך גם קטעים קטנים בתחום ערערה ובאזור נחל בענא הסמוך לצומת מגידו. בשיפולי הקמר לאורך נחל עירון נמצא מסלע צעיר יותר, מגילאי סנון-ניאוגן, המורכב מקירטון, צור ותלכיד נחלים. מסלע קירטוני בולט גם בגבעות מצר. לאורך נחל עירון נמצאות קרקעות סחף אלוביאליות.

 

 

הטופוגרפיה של האזור,
שלוחות שכיוונן הכללי מזרח מערב ועליהן פסגות של גבעות
וערוצי נחלים ביניהן

אזור הטיול ביובלים של אגן ניקוז נחל חדרה

נחל חדרה ידוע בעבר בשם  נהר אל מפג'ר הוא נחל אכזב ברובו. תחילתו של נחל חדרה במזרח בעמק דותן והוא זורם מערבה בפיתולים רבים מצפון למבוא דותן, בין חרמש בצפון ונזלה אל-שרקייה בדרום, מדרום לבאקה א-שרקייה ובאקה אל-גרבייה ובין מאור ושדה יצחק אל נקודת החיבור בין נחל יצחק ונחל עירון מדרום לתלמי אליעזר. הנחל זורם משם מערבה מצפון לחדרה ונשפך לים התיכון בתחומי פארק נחל חדרה, כמה עשרות מטרים דרומית לתחנת הכח אורות רבין שבצפון חדרה.

*******

יחידות הנוף באזור הטיול

ניתוח יחידות הנוף באזור הטיול, כמו הסקירה הגאולוגית לעיל, מתבסס על מנשה-חריש – סקר טבע, נוף ומורשת האדם שפרסם מכון דש"א (דמותה של הארץ) בשנת 2014. תחום הסקר כולל ארבע חטיבות נוף משמעותיות, השרון, גבעות עירון, רמת מנשה וקמר הר אמיר. חטיבות אלו חולקו ל-26 יחידות נוף בעלות מאפיינים דומים יחסית (תכסית חקלאית, פריסה התיישבותית וכדומה).  מרחב הטיול השתרע בשתי חטיבות נוף ובתחומן מספר יחידות נוף.

גבעות עירון – אזור גבעות מתונות שגובהן נע בין 60 ל- 190 מ מעפה״י, כאשר גובה הגבעות הולך ויורד לכיוון מערב ודרום. בחלקן של הגבעות מצפון לאפיק נחל נרבתה, מדובר על אזור רציף והעמקים בין הגבעות הם ברובם טרשיים. מדרום לנחל נרבתה משתנה הנוף, והגבעות נמוכות ומבודדות בין עמקים פוריים ומעובדים באינטנסיביות. גם גיאולוגית קיים הבדל מהותי בין האזור שמצפון לנחל נרבתה, הבנוי מסלע מתצורת בענה (גיר ומעט דולומיט) לעומת האזור שמדרום לנחל, הבנוי מסלע מתצורת עין זיתים (קירטון וחרסית). בעמק נחל נרבתה עצמו נמצאת בקעת מצר שהיא בקעה מבודדת. חטיבת נוף זו מאופיינת בהתיישבות דלילה, ולמעשה עד המאה ה- 20 הייתה ריקה מיישוב. ניתן לייחס זאת למחסור במים – היעדר מעיינות (לעומת קמר הר אמיר) והיעדר גישה נוחה למי התהום (לעומת בקעת עירון ומישור החוף). כיום חלקים ניכרים משטח חטיבת הנוף מיוערים או  מכוסים בחורש דליל, ובבקעות יש עיבוד אינטנסיבי.
בתחומן של גבעות עירון נמצאות ארבע יחידות הנוף דרכן עבר מסלול הטיול: גבעות גלעם, יער מענית, גבעות ברטעה – אום אל קוטוף, מרחב חריש ועליהן יפורט בהמשך בקטעי המסלול.

גבעות בקה – אזור גבעות מדרום לנחל נרבתה, המכוסה ברובו בבינוי אינטנסיבי של הישובים העירוניים בקה אל-ערביה וגת. גבעות אלו מהוות הקצה המערבי של השומרון, ובמרכזן עוברת בקעת נחל חדרה. האזור שמצפון לנחל חדרה משתייך לתצורת עין זיתים מחבורת הר הצופים (קירטון וחרסית), ואילו מדרום לנחל חדרה נמצאת תצורת עדולם (קירטון). יחידת הנוף המשתייכת לחטיבה זו ובה עבר המסלול היא גבעות מצר ועליה יפורט בהמשך בקטע המסלול הרלוונטי.

 

*******

ההיבט המדיני, היום אזור התפר
בצפון מזרח מרזבת השרון מול גבעות עירון

שני עשורים ראשונים אזור ספר מול הקו הירוק

 

חלק ניכר מאזור הטיול הוא שטח
שהועבר מירדן לישראל בהסכמי שביתת הנשק

 

על פי החלטת החלוקה מכ"ט בנובמבר
מרבית שטח הטיול בתחום המדינה הערבית,
במהלך מלחמת העצמאות התרחשו באזור קרבות מקומיים
בין כוחות ההגנה הישראליים לבין ערביי האזור והצבא העיראקי, בעיקר בגזרת קיבוץ מענית. הצבא העיראקי שהה בכפרי האזור, ובכללם בקה אל-ערביה ומייסר.
בתחילת ההפוגה השנייה המרחב היה בשליטת הצבא העיראקי

 

תמונת מצב יישובית ערב מלחמת העצמאות

בתקופת השלטון הבריטי, מרחב הטיול
בחיבור של מחוזות טול כרם, חיפה וג'נין

בשלהי המאה ה-19, אזור שמיושב בדלילות

*******

קטעי המסלול, יחידות הנוף,
המראות והמקומות

*******

קטע ראשון,
מבתת גלעם לשלוחת מענית

יציאה מהחנייה של המועצה האזורית מנשה,
דרומה לאורך נחל עירון,
מזרחה לעבר מפעלי גלעם בצומת הכניסה למענית בכביש 574,   
דרומה מקביל לכביש מול גבעות חביבה וחצייתו ממערב למזרח 
דרומה לעבר נחל נחל נרבתא
כניסה לסינגל ירמי ולפינת ירמי
בוסתן הצמוד לגדר הדרומית של מענית,
המשך מזרחה במקביל לגדר התוחמת את קבוץ מענית עד כביש 6

חלק ניכר מקטע מסלול זה עובר ביחידת נוף הנקראת יער מענית זוהי רצועה צרה וארוכה (ממזרח למערב), שחלקה הגדול מיוער. אזור זה מקיים פעילות נופש ופנאי אינטנסיבית, בפרט רוכבי אופניים, וזאת למרות היעדר שבילים מסומנים. גבולות היחידה בצפון – כביש חריש, אזור הבינוי של חריש וקיבוץ מענית, במזרח – הקו הירוק, בדרום – בקעת מצר ונחל נרבתה, במערב – כביש 574 .כל תחום היחידה מתנקז לנחל נרבתה, ישירות או דרך נחל זאבים. הנקודה הגבוהה ביחידה היא ברום של כ- 145 מ׳ מעפה״י בחורבת מהו, ואילו המקום הנמוך ביותר הוא במפגש נחל נרבתה וכביש 574 , ברום של כ- 35 מ׳. כל תחום היחידה – תצורת בענה (גיר ומעט דולומיט). יחידת נוף זו כוללת טיפוסי צומח מגוונים. רוב השטחים הטבעיים נטועים במיני אורן שונים, כדוגמת יחידות הנוף ‘יער מענית, ‘תל זאבים וגבעה 82 . בתת היער נמצא, פרט לאלת המסטיק המלווה יערות אורן בכל שטחי הסקר, גם תת-יער בשלטון אשחר א״י, ותת-יער  עשבוני. ביחידה זו קיימים כרמי זיתים, חלקם מעובדים באופן מסורתי, וחלקם מלווים בעצי אלון תבור, כדוגמת גבעת מהו. ביחידת נוף ‘כביש 6- מענית, וכן לאורך כביש 6, קיימים שטחים בהם הצומח שוקם במינים מקומיים.

