ביום שני (8/8/2016)  נעניתי להצעה של איל אופק להשלים את הטיול הרביעי, האחרון, ברמת מנשה אותו לא בצענו על פי התכנית המקורית באביב. "טיול השלמה" זה היה החמישי במניין הטיולים ברחבי רמת מנשה אותם התחלתי לעשות עם איל אופק ועם חברים נוספים החל מהסתיו הקודם, עת הכרתי אותו. זה היה הטיול שביעי במניין ברמת מנשה מאז התחלתי להקליט ולתעד את טיוליי בכלל.

 

לטייל עם איל אופק ברמת מנשה זו חוויה מיוחדת. הוא בן קיבוץ הזורע שגדל והסתובב ברמת מנשה. הוא מכיר כל מקום וכל אתר ויודע לספר עליהם. הוא מכיר כל גבעה, כל שביל רחב וצר (סינגל בפי העם) וכל משעול.

 

אלה היו הטיולים שעשינו עד כה עם איל אופק: הראשון, במעלה נחל תנינים, לפסגת רמות מנשה ויער משמר העמק; השני: בחורש האלונים שמרביתם בשלכת, במערב רמות מנשה ובכתף הכרמל; השלישי: במורדות המזרחיים של רמת מנשה, בין עין השופט והזורע והרביעי: בלב רמת מנשה ובשוליה המזרחיים, בין צומת אליקים למשמר העמק. השניים הנוספים הקודמים מעמיקם לעין השופט ולאורך נחל רז ונחל תנינים ובין דליה לבין משמר העמק.

 

 

בטיול זה היינו קבוצה מצומצמת הכוללת ארבעה אנשים איל אופק שתכנן והוביל את הטיול, רז גורן המוכר והידוע, מוטי ארמלין חבר בקבוצת רוכבי הצפון שלאחרונה הצטרף לטיול אמצע השבוע,ואני.

 

התכנסנו בשעת בוקר מוקדמת בחניית מתחם תחנת הדלק בכניסה למושב היוגב. אני לא הספקתי לצלם את הזריחה אבל רז גורן כן הספיק וזה מה שיצא לו.

 

 

 

זה מסלול כפי שמתואר במפה והתצלום אוויר

 

 

 

אזור הטיול במשבצת הארץ המשתרעת
במורדות המזרחיים של רמת מנשה,
בין מגידו בדרום ובין משמר העמק בצפון 

 

 

סקירה גאוגרפית מפורטת על רמת מנשה
ועל המועצה האזורית מגידו שתחום שיפוטה משתרע בה ועל המרחב הביוספרי
ראו
בלב רמת מנשה ובשוליה המזרחיים, בין צומת אליקים למשמר העמק.

 

 

 

יחידות הנוף במרחב הטיול

סקר משאבי הטבע והנוף של רמת מנשה שביצע מכון דש"א, שמתבסס גם על הספרות הגאוגרפית, הבחין ברמת מנשה עשרים ואחת יחידות נוף עיקריות שהוגדרו בשטח על פי מאפיינים של תבליט, תכסית, רציפות ואחידות נופית ושימושי שטח עיקריים. על פי מיקומן של יחידות אלה ניתן לקבצן לשש קבוצות:
(1) היחידות שמצפון-מזרח וממזרח לקו פרשת המים,
(2) המתלולים התוחמים את רמת מנשה כלפי הר אמיר בדרום
(3) מרחב  הרמה
(4) השלוחות המרכזיות והמערביות והערוצים ממערב לקו פרשת המים
(5) הגבעות המערביות ועמקי הנחלים
(6) הר חורשן

 

יחידות הנוף בקבוצה 2, קרי אלה המשתרעות מצפון–מזרח וממזרח לפרשת המים הן תשע הבאות ובחלק מהן כמסומן במפה לעיל עברנו בטיול,
* מדרון יקנעם המדגיש את הגבול שבין רמת מנשה לכרמל,
* אזור יוקנעם  הכולל את העיר יוקנעם, המושבה יוקנעם וקיבוץ הזורע;
* שלוחות השופט – יחידת מעבר בין הרמות לערוצו הדומיננטי של נחל השופט;
* יערות מנשה – המדרונות הצפון-מזרחיים של רמות מנשה בהם חרוצים נחלים עמוקים תלולי מדרונות;
* אשדות משמר העמק – רצועת כרמי הזית והשקד המתרוממת מעל עמק יזרעאל בין מדרך עוז להזורע;
* גבעות געשיות שזו יחידה שאינה רצופה אלא מורכבת משלושה מקטעים מנותקים בהם חמש גבעות בזלתיות.
* שלוחות מדרך – סדרת שלוחות מאורכות וצרות בין אגן נחל קיני לבין מדרך עוז;
* מגידו –  צמד גבעות קרטוניות המתרוממות מתוך מישורי השדות על גבול עמק יזרעאל, הגבעה הצפונית היא תל מגידו ואילו על הדרומית משתרע קיבוץ מגידו
* נחל קיני – אגן ניקוז מאורך, שכיוונו מזרח-צפון-מזרח, היובלים ברובם ניצבים לערוץ הראשי והשלוחות ביניהם טרשיות, תלולות מדרונות אך בעלות גב מתון ורחב.