 

 

מענית – הקיבוץ נוסד בשנת 1935 במושבה כרכור, על ידי קיבוץ "אל-על" מפולין וליטא וקיבוץ ג' מצ'כוסלובקיה. בשנת 1942, לקראת העלייה לקרקע, התאחד הקיבוץ עם חברי קיבוץ "אודים" שהגיעו מנחלת-יהודה, וביחד עלו כקיבוץ מענית להתיישבות במקום הנוכחי, ב-6 בספטמבר 1942, כשהילדים הראשונים כבר בני שלוש.
המילה "מענית" פירושו התלם הראשון הנחרש בשדה. השם ניתן בעקבות נאומו של אברהם הרצפלד, בו המשיל את הקיבוץ למענית – תלם ראשון שבעקבותיו יבואו יישובים אחרים. כמו שחזה הרצפלד, יישובים נוספים אכן נבנו בסביבה, כגון היישובים קציר וחריש אשר גם שמותיהם קשורים לנושא גידולי השדה.

בתחום היישוב, בחלקו הדרום-מזרחי, נמצא תל נרבתה (בערבית ח'ירבת בַידוּס), שהתגלו בו שרידים רבים של יישוב קדום, בהם גתות, קולומבריום, בורות מים ומערת קבורה. מקובל לזהות את התל עם העיר נרבתא, הנזכרת בתיאור המרד הגדול בכתבי יוסף בן מתתיהו, אם כי יש המזהים את נרבתא בח'ירבת אל-חמאם שבשומרון, כ-10 קילומטרים מדרום-מזרח למענית.

הקרבות הראשונים במענית היו בסוף פברואר 1948 , כאשר נהדפה התקפת כוחות ערביים מקומיים בסיוע הצבא והמשטרה הבריטיים. במרץ 1948 בוצעה פעולת חבלה של הפלמ״ח שבה הוטמן מוקש דמוי אבן קילומטר בק״מ 17 של כביש ואדי ערה. בהנחת מוקש שיועד לק״מ ה- 16 , התגלה הכוח ע״י האויב ונפתחה עליו אש. המקלען הצעיר משה לבנון נפצע ונעזב בידי חבריו בשטח. הוא לחם כל הלילה, נתפס ונרצח בידי אנשי כפר קרע. על הגבעה הצמודה לאנדרטת מג״ב הוקמה על שמו פינת זיכרון. בתחילת מאי 1948 פוצצו אנשי “ההגנה״ גשר בכביש 574 על אפיק נחל נרבתה, ללא נפגעים . קרבות נוספים במענית, נגד הצבא העיראקי וכוחות ערביים מקומיים היו ביולי ובאוגוסט 1948 , כאשר בחלק מההתקפות הצליחו כוחות האויב לחדור לתחום המשק בפרט אזור הפילבוקס אך נהדפו, כמעט ללא נפגעים לכוחותינו ועם עשרות הרוגים לאויב. ההרוג היחיד לכוחותינו באזור זה היה מיכאל אטינגוף, שאנדרטה לזכרו נמצאת בשיפולי גבעה נ״ג 82 מדרום לאפיק נחל נרבתה.

מקור הפרנסה העיקרי של הקיבוץ הוא מפעל גלעם המייצר עמילנים וסוכרים לתעשייה. המשק החקלאי הצטמצם עקב הגבלת מכסות המים ומחירם. במענית רפת חולבות ועגלי פיטום, לול ביצי רבייה, מטעי אבוקדו וגידולי שדה. החל מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים פקד את קיבוץ מענית, בדומה לקיבוצים רבים אחרים באותה תקופה, משבר כלכלי שהותירו במרוצת השנים עם חובות של למעלה ממאה מיליון ₪. בהמשך לכך, החל הקיבוץ בשינוי ארגוני מדורג שלווה בהליכי התייעלות, אשר עיקרם השתת עלות השירותים שקיבלו החברים על כתפיהם. בספטמבר 2002 החליטה אספת החברים של הקיבוץ, ברוב של 98% מהקולות, על שינויים מבניים בניהולם ובהחזקתם של אמצעי הייצור של הקיבוץ ובין היתר הוחלט לשייך 37% מאמצעי הייצור של הקיבוץ לחברים, בהתאם לותק שלהם בקיבוץ. באוגוסט 2004 החליטה אספת החברים של הקיבוץ ברוב של 94% לשייך את דירות המגורים בקיבוץ לחברי הקיבוץ. במהלך 2007-2008 התקבלו 20 בני/בנות קיבוץ חוזרים ובני זוגם כחברים חדשים בעצמאות כלכלית והוקמה שכונת-מגורים חדשה לקבוצה זו.

 

ירמיהו (ירמי) טנא מקיבוץ מענית, קצין תותחנים, נפל ברמת הגולן ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), היום השני למלחמת יום הכיפורים.זכרו מונצח ביישוב מגוריו. פינת ירמי כוללת גן מטופח המוקף בחומת אבן ולו שער ברזל, שלט על השער נושא את שם המקום. בגן מדשאה מוריקה ועצים, פינות ישיבה ושבילי חצץ המובילים אל שתי פינות זיכרון. בפינה האחת ניצב בין פרחים וצמחייה סלע בזלת בגובה כמטר וחצי שהובא מהגולן ובחזיתו, לצד תמונת הנופל, לוח שיש שבו נחקקו קורות חייו ונסיבות נפילתו. למרגלות הסלע מונח קטע זחל של טנק שנפגע. אנדרטה זו נחנכה ביום השנה הראשון לנפילה, ולימים הוקם סביבה הגן.בפינת הזיכרון השנייה גלעד אבנים ובראשו, בין כמה עציצים פורחים, לוח מתכת שבו שם הנופל ונסיבות נפילתו. הנצחה ביוזמת משפחת הנופל, חבריו ובני קבוצתו, קבוצת דגן. בוצעה בתשל"ה (1975) ע"י אבי ברזילי. המקום נגיש לכל.

 

 

*******

קטע שני,
משלוחת מענית לגבעות מצר

חציית כביש 6 במעבר תחתי
על דרכי עבודה רחבות של אתרי פיתוח והבנייה של העיר חריש
שהרסו את החלק הצפוני של מה שהיה סינגל קוקה,
הלאה במורד החלק הדרומי של סינגל קוקה ביער מצר
גלישה חערוץ נרבתא,
דרומה לכיוון מייסר וכניסה ליישוב ממערב וחצייתו,
דרומה לכביש הגישה לקיבוץ מצר (כביש 5923),
דרומה לאורך הגדר המערבית של הקיבוץ עד הפינה הדרום מערבית
מול פאתיה של העיר בקעה אל ע'רבייה

 

בהמשך הדרך עברנו  מיחידת נוף יער מענית  ליחידת נוף גבעות מצר.

גבעות מצר כמעט כולה בנויה מסלע קירטוני. אופי היחידה הוא גבעות נמוכות (חלקן הצפוני מיוער וחלקן הדרומי טרשי) וביניהן עמקים נרחבים, המעובדים אינטנסיבית ע״י קיבוץ מצר. גבולות היחידה בצפון – יער מענית, גבעה 82 , במזרח – הקו הירוק, בדרום – האזור הבנוי של בקה אל-ערביה ובמערב – כביש 574 . החלק הצפוני מתנקז לנחל נרבתה, והחלק הדרומי מתנקז לנחל מאור (יובל של נחל חדרה). רום פני הקרקע הנקודה הגבוהה ביחידה היא ברום של 108 מ׳ מעפה״י מזרחית למצר, ואילו המקום הנמוך ביותר הוא במפגש נחל נרבתה וכביש 574 , ברום של כ- 35 מ׳. המסלע והקרקע במרבית תחום היחידה – תצורת עין זיתים (קירטון וחרסית). בבקעת מצר ובנחל נרבתה – קרקעות סחף אלוביאליות. רוב שטחי יחידת נוף זו משמשים לעיבוד חקלאי – מטעים וגידולי שדה. מבין הצומח הטבעי, נציין ריבוי של שטחים בשלטון זקנן שעיר ושומר פשוט, לצד שיחיות אשחר א״י ובתת כתלה חריפה. אלה מייצגים את הצומח של החגורה התחתונה של השומרון. כמו כן, יש ביחידת נוף זו יערות נטועים, בעיקר מיני אורן. אלה מלווים באלת המסטיק ואשחר ארץ-ישראלי. ביחידה זו כרמי זיתים המעובדים באופן מסורתי, וכן כרמי זיתים נטושים המלווים באלון תבור, בתת-היחידה ביר אל- אסייאר. בתת-יחידת הנוף כביש 6 -שדות מצר, הצומח משוקם בעזרת מינים מקומיים.

 

ח' מיסר (ח' א-שיח' מיסר) – חורבה על שלוחה. על השרידים הקדומים שוכן כיום הכפר ערבי מיסר, שבתיו בנויים בחלקם על יסודות של מבנים קדומים. המקום קרוי בפי התושבים ׳ח׳רבת חמאמה׳(חורבת היונים). בחצרות הבתים — בורות מים דמויי פעמון. במרכז הכפר הערבי, ליד המסגד — קברו של השיח׳ מיסר, במבנה מן התקופה הערבית הקדומה. במורד המזרחי של השלוחה — באר מן התקופה הרומית. במורד הצפוני־מזרחי — שרידי חציבות. במקום נמצאו חרסים מן התקופות הרומית, הביזנטית, הערבית הקדומה והעות'מאנית. אתר 34, מפה 54, סקר ארכאולוגי ישראל

מֵיסִר הוא כפר ערבי- הנמצא בגובה 70 מטר מעל פני הים, והוא מוקף בהרים מכל צד. הוא הוקם לפני 300 שנה על ידי מוחמד אבו רקייה שהיגר למקום יחד עם אחותו ממצרים. מוחמד רכש את האדמה מקפין בזמן השלטון העות'מאני, סה"כ 500 דונם. הכפר היה חלק קטן מהחצר המערבית של קפין, הנמצאת בתחום הרש"פ כיום. ובתוכנית חלוקת הארץ, חילק הקו-הירוק את אדמות קפין לשני חלקים. בחלקו המערבי נמצא היישוב מייסר כיום. (וגם הקיבוץ הסמוך מצר). בשנת 1965 צורף הכפר למועצה אזורית מנשה.
הכפר מייסר נקרא על שם הנביא מייסרה שהגיע למקום בזמן הנביא מוחמד וביצע את נס המים, לכן המקום ידוע בכמות מי התהום הגדולה שבו. בכפר נמצא קבר עתיק מתקופת העות'מאניים, הנחשב לקדוש למוסלמים. מייסר הוא יישוב חקלאי מייסודו, שופע במים ואתרי עתיקות. עד היום יש בכפר 50 בארות, חלקן עדיין פעילות. הכפר מקבל את המים שלו ממי התהום שמתחת לכפר. היום הכפר מתפרנס מעבודה חופשית ועצמאית בתחומי המקצועות החופשיים: משפטים, רפואה ומכונאות בראש ובראשונה. אוכלוסייתו שוחרת שלום שחיי בדו קיום עם הקיבוצים והיישובים שמסביבו.
היישוב צמוד לקיבוץ מצר ובין שני היישובים מתקיימת מערכת יחסים טובה וארוכת שנים. ב-1972 ערכו קבוצת אמנים בהם אביטל גבע, מיכה אולמן ומשה גרשוני פרויקט אומנותי בשם פרויקט מצר-מסר בשני היישובים וביניהם. במסגרת זו חפר אולמן בור בכל אחד מן היישובים בעזרת בני נוער תושבי המקום, וביצע ביניהם החלפת אדמות סמלית.

 

 

מצר הקיבוץ נוסד בשנת 1953 על ידי גרעין (128 איש) עולים מארגנטינה שהשתייכו לתנועת השומר הצעיר (גרעין קיבוץ עליה ג') ובשנת 1964 קיבל השלמה מגרעינים ישראליים. הקיבוץ משתייך לזרם הקיבוץ הארצי. גזבר הקיבוץ הראשון היה דוד בר-מצרא, אשר נמנה עם חברי העולים הראשונים על קרקע הקיבוץ. המייסדים היו בהכשרה בקיבוץ מרחביה בשנים 1952-1950 ולאחר מכן גם בקיבוצים געתון, סער, גת והמעפיל.
ב'וועדת השמות' הזכירו את הפסוק: "מִן הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" ועל שם זה קראו לקיבוץ מצר. מֶצֶר היא מילה נרדפת ל"גבול", כשהכוונה היא שהקיבוץ גבל עם השטח של ירדן, וגבול זה היה במרחק של 500 מטר מחדר האוכל (מרכז הקיבוץ).
כאמור, ב-1972, ערכו חברי קבוצת אמנים, בהם אביטל גבע, מיכה אולמן ומשה גרשוני, פרויקט אומנותי בשם מצר-מסר בשני היישובים וביניהם.
שטח הקיבוץ הוא כ-3,500 דונם. במהלך השנים, נמצאו בשטח הקיבוץ עתיקות, שיוחסו לתקופת האבן הנאוליתית, והועברו למוזיאון ישראל. בין שלל העתיקות באזור החורשה בקיבוץ, במקום הקרוי "פינת גדי" נחשפו גתות יין עתיקות, אשר השתמרו בצורה כמעט מושלמת.
בקיבוץ מפעל "מצרפלס", שהתחיל את דרכו כמפעל כריות בשם "כרמץ" (והיה מחלקה של מפעל פלסטי שבבעלות קיבוץ שער הגולן). בהמשך, עבר המפעל לייצור צינורות השקיה, כמחלקה של מפעל "פלסים" שבבעלות קיבוץ מרחביה. מאוחר יותר, חבר לשותפות עם "פלסים", וכך נוצר שמו החדש של המפעל, כצירוף של השמות מצר ופלסים, שהם מקור השם "מצרפלס", ולא השם "מצרפלסט". מפעל "מצרפלס" מייצר היום צנרת השקיה, טפטפות, מערכות השקיה, וצנרת SP ייחודית למים, גז, חשמל וכימיקלים.
ב-10 בנובמבר 2002, חדר לקיבוץ טרוריסט פלסטיני מארגון הפת"ח, וירה למוות באשה ובמזכיר הקיבוץ. לאחר מכן, פרץ המחבל לבית מגורים וירה למוות באם ובשני ילדיה, בני 4 ו-5. באוקטובר 2003 הרג כוח צה"ל את מבצע הפיגוע וכחודש לאחר מכן, לכד כוח צה"ל את ראש הזרוע הצבאית של הפתח באזור טול כרם ומי שהיה אחראי לשליחתו.