 

שלושת קטעי מסלול הטיול, המקומות והמראות לאורכם

המסלול כלל שלושה חלקים, הראשון והאחרון ארוכים והאמצעי קצר.

 

יצאנו מתחום תחנת הדלק בכניסה למושב היוגב ומייד חצינו את כביש 66

 

כביש 66 הוא כביש אורך במערב עמק יזרעאל, הנמתח לאורך המורדות המזרחיים של רמות מנשה והכרמל ומקשר בין יוקנעם, אזור משמר העמק לצומת מגידו ואזור ג'נין, כאשר מעבר גלבוע (ג'אלמה) מחלק את הכביש לחלק צפוני הפתוח לישראלים בשליטת ישראל, וחלק דרומי הפתוח לפלסטינים בשליטת הרשות הפלסטינית. אורך הכביש הוא 31 ק"מ, כאשר 17 ק"מ בישראל, ו־14 ק"מ ברשות הפלסטינית. הכביש הנוכחי מבוסס על דרך עתיקה שקישרה בין חיפה לג'ון וג'נין. הדרך נסללה לראשונה באופן חפוז ב־1929 מצומת העמקים ועד תל מגידו, לכבוד ביקור מתוכנן של ג'ון ד. רוקפלר, הבן בחפירות הארכיאולוגיות במגידו שלא יצא לבסוף אל הפועל. הכביש יוחד לשימוש של החופרים במגידו בלבד, ונאסר השימוש בו למטרות אחרות. עם זאת, הותר לחברי משמר העמק (השוכנת בסמוך מאוד לדרך) להשתמש בכביש בו. בין השנים 1932–1936 נסלל הכביש מחדש לשימוש כלל הנהגים, דבר שקיצר את מרחק הנסיעה בין חיפה לתל אביב ב־35 ק"מ. מאוחר יותר, עם סלילת כביש 4 במישור החוף, עברה התנועה הבין-עירונית לכביש זה, ופחתה חשיבותו של כביש 66. כינויו של הכביש בתקופה זו היה 'כביש מגידו', או 'כביש חיפה-ג'נין'. במהלך מלחמת העצמאות שימש הכביש את צבא ההצלה בבואו מג'נין לקרב משמר העמק. בתום המלחמה, עבר קו הגבול בין ישראל לירדן באמצע הכביש, בסמוך לג'למה והכביש חולק לשני חלקים נפרדים. הכביש שנותר בשטחה של ישראל הפך מכביש ראשי בין ג'נין לחיפה לכביש אזורי בשימוש מועט ובתחזוקה לקויה. בעת ביקור האפיפיור פאולוס השישי בישראל בינואר 1964, נפתח בנקודת הגבול בין שני חלקי הכביש מעבר גבול מיוחד, בו עבר האפיפיור מירדן לישראל. במלחמת ששת הימים שימש הכביש כציר פריצה של חטיבה 45 למבואותיה המערביים של ג'נין, ולכיוון עמק דותן. לאחר סיום המלחמה שב ואוחד הכביש לקשר בין חיפה ואזור ג'נין, ממנו הגיעו פועלים פלסטינים רבים לעבודה בישראל. ביולי 1968 דווח על כוונה לשקם את הכביש ששימש את יישובי העמק..הרבה לא נעשה.  נכוןל־2016, הכביש הוא בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, וברובו ללא גדר הפרדה בין הנתיבים. הכביש נחשב למסוכן, ואירעו בו תאונות דרכים רבות.

 

מייד שחצינו את הכביש חלפנו ליד חורשה ובה שרידי מעברת מנסי שנבנתה על עיי הכפר הערבי הנטוש מנסי.