 

*******

קטע שלישי, מבקעת מצר לשלוחת מהו וגלישה ממנה

סביב דרום ומזרח מצר,
מזרחה לגבעה מדרום למאגר מצר ובה פינה מרגוע
מזרחה ליד חרבת ביר א סייר לאבן גבול הקו הירוק,
צפונה על דרך הפטרולים הישנה על שלוחת א-סיר,
עצירה מול אבן גבול נוספת ותצפית לגדר ההפרדה
ירידה בדרך דרדרת לעבר יובל נחל נרבתא מכיוון קפין  
בין כרמי זיתים וטיפסנו לשלוחת מהו על סינגל מהו לעבר חרבת מהו ושם תצפית 
ירידה בסינגל לנחל נרבתא

קטע מסלול זה ממשיך ביחידת נוף גבעות מצר והמשכו שוב ביער מענית כנ"ל.

 

פינת המרגוע צמודה לח' ביר אל -אסייאר

ח׳ ביר אל־אסיאר (מערב) – חורבה על גבעה סלעית מדורגת. על פני הטראסות — שרידים של יישוב קטן מן התקופה העותימאנית. מבני היישוב נהרסו ברובם ושרידיהם נותרו כגלי אבנים בלבד. השתמרו שני מבנים: ביסודותיהם משולבות אבנים מסותתות — שימוש משני באבני הקירות של מבני היישוב הקדום, מן התקופה הרומית־הביזנטית, אשר השתרעו על הגבעה כולה. מצפון, לרגלי הגבעה — באר, שוקת, שתי בריכות, שרידי חציבה ובורות מים. הבאר חצובה בסלע (עומקה 32 מ׳ בקירוב); חלקה העליון בנוי מאבנים, מהן קיקלופיות ומהן בינוניות. פתחה עגול (קוטרו 2.50 מ׳). באבני השפה ניכרים סימני שחיקה של חבלי הדלייה. מצפון לבאר — שוקת שבורה מאבן גיר קשה, ובקרבתה — בסיס עמוד וחור במרכזו. ממזרח לבאר — שתי בריכות מים מטויחות (3×2.50 מ׳; עומקן 1-0.80 מ׳), הבנויות על תשתית הסלע. ביניהן בנוי קיר של אבני גוויל (רוחבו מטר אחד). בין הבריכות, בפינה המזרחית, נמצאה אבן משחק (מידותיה 0.80×0.40 מ׳) ובה ארבע־עשרה גומות. ממזרח לבריכות — חציבה (1.20×1.10 מ׳; עומקה 0.70 מ׳), חצובות שלוש דפנות והרביעית חסרה. שתי תעלות מוליכות אל החציבה, האחת ממזרח (אורכה 2.70 מ׳) והשניה ממערב (אורכה 4 מי). בתעלה המזרחית חצוב שקע סגלגל (עומקו 0.50 מ׳). מדרום לחציבה — טראסה חקלאית הבנויה מאבני גוויל גדולות. ממזרח לחציבה — שלושה בורות מים חצובים בסלע. הבור האחד הוא דמוי פעמון; עומקו 4 מ׳ בקירוב. עומק הבור השני 3.50 מ׳ בקירוב. פתחו מלבני ובנוי מאבנים מסותתות. הבור השלישי בעל פתח רבוע. אחת מדפנותיו מעוגלת. ממזרח, לרגלי הגבעה — בור מים נוסף. הוא בעל משטח איסוף רבוע, חצוב בסלע (2.80×2.70 מ׳; עומקו 0.15 מי). במרכז המשטח — פתח דלייה מעוגל (קוטרו 0.58 מ׳; עומקו הנראה כחצי מטר). באתר נמצאו חרסים מתקופת הברזל ב׳ ומן התקופות הפרסית, הרומית, הביזנטית והעות׳מאנית. אתר 37, מפה 54, סקר ארכאולוגי ישראל.

 

אבן גבול היא אבן המוצבת בגבול בין שתי מדינות או טריטוריות, שנועדה להוות סמן פיזי למיקום הגבול ביניהן. אבנים כאלו מוצבות במספר נקודות לאורך הגבול, במיוחד בנקודות בולטות ובעלות משמעות לאורכו. כיום מקובל כי הגבול עובר במתיחת קו ישר ודמיוני בין האבנים, אך בעבר הוצבו אבנים כאשר קו הגבול ביניהן עבר בדרך אחרת. הנחת האבנים בשטח נועדה למנוע מחלוקות ביחס לקו הגבול, והיא מתבצעת בדרך כלל לפני הקמת גדר שלמה בקו הגבול, או במקומות אשר בהם האופי הטופוגרפי של השטח אינו מאפשר הצבת גדר. אבני הגבול מקוטלגות בדרך כלל על ידי מספרים ו/או אותיות, על מנת ליצור שפה משותפת בשטח. המרחקים בין אבני הגבול הם לעתים קבועים ולעתים קשורים באופיו הטופוגרפי של הגבול (תבליט) או תכסית. מרחקים אלו נעים בין עשרות מטרים ועד עשרות קילומטרים.

 

 

 

ח׳ ביר אל־אסיאר (מזרח) – חווה חקלאית המשתרעת על גבעה ועל שיפוליה. מורדות הגבעה המזרחי והצפוני־מזרחי מדורגים. המדרגה המרכזית שימשה כדרך שהוליכה אל מבני החווה שעל הגבעה. במבנה הדרומי (46×28 מ׳ בקירוב) חצר מרכזית (23×17 מ׳ בקירוב) וחדרים ממזרח ומדרום לה. בפינה הדרומית־מזרחית של החצר — חדר מדרגות (?) רבוע (0.60×0.60 מ׳). נמצאו בו שתי מזוזות (בשימוש משני). קירות המבנה בנויים מאבני גוויל מעובדות גדולות ובינוניות (רוחבם 1.80 מ׳ בקירוב). מצפון למבנה, מעבר לסמטה (רוחבה 3 מ׳ בקירוב) 2094 מבנה נוסף (55×43 מ׳) ובו כשנים־עשר חדרים. קירותיו, הבנויים מאבני גוויל גדולות (רוחבם 2 מ׳ בקירוב), השתמרו בגובה ארבעה נדבכים. בהמשך הקיר המערבי, מחוץ למבנה — קיר הבנוי מאבני גוויל בינוניות, שהשתמר בגובה שני נדבכים (אורכו 15 מ׳ בקירוב ורוחבו 1.10 מי). ממערב למבנה — בור מים. מצפון, לרגלי הגבעה — מבנה חרב ולידו שרידי בית־בד ובור מים. ממערב למבנה — מערות קבורה חצובות (כיום סתומות). במקום נמצאו חרסים מן התקופות הרומית, הביזנטית, הערבית הקדומה, הממלוכית והעותימאנית. אתר 38, מפה 54, סקר ארכאולוגי ישראל.

 

 

 

קפין היא עיירה פלסטינית בנפת טול כרם השוכנת כ-22 קילומטרים צפונית-מזרחית לעיר טול כרם וצפונית-מזרחית לבאקה אל-גרבייה. לפי נתוני הרשות הפלסטינית לסטטיסטיקה מנתה העיירה 8,750 תושבים בשנת 2006. השטח העירוני הבנוי השתרע על 1,000 דונמים. בתקופת המנדט השתייך הכפר לנפת טולכרם (המנדט). על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל התגוררו בכפר 1,570 תושבים. שמן הזית המיוצר בקפין ידוע באיכותו.
גדר ההפרדה מפרידה בין הכפר ל-5,500 דונם מתוך אדמותיו החקלאיות. בגדר נקבע שער חקלאי אחד בלבד לצורך מעבר בעלי החלקות אליהן. השער סגור 95% מהזמן, והמבקשים לעבור נדרשים להוכיח זיקה לאדמות. הגבלת הגישה פוגעת הן בפעולות חקלאיות הנחוצות למניעת שריפות, והן בזמינות של כוחות כיבוי אש פלסטיניים.

 

 

ח' מהו (ח' אל-מחוה) – חורבה על גבעה סלעית. מפאת פעולת הסחף לא נותרו באתר שרידי מבנים. בשולי האתר, ממזרח — בור מים דמוי פעמון חצוב בסלע. במקום נמצאו חרסים מן התקופה הביזנטית. אתר 31, מפה 54, סקר ארכאולוגי ישראל.

 

*******

קטע רביעי

לאחר הירידה מחרבת מהו, חציית כביש חריש – מחסום ריחן (כביש 611)
צפונה בדרך בתוך ערוץ נחל נרבתא בין מצפה אילן ובין חריש
טיפוס לכיוון בריכת המים החדשה של חריש 
פנייה מערבה וטיפוס בשוליה המזרחיים של הגבעה הדרומית של אום אל קוטוף
תצפית לעבר ברטעה וקציר
המשך הדרך במגמה מערבה ותצפית על עבודות הפיתוח של העיר חריש,
טיפוס לגביעה הדרומית של אום קוטוף,
הגעה למסגד בגרעין הכפר וצמוד אליו מוזיאון פטימה
תצפית ממגדל המים של אום אל קוטוף מזרחה לעבר רכס הר אמיר
ירידה בדהירה במורד כביש
פנייה מזרחה לסינגל הטווילים
הלאה בסינגל מתפתל העולה לחרבת מודר ותצפית נוספת.
ירידה בהמשך הסינגל עד המצוק מעל הפינה הדרום מזרחית של מחצבת ורד
גלישה מערבה לחלק הצפוני של אום אל קוטוף
ירידה  לכביש קציר-חריש (כביש 6353)

קטע מסלול זה עובר ביחידת הנוף ברטעה – אום אל קוטוף.

ברטעה – אום אל–קוטוף – אזור זה מהווה את חלקו התיכון של מרחב גבעות עירון, דרומית למחצבת ורד וצפונית לכביש  חריש – מצפה אילן. חלקים ניכרים ביחידה משמשים כשטחים חקלאיים של הכפרים ברטעה, אום אל-קוטוף וחרבת א-טווילה, ושטחים נוספים מיוערים או מכוסים בשיחייה טבעית. דרום היחידה מתנקז לנחל נרבתה, ואילו צפון היחידה מתנקז לנחל סמתר. אזור אום אל-קוטוף וחרבת א-טווילה מתנקז לנחל חריש, ודרכו לנחל עירון. במרכז היחידה נמצאות גבעות מתונות, שפסגותיהן כמעט אחידות בגובהן. שיא הגובה הוא 182 מ׳ מעפ״י באום אל- קוטוף ואילו במזרח נמצא עמק רדוד בגובה 140-150 מ׳. השטח משתפל לכיוון דרום, ומגיע לרום 80 מ׳ בנחל נרבתה בגבולה הדרומי של היחידה. במרבית תחום היחידה נמצאים סלעי דולומיט מתצורת סחנין, שעליהם מתפתחות קרקעות טרה רוסה המשמשות לחקלאות. בגבעות במערב היחידה נחשפים סלעי גיר מתצורת בענה בפרט בגבעת אום אל קוטוף ובדהור אל-חרדל. ביחידת נוף זו קיימים מגוון של טיפוסי צומח. חלקם הגדול מיוערים, בעיקר ביערות מחטניים, כדוגמת תת-יחידת הנוף ‘גבעת מדר. היערות הם בצפיפות משתנה, ואלת המסטיק היא המלווה העיקרית. לצד אלו, קיימים יערות טבעיים של אלון התבור וחרוב מצוי, וחורשים בשלטון אלון מצוי. כמו כן, ביחידה שיחיות רבות, הנשלטות בעיקר על-ידי אלת המסטיק ובר-זית בינוני. אלו מיוצגות היטב ביחידות הנוף ‘נחל נרבתה תיכון ואום אל קוטוף דרום. כרמי זיתים רבים נטועים ביחידה, ואלה מטופלים בשיטות מסורתיות.

 

 

 

מצפה אילן הוא יישוב קהילתי דתי בין קציר לבין חריש (כ-2 ק"מ מזרחית לחריש), בתחומי מועצה אזורית מנשה ומתגוררות בו עשרות משפחות. ביוני 2003 הוקמה במקום היאחזות נח"ל, בהחלטת ממשלת ישראל, בשם היאחזות הנח"ל עירון שאוישה בידי גרעיני תנועת הצופים. באפריל 2005 התיישבו במקום כ-44 משפחות מטעם תנועת אור, במטרה להפכו ליישוב אזרחי. המתיישבים העניקו למקום את השם מצפה אילן, על שמו של האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון. מספר ארגונים להגנת הסביבה מחו על ההחלטה להקים את היישוב בהליך אישור מתקן ביטחוני והחברה להגנת הטבע אף עתרה לבג"ץ בדרישה לפנות את היישוב ולנקוט הליכים פליליים נגד המתיישבים (בג"ץ 06/2147 החברה להגנת הטבע  – נגד – היועץ המשפטי לממשלה; משרד הבטחון; מינהל מקרקעי ישראל; יועץ ראש הממשלה לענייני התיישבות; ההסתדרות הציונית העולמית; תנועות "אור משימות"; חברי גרעין נח"ל עירון) . בפברואר 2008 החליטה הממשלה לקדם את אזרוחו של היישוב החדש, שנקרא בהתחלה "מצפה עירון" ובחודש יוני 2008 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה את הקמתו. בעקבות כך, בפברואר 2009 דחה בג"ץ את עתירת החברה להגנת הטבע ואישר סופית את הקמת היישוב. בהמשך אכלוסו מיועד היישוב לכלול 300-350 משפחות.