מעברת מנסי – הוקמה בשנת 1951 בשטח כפר מנסי וצורפה למושב מדרך עוז בשנת 1966. היא הייתה אחת מעשרות המעברות (מחנות עולים) שנקראו גם יישובי קליטה שהוקמו מאמצע שנת 1950 כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם, בעוד דיירי מחנות העולים פורנסו על ידי הסוכנות היהודית את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, מאמצע 1950 ובתוך פחות משנתיים חיו במעברות מעל 220,000 בני אדם. המעברות פורקו בהדרגה בסוף שנות ה-50 ובראשית שנות ה-60. 

 

 

 

עין אל מנסי עד מלחמת העצמאות היה כפר קטן יחסית במחוז ג'נין. חיו בו ב-1948 כמאה איש/ה ואדמתו השתרעה על 1278 דונם. הוא נמצא בין צומת מגידו ליישוב מדרך עֹז. תושבי עין אל מנסי היו פלאחים וסמוך להם היה כפר נוסף בשם אל מנסי שתושביו היו בדואים. את המעיין "עין אל מנסי", שעל שמו נקרא הכפר והוא שסיפק מים לסביבה. המעין נמצא סמוך לבית הקברות של הכפר שנמצא ליד תחנת הדלק בכניסה למושב היוגב שנבנתה על צידו המזרחי . הכפר נכבש ונהרס בקרבות משמר העמק באפריל 1948 ומאז חלק מהפליטים מתגוררים באום אל פחם וחלק בג'נין. על אדמות-הכפר לא נבנו ישובים ישראלים. מושב מדרך עוז הוקם ב-1952 שני קילומטרים ממערב לאתר-הכפר. לאחר החרבת הכפר יושרו כליל אדמותיו, ובשנת 1951 הוקמה עליהן מעברת מנסי עם פירוק המעברה נשתל במקום חורש צפוף של עצי-אורן, שביניהם ניתן להבחין כיום בשרידי המעברה. בחלקו הצפוני של האתר ניתן לראות שרידים מבית-הקברות של הכפר, מכוסים עשב וקוצים.

 

החלק הראשון של מסלול טיפוס ארוך ומתפתל (קצת מאוד גם ברגל)
בדרכי החורש שעל המורדות עד קו פרשת המים.

 

 

 

יחידת הנוף הראשונה מבין יחידות הנוף של מורדות מזרח רמת מנשה היא מגידו. מדובר על צמד גבעות קרטוניות המתרוממות מתוך מישורי השדות על גבול עמק יזרעאל ואוכף ביניהן. הגבעה הצפונית היא תל מגידו ואילו על הדרומית משתרע קיבוץ מגידו.

 

 

 

המשכנו ונכנסנו לתחום יחידת של הגבעות געשיות. נוף זה הוא תוצר פעילות וולקנית. היחידה כאמור, אינה רצופה אלא מורכבת משלושה מקטעים מנותקים. חמש גבעות בזלתיות מעוגלות וחשופות כמעט מצומח מעוצה, מתנשאות מעל שטחים מתונים עד מישוריים המאופיינים באדמות כהות שחלקן בזלת בלויה. הנחלים קיני, שלו ומדרך המלווים בקטעים של צומח גדות, בוסתנים וחורש יוצרים רצועה ירוקה המתפתלת בנוף השדות הכהים למרגלות הגבעות הבזלתיות.

 

התקדמנו למול אחת מגבעות הגעש הנקראת גבעת יאשיהו 

 

 

גבעת יאשיהו היא אחת מגבעות ה געש קטנים במזרח רמות מנשה, היא בזלתית ונוצרה משפכי לבה. שמה בערבית "תל אל אסמר" שפרושו התל השחור. הגבעה קרויה ע"ש המלך יאשיהו שנקטל במגידו ב-610 לפנה"ס כאשר יצא אל מול פרעה נכו בצעד שעד היום לא ממש מובן מבחינה אסטרטגית. במקום שרידי מצודה שהתקיימה במקום מהתקופה הפרסית (מאות 2-4לפנה"ס) עד התקופה הביזנטית (מאות 4-7לספירה). בצידה השני של הגבעה מחציבה.

 

עקפנו את גבעת יאשיהו התחלנו לטפס. בקצה העליה במסגרת הסדרת הנשימה הבטנו על המחציבה בשולי הגבעה.

 

 

המשכנו לטפס בדרכי החורש

 

 

הטיפוס היה ביחידת הנוף השלישית – שלוחות מדרך.

שלוחות מדרך – סדרת שלוחות מאורכות וצרות בין אגן נחל קיני לבין מדרך עוז, רוב השלוחות כיוונן מדרום לצפון, בגבן מחשופי סלע גדולים ובמדרונותיהן התלולים נחשף שיכוב בולט. חלק נרחב מהשטח נטוע בעיקר במחטניים, יערות וותיקים וצעירים. אשחר א"י, לבנה ואלה א"י הם העצים השכיחים בשטחים של צומח טבעי. מגב השלוחות תצפיות רחבות.

 

 

 

סטינו מדרך המלך ועלינו על אחת השלוחות לכיוון דרום.

 

זה היה מסלול הסטייה ומטרתה הייתה תצפית לכיוון דרום על נחל קייני והלאה לכיוון דרום רמת מנשה

 

 

 

בנקודת התצפית יכולנו להבין עד כמה הקצה הדרום מזרחי של רמת מנשה היה קרוב עד מלחמת ששת הימים לקו שביתת הנשק.

 

 

חזרנו לדרך המלך ורכבנו בדרך בלב החורש הנטוע בצפיפות.

 

 

בקטע זה שוחחנו הרבה על הנטיעות הרבות של קק"ל שנבעו מסיבה פוליטית, יצירת אחיזה טריטוריאלית יהודית במקום שאין בו התיישבות. סימני הצתות החורש גם הן פוליטיות. לא צריך הרבה דמיון לדעת מי ביצע אותן.

 

מאחר והמסלול היה במגמת עליה, לחלק מהדרכים היה שיפוע מעט תלול שלא אפשר לחלק מאתנו (כולל לי) לרכב לכל אורכן. בלית ברירה ירדנו מאוכף האופניים ועלינו אט אט ברגל.

 

 

גם לעליות יש סוף. הגענו לקטע המישורי לקו פרשת המים של רמת מנשה, קצת פחות מק"מ וחצי מצפון מזרח לנ.ג. 400, הנקודה הגבוהה ביותר בה.

 

מרגע שהגענו לקו פרשת המים החל הקטע השני של המסלול שחלקו היה לאורכו. זה היה המסלול

 

התחלת הרכיבה בקטע זה הייתה בדהירה למטה על דרך העפר הלבנה והרחבה

 

כאן רכבנו ביחידת  נוף נוספת והיא רמת מנשה שהיא אזור רמתי משתרע משני צידי פרשת המים ובצידה המרכזי והמערבי אליו לא הגענו נמצאים הקיבוצים ושטחי פלחה ומטעים.

 

 

היעד אליו רכבנו היה גבעה מורמת ועליה ח' בית ראש

 

ח' בֵּית רֹאשׁ נקראת ח' בֵּית רָאס  שהיא גבעה שלטת בסביבתה, שימשה "כמשלט" של כוחותינו במלחמת השחרור, וסייעה רבות לעמידתה של משמר העמק בקרבות על קיומה. הוחזקה בכל ימי המלחמה ע"י לוחמים חברי הקיבוצים עין השופט, רמת השופט, ודליה ב"תורנות" בניהם.
זהו תל ובו שרידי יישוב בראש גבעה גבוהה (כיום באזור מיוער). השרידים באתר נפגעו פגיעה קשה כשנחפרו בו תעלות קשר והגנה במלחמת העצמאות, ומאוחר יותר בפעולות פיתוח (נטיעת יער ופריצת דרכים). במרכז התל מוטלים פריטי בניה, ששימשו במבני ציבור, וחוליות עמודים אחדות. בשולי התל אותרו שרידים של מבני מגורים מן התקופה העות'מאנית. במדרון המזרחי, התלול, של הגבעה — בורות מים רבים ומערות קבורה חצובות (מהן שהוסבו לשמש לאגירת מים). שתיים מן המערות נוקו; נתגלו בהן שברים של כלי חרס משלהי תקופת הברזל (המאה הז׳ לפני סה״נ). במערה אחרת נתגלו שברי קנקנים מן התקופה ההלניסטית. לרגלי המדרון הדרומי־מזרחי של הגבעה נחצבו בסלע מערות קבורה; חזיתותיהן עוצבו כקיר זקוף ובו פתח מלבני רחב. חלק מן המערות נסתם בעפר או נהרס בעבודות פיתוח. שתיים מן הגדולות שבמערות אלה הוסבו לימים לשמש למגורים ולמחסות לצאן. בממצאים מן המערות – שברים מעטים של כלי חרס מן התקופות הרומית (המאה הב׳ לסה״נ) והעות׳מאנית. בשלוחה הנמשכת מן הגבעה לצפון ולצפון־מערב (נ״צ 22157 22183,16254 16242) אותרו מערות קבורה חצובות, שמתכונתן דומה למערות שאותרו לרגלי המדרון הדרומי־מזרחי. ממצאים  חרסים משלהי תקופת הברזל ומן התקופות הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הערבית הקדומה, הצלבנית, הממלוכית והעות'מאנית. המקור סקר ארכיאולוגי ישראל אתר 135 מפה 32