 

מבט ממערב למזרח לעבר ברטעה

 

בַּרְטַּעָה הוא יישוב ערבי אשר חלקו המערבי מצוי בתחומי מדינת ישראל ותושביו הם אזרחי ישראל, בעוד חלקו המזרחי נמצא בתחומי יהודה ושומרון ותושביו הם פלסטינים. ברטעה הישראלית נכללת בתחומה של מועצה מקומית בסמ"ה, ומספר תושביו הוא כ-4,300. מרבית התושבים הם מוסלמים המשתייכים ברובם למשפחת כבהא אשר נחשבת למשפחה הערבית השנייה בגודלה אחרי חמולת מסארוה.
הכפר ברטעה הוקם באמצע המאה ה-19 על ידי בני שבט כבהא. על פי מסורות בעל פה, בני השבט עברו באמצע המאה ה-18 מבית ג'יברין ליעבד. באמצע המאה ה-19 חלק מבני כבהא עזבו את יעבד בחיפוש אחר אזור מחיה ורכשו את השטח של ברטעה, בו מצאו מעיין ומרעה למקניהם. עם הזמן ברטעה התפתחה ונוסדו מסביבה כפרי לווין (כפרי בת), גם הם של בני כהבא: אום אל-קוטוף, עין אל-סהלה, ואדי עארה וטורא אל ערביי.
בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות חולק הכפר לשנים, על בסיס מתווה ואדי אלמיה החוצה את הכפר ומהווה גבול טבעי נוח. חלקו המערבי-צפוני הועבר לידי ישראל עם כשליש מהתושבים (500 נפש), בעוד חלקו המזרחי-דרומי, הנמצא במעלה הגבעה, הוכלל בממלכת ירדן עם כאלף תושבים. המרחק בין בתי ברטעה הישראלית לבין בתי ברטעה הירדנית היה כמה עשרות מטרים ובמקומות מסוימים מספר מטרים בלבד. בשנים הראשונות לאחר מלחמת העצמאות נעו תושבי הכפר כמעט בחופשיות בין שני חלקי הכפר. תושבי ברטעה הישראלית נהגו ללכת למסגד שנמצא בחלק הירדני, והמוכתר כיהן במשותף על שני חלקי הכפר. בעקבות זאת, היה הכפר למקום נוח לפגישות בין ערבים ישראליים לבין קרוביהם שהתגוררו בממלכת ירדן. במאי 1955 פינו שלטונות ירדן את הפליטים שהתיישבו בברטעה המזרחית מהאזור, על מנת להקשות על הברחה והסתננות לשטח ישראל. במרץ 1956 התפתחה במקום תקרית גבול חמורה, שבה נהרג שוטר ישראלי וארבעה ערבים מירדן. במהלך התקרית ברחו רוב תושבי ברטעה המזרחית מבתיהם. 
אחר מלחמת ששת הימים עברה ברטעה המזרחית לשליטה ישראלית. תושביו החלו לעבוד בישראל והחקלאות הייתה למקור הכנסה משני. הודות לקרבה לישראל רמת החיים בברטעה המזרחית עלתה יותר מהר מאשר בשאר יהודה ושומרון. בשנת 1978 חוברה ברטעה המזרחית לחשמל מגנרטורים ובשנת 1984 היא חוברה לרשת החשמל הישראלית. תלמידי ברטעה לומדים בתיכונים ביעבד ובג'נין. בשנת 1995 נכנס לתוקפו תוכנית מתאר לברטעה המזרחית שיועד לספק את צורכי ההתרחבות של ברטעה המזרחית עד שנת 2015.
בעקבות האינתיפאדה השנייה, הפך הכפר ברטעה למרכז מסחרי חשוב לתושבי נחל עירון וחלק ניכר מתושבי הגליל, לקניית מוצרים בזול במחירי הרשות הפלסטינית, לאחר שנמנעה כניסתם של ישראלים לגדה המערבית ובמיוחד לעיר ג'נין. אנשי עסקים רבים מן הגדה המערבית העתיקו את בתי העסק שלהם לברטעה המזרחית בהיותה חלק מן הרשות הפלסטינית אך בעלת נגישות וקירבה לקהל היעד לסחורות באזור נחל עירון. עם הקמת גדר ההפרדה, נכללה ברטעה המזרחית במובלעת הנמצאת בצד הישראלי של הגדר והמגמה של נהירת ישראלים לברטעה לביצוע קניות זולות התחזקה. רבים מבתי הכפר הפכו לחנויות ומחסנים לסחורה ורבים מבני הכפר התעשרו. עם זאת, הועלו גם טענות על פגיעה בתושבי הכפר הנאלצים לעבור לערי המחוז יעבד וג'נין דרך מחסום של צה"ל.
ההתפתחות של ברטעה למרכז מסחרי חשוב גרם  לכך שפועלים רבים מאזור יהודה ושומרון התיישבו בכפר באופן קבוע. דבר שגרם למתיחות חברתית בין התושבים המקומיים ובין הפועלים הזרים. התושבים ראו בפועלים גורם מאיים על פרנסתם. בנוסף לכך, שהותם המתמשכת של הפועלים שרובם צעירים ללא משפחות, לאורך זמן רב, נראתה על ידי רבים כגורם מאיים על המנהגים השמרניים של התושבים. בהיעדר מרכזי בילוי ורווחה בכפר, נוהגים הפועלים להעביר את זמנם הפנוי ברחובות הכפר וליד אזורים סמוכים לבתי המגורים של התושבים המקומיים. הקרבה בין חלקי ברטעה נוצלה על ידי ארגוני הטרור כדי להבריח אנשים לתוך מדינת ישראל. כך למשל, המחבלת המתאבדת שבצעה את הפיגוע במסעדת מקסים עברה את הקו הירוק

 

לעיר חריש לא נכנסנו אלא צפינו בה בטיפוס אל אום קוטוף

מרחב חריש מהווה חלק מאזור המעבר בין גבעות עירון למישור החוף. הטופוגרפיה באזור מתונה, אך עדיין ניתן להבחין במבנה גבעות וערוצים רדודים. האזור מצולק בעבודות עפר נרחבות שבוצעו בתחילת שנות ה- 90 כחלק מהכשרת הקרקע להרחבת הישוב חריש, ובחלקו הצפוני יש קיר אבן בגובה כמה מטרים המהווה מכשול כמעט בלתי עביר לבעלי חיים ולבני אדם. •גבולות היחידה בצפון– כביש חריש, במזרח – כביש חריש, בדרום – יער מענית, במערב – כביש 6. חלקה הצפוני של היחידה מתנקז לנחל עירון דרך נחל חריש. דרום היחידה מתנקז לנחל נרבתה דרך נחל זאבים. הנקודה הגבוהה ביחידה היא ברום של 143 מ׳ מעפה״י בחלק הצפוני של תשתיות חריש, ואילו המקום הנמוך ביותר הוא במפגש נחל חריש עם כביש 6, ברום 75 מ'.   ביחידה זו קיים ריבוי שיחיות- בעיקר בשלטון קידה שעירה ואלת המסטיק. ראויים לציון יערות טבעיים ביחידה, בשלטון חרוב מצוי ואלון התבור, כדוגמת אלו הנמצאים בתת-יחידת הנוף ‘גבעות חריש צפון. הצומח הטבעי ביחידה זו נפגע מעבודות התשתית בחריש, פגיעה זו ניכרת בריבוי יחידות בשלטון עשבוניים בני-חלוף, וצומח מופר.

 

חָרִישׁ היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל . ראשיתו של היישוב בשנות ה-80 כאשר הוקם קיבוץ חריש על ידי הקיבוץ הארצי, במרחק של כ-6 קילומטרים (בקו אווירי) דרום-מערבית ליישוב קציר, בגובה של 110 מטרים מעל פני הים. בתחילה הוקמה במקום היאחזות נח"ל ובשנת 1982 הוחלט לאזרח את המקום ולהפכו לקיבוץ. בשנת 1993 ננטש הקיבוץ, למעט פלוגה של מג"ב ששכנה בו. על אדמות הקיבוץ הנטוש הוקם יישוב בשם "חריש" ובו כ-300 יחידות דיור. משרד השיכון השקיע רבות בתשתיות היישוב ובתכנונו, אך פיתוחו של היישוב נכשל. מרבית הרחובות ריקים, והאוכלוסייה המעטה השוכנת בו היא חלשה.
ביולי 1992, במסגרת התוכנית לאיחוד רשויות מקומיות, אוחדו היישובים קציר וחריש למועצה מקומית אחת בשם "טל-עירון", שהייתה ה"כוכב" הצפוני ביותר בתוכנית "יישובי הכוכבים". בשנת 1995 הוסב שם המועצה המקומית ל"קציר-חריש".

בשנת 2008 הוחלט להכריז על חריש כמרחב תכנון מיוחד על פי סעיף 32 בחוק התכנון והבנייה והוקמה וועדה מיוחדת שבסמכותה לאפשר תכנון ופיתוח אזורי מהירים. בשנת 2010 החליטה הממשלה להקים ועדת מנכ"לים לקידום היישוב חריש לצורך "פתרונות ארוכי טווח לצמיחתו העתידית של היישוב כפתרון משמעותי וארוך טווח למצוקות הדיור הקשות מהן סובלת האוכלוסייה בעלת צביון דתי". בשנת 2011 עתרו תושבי חריש לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד התוכנית לייעד את העיר לחרדים בלבד ובית המשפט קבע כי על המכרזים להיות פתוחים לציבור הרחב. בעקבות כך, למכרזים שפורסמו בשנת 2012 לבניית כ-4,700 יחידות דיור בשתי שכונות חדשות, ניגשו כקבוצות רכישה עמותות חרדיות, חילוניות ודתיות-לאומיות. כמו כן ניגשו למכרזים קבלנים בהצעות לבנייה רוויה. תוצאות המכרז התפרסמו בינואר 2013, בהם התברר כי רוב העמותות החרדיות שניגשו למכרז נפסלו בשל תיאום מחירים מוקדם שביצעו ביניהן. במכרזים זכו הקבלנים בכ-2,400 יחידות דיור, העמותות החרדיות זכו בכ-500 יחידות דיור, העמותות החילוניות זכו בכ-500 יחידות דיור, והעמותות הדתיות-לאומיות זכו בכ-1,300 יחידות דיור. במכרז נוסף שתוצאותיו התפרסמו בפברואר 2013, זכה קבלן הבונה עבור העמותה החרדית "לעבדך באמת" בבניית 78 יחידות דיור. לאחר שהוחלט כי חריש העיר תהיה פתוחה לכלל הציבור הישראלי, עמלה הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה על תכנון עיר מודרנית ומתקדמת שתספק לתושביה איכות חיים גבוהה ותשמור על ערכי הטבע הסובב ומשתלב בעיר, וכך נבנה הרובע חריש 1/א (6000 יח"ד) שמאוכלס ב 2016 ו 2017. במהלך 2014 ו-2015 אושרו ושווקו ליזמים שתי שכונות נוספות, 1/ב "המגף" (2519 יח"ד) ו 2/א "אור המזרח" (1858 יח"ד) שמהוות תוספת משמעותית לעיר המתהווה. כן אושר מרכז עירוני ראשי 1/ד שכולל 664 יח"ד, 150,000 מ"ר שטחי מסחר ותעסוקה, 8,000 מ"ר שטחי מלונאות ו 77,000 מ"ר מבני ציבור שיכללו מתחם עירוני לשירותי הצלה וחירום. ב-3 בנובמבר 2015, ביקר ראש הממשלה בלוויית שר האוצר, התחבורה, הבינוי והשיכון ושר הפנים והנחו את הוועדה להמשיך ולהרחיב את תכנון העיר מ 4,500 דונם ל-13,000 דונם להתיישבות של 100,000 תושבים (במקום 50,000 במקור).
כבר ביוני 2012, במסגרת קידום הפיכת חריש לעיר, חתם שר הפנים על צו להפרדת הרשויות. היישוב קציר הועבר לתחום שיפוטה של מועצה אזורית מנשה, והמועצה המקומית חריש היא רשות מוניציפלית בפני עצמה. ההפרדה בוצעה בפועל באוגוסט 2012.

 

 

 

 

אום אל קוטוף (וגם אֻם אֶל-קֻטוּף) הוא כפר ערבי ישראלי הנמצא בתחום המועצה האזורית מנשה החל משנת 1974. הכפר נקרא על שם עץ אשר שייך למשפחת האלוניים, אשר היו איכרי הכפר משתמשים בעציו על מנת ליצור כלי חקלאות. הכפר הוקם על ידי בני משפחת כבהא כיישוב בת של ברטעה על אתר של יישוב קדום.
אבני הקירות של מבני היישוב הקדום, חלקן מסותתות, שימשו לבניית מבנים בכפר הערבי, ואחדים מבתי הכפר נבנו על יסודות המבנים הקדומים. בין הבתים — בורות מים. בחלקו הצפוני־מזרחי של הכפר — שרידי גת. השתמר בור האיסוף (1.50×1.50 מי; עומקו 0.60 מ'). במדרון המזרחי של הגבעה — ארבע מערות קבורה הרוסות. אחת מהן קרויה בפי תושבי המקום ׳מערת אל־קמר׳ (מערת הירח), על שום אבני הקמרון המוטלות בסמוך. במקום נמצאו חרסים מן התקופות הרומית הקדומה, הרומית המאוחרת, הביזנטית, הצלבנית והעות'מאנית.. אתר 18, מפה 54, סקר ארכאולוגי ישראל

 

מוזיאון מורשת הכפר הערבי על שם פאטמה מוזיאון קטן ומרהיב, הכולל תצוגה של פריטים שונים מהמורשת הערבית המקומית, החל בכלי עבודה בשדה, דרך כלי עבודה בבית, ותעודות ומסמכים מראשית המאה העשרים. על כל אלו מסביר בצורה בהירה ומעוררת עניין מקים המוזיאון עבד אל רחים כבהא, המתבל את דבריו בסיפורים המעשירים את חווית הביקור במוזיאון.

 

ח' מדר (ח' אל-מדורה) – חורבה בפסגת גבעה סלעית. בשולי הגבעה — חציבות. ממזרח, לרגלי הגבעה — שרידי מבנה (11×9 מ׳). קירותיו השתמרו בגובה שלושה נדבכים. חרסים מן התקופות הביזנטית והעות׳מאנית. אתר 6, מפה 54, סקר ארכאולוגי ישראל

בראש גבעת ח' מורד למול ברטעה

 

 

מחצבת ורד, בבעלות חב' שפיר, ממוקמת על כביש 65, סמוך למחלף עירון (כביש 6). היא אחת מארבע  מחצבות אבן מהגדולות בארץ שבבעלותה:, מחצבה בנחל עציונה, מחצבה בוואדי ערה, מחצבה בנטוף ומחצבה בזנוח. המחצבה מאושרת על ידי חברת נתיבי ישראל. מחצבת ורד מייצרת כ-10,000 טון חומרי מחצבה ביום, כ-1,500 טון חצץ רכבת ביום שהם 70-80 טון לשעה. אבן הדולומיט לחצץ הרכבת נלקח מטרסות יעודיות באמצעות פיצוץ המתבצע מידי 2-3 ימים. החומר המפוצץ נלקח למערך גריסה יעודי. מעבדת המחצבה בודקת דגימות חצץ לדירוג, צפיפות וספיגות מידי 2,000 טון. מידי 10,000 טון נערכות בדיקות לוס אנג'לס להתנגדות לבלייה, מדד פחיסות. חצץ הרכבת נאסף בשני מערומים ייעודיים אשר ממוקמים באזורים מרוחקים מאבק.

*******

קטע חמישי

המשך בדרך מדרום לכביש "קציר-חריש",
מעבר ב"סינגל המנהרה" שהוא מעבר מים באורך כ 300 מ' וכולו חשוך.
לא רואים ממטר אבל שומעים את קולות עטלפים
חציית מעבר מתחת כביש 6
טיפוס במעלה סינגל עוז
תצפית לעבר ברקאי והמתקן הביטחוני
גלישה בסינגל שהרכיבה קולחת ונעימה.
פתאום הסתיים במעבר בקר. שאלתי מה פתאום נגמר?
חציית כביש 574 מול תחנת דלק
חזרה למגרש החנייה של מטה המועצה האזורית מנשה

 

 

 

חלקו המערבי של סינגל עוז עובר ביחידת נוף הנקראת בתות גלעם- נצור – זהו אזור המעבר בין גבעות עירון למישור החוף ובו נופי הבתה העשבונית. גבולות היחידה בצפון – בקעת ברקאי, במזרח – כביש 6,  בדרום – קיבוץ מענית ונחל נרבתה. במערב – כביש 574 . כל תחום היחידה מתנקז לנחל עירון – חלקה הצפוני ישירות או דרך נחל חריש, החלק התיכון דרך נחל גלעם, והחלק הדרומי דרך נחל נרבתה. הנקודה הגבוהה ביחידה היא ברום של כ- 100 מ׳ מעפה״י בחציית כביש 6, ואילו המקום הנמוך ביותר הוא במפגש נחל נרבתה וכביש 574 ברום של כ- 35 מ׳. מרבית תחום היחידה – תצורת בענה (גיר ומעט דולומיט). בגבעת ברקאי  ובגבעת הכבשנים – תצורת עין זיתים (קירטון  וחרסית). באזור מפעל גלעם – קרקעות סחף אלוביאליות (למעשה הקצה המזרחי של מישור החוף). החלקים שאינם בנויים ביחידה זו, נחלקים בין שטחים חקלאיים, רובם גידולי שדה, וצומח טבעי. רוב הצומח הטבעי הוא עשבוני בן-חלוף, והוא מיוצג בצורה נרחבת בתת-היחידה ‘בתות נצור. כמו כן מצויים ביחידת נוף זו, טיפוסים המאפיינים את החגורה הנמוכה והיובשנית יותר של השומרון – שיחיות בשלטון אשחר א״י, ובתות בשלטון כתלה חריפה וזקנן א״י.

בַּרְקַאי הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי, נוסד בשנת 1947 על ידי עולים מרומניה ומפולין, ועלה על הקרקע בתאריך 10 במאי 1949. הקיבוץ ממוקם בפתח המערבי של בקעת עירון, באתר בו שכן הכפר הערבי ואדי עאר. -1950 הצטרף לקיבוץ גרעין גדול של בוגרי תנועת השומר הצעיר מצפון אמריקה. חבריו השפיעו רבות על אופי הקיבוץ והם מהווים הגוף הגדול ביותר באוכלוסייה.
שמו של הקיבוץ הוצע על ידי פרופ' נתן מארק מרומניה, ויש לו שני פירושים. הראשון הוא ראשי תיבות ל"בני עבודה, רומניה, קיבוץ, ארץ ישראל", לכבוד הגרעין המייסד של הקיבוץ. השני מסמל את ברקאי, כוכב השחר, שזרח מחשכת האימה של מלחמת העולם השנייה.
ב-1971 נוסד בקיבוץ מפעל הפלסטיקה "פוליאון ברקאי" המייצר מוצרי בידוד תרמי ובידוד אקוסטי, מוצרי אריזה למזון, ויריעות ללמינציה. זהו המפעל היחיד בקיבוץ. ב-1979 יצא הקיבוץ ממסגרת הסוכנות היהודית, והיה לעצמאי מבחינה כלכלית. ב-2000 הופרד המשק מהקהילה, והקיבוץ חתם על הסדר הקיבוצים. ב-2003 התקבלה בקיבוץ החלטה על שיוך נכסי ייצור (מתן זכויות קניין לחברי הקיבוץ בנכסים היצרניים של הקיבוץ) וב-2004 שונה מודל ההשתכרות של חברי הקיבוץ למודל משולב – "מודל ברקאי". במודל זה תקציבו החודשי המשולב של כל חבר נקבע כסכום בסיס (הנגזר ממספר החברים בתא המשפחתי) בתוספת אחוז מסוים משכרו ברוטו, ותוספת ותק. כמו כן נקבע "תקציב קיום הוגן" – כעין שכר מינימום, שתקציבם של חברים שיהיה קטן ממנו, יקבל השלמה לסכום זה. חלק משירותי הקיבוץ הופרטו לחלוטין (ביניהם הצרכנייה וחדר האוכל), באחרים ישנה השתתפות חלקית של החברים בעלות השירות.

 

בירידה מהסניגל ראינו את מתחם המתקן הביטחוני. בתוכו מצוי מבנה  משטרת טיגרט שנקרא "משטרת כרכור. מצודת טיגרט שהוקמה על ידי ממשלת המנדט בימי בראשית שנות ה-40 כלקח מדיכוי המרד הערבי הגדול. מצודה זו הייתה אחת מ-65 המצודות שנבנו ברחבי הארץ בצמתים ומקומות אסטרטגים וטקטיים על כבישי האורך והרוחב של הארץ. מטרת היחידות המשטרה שכנו  בה הייתה, בין היתר לאבטח את הפתח המערבי של מעבר עירון (ואדי ערה) להרחבה ראו מצודות טיגרט –  שלטון וביטחון בכפיפה אחת וגם תכנון מבצרי המשטרה ( טגרטים) בארץ ישראל.

*******

סוף דבר,
משך הטיול חמש וחצי שעות, מתוכן ארבע בתנועה  ושעה בעצירות
חבל ארץ מעניין שראוי להכיר אותו ולדעת אודותיו.
מומלץ לטייל בו ולא רק בדיווש בסינגלים שמצויים בו בשפע.

אחד הדברים שלמדנו בטיול ולמדנו הרבה זה,
שחלק ניכר מהנוף הוא זמני.
הבניה של העיר חריש רחבה ביותר
וכבר כיסחה ותהרוס את יפי האזור.
איני משוכנע שאין ברירה
ויש צורך לבנות עיר עתירת גודל באזור זה

חלק מה שראינו בטיול  לא יהיה בעוד זמן קצר.
כדאי להזדרז להגיע.
זהו חבל ארץ מדהים.

 

*******

תודות,
הפעם לרז בלבד, כי רק הוא היה איתי.
על תכנון המסלול בהתאם לתפיסת הטיול שעניינה חקר ולימוד,
על התאמה בבחירת הסינגלים
בהם יכולתי לרכב ולהתגבר על המגבלות,
על הובלה והניווט פירוט המסלול אצלו באתר,
על הצילום האישי – אלבום שלו
על החברות והשיתוף בטיולים בכלל ובטיול זה בפרט.
למרות המאמץ, לא הרגשתי איך הזמן חלף כל כך מהר.

כן ירבו טיולים כאלה !

 

*******