 

גבעה זו נקבעה להפסקה ראשונה

 

 

החלק השני של המסלול, האמצעי דיווש על קו פרשת המים
בעיקר, במגמת ירידה לעבר קבוץ משמר העמק

 

אחרי ההפסקה המשכנו להתגלגל בכיוון מטה בדרך ידועה ומוכרת לעבר אנדרטת הקיבוצים

 

 

 

הגענו למתחם אנדרטת הקיבוצים ושם תצפית לעבר משמר העמק, עמק יזרעאל והגליל התחתון

אנדרטת הקיבוצים היא אנדרטה דו קומתית המשקיפה על כל עמק יזרעאל, הוקמה ב-2006 על ידי ברית התנועה הקיבוצית וקק"ל לזכרם של הנופלים במערכות ישראל מקרב התנועה הקיבוצית. האתר תוכנן ע"י האמן סלו שאול חבר קיבוץ עין גב.

 

 

מאנדרטה המשכנו והתגלגלנו אל נחל משמר, אף הוא מתנקז לעבר נחל הקישון.

 

 

הרכיבה לאורכו של נחל משמר תענוג צרוף. זה היה המקומות היפים בארץ וגם בקיץ!

 

 

 

קטע השלישי באשדות משמר העמק,
דרך אזור גבעות הגעש  אל מדרך עוז
והלאה לנקודת הסיום בעמק

זה היה המסלול בקטע השלישי של המסלול

 

התחלנו ברכיבה בתוך קיבוץ משמר העמק.

 

 

מערת הפלמ"ח – מערה טבעית בקרבת הקיבוץ משמר העמק ששימשה לאימוני הפלמ"ח מ-1941 ועד לסיום מלחמת העצמאות ב-1948. שופצה ב-1989 על ידי חברי משמר העמק ונפתחה לביקורים על מנת לספר את סיפור המקום ואת סיפורו של הפלמ"ח.

 

המשכנו לשוטט בדרכי הקיבוץ. הגענו למתחם חנות האופניים שגם משמשת תחנת מעבר ומקום נחמד להפסקה ולהתרעננות.  עצרנו להגיד לגלי ולגל שלום. נשארו כמה דקות לשתות קפה.

 

המשכנו הלאה. יצאנו מתחום קיבוץ משמר העמק. אז הבנו שאנו רוכבים ביחידת נוסף נוספת והיא אשדות משמר העמק.

 

יחידת הנוף אשדות משמר העמק  היא רצועת כרמי הזית והשקד בצפון-מזרח רמת מנשה המתרוממת מעל עמק יזרעאל בין מדרך עוז לזורע בגובה שנע בין 150 מ' ל-190 מ' ובתחומה נמצא גם קבוץ משמר העמק.

.

היעד הבא היה גלעד להנצחת קרבות משמר העמק במלחמת העצמאות וחללי הקיבוץ בכל מערכות ישראל. זה היה המסלול אליו.

 

ההגעה למקום הייתה כרוכה בטיפוס קל.

 

 

הגלעד ממוקם על גבעה שהיא בעצם גבעת געש

 

 הגבעה בראשה ניצב יד זיכרון למגיני משמר העמק היא תֵּל אַבּוּ קֻטָּה בו נמצאו מערות קבורה חצובות (כיום הן סתומות), ספלולים וחציבות במשטחים של סלע גיר לרגלי גבעת בזלת מדרום וכן בשלוחה, הנמשכת מן הגבעה לצפון־מערב. לוקטו חרסים שחוקים, שאי אפשר לתארכם.; מסביב לגבעה נמצאים שרידי תעלות קשר מימי מלחמת העצמאות. בתצלומי אוויר משנת 1944 ניכרים על הגבעה שרידים של חלוקה לחלקות קרקע, כנראה מן התקופה הרומית או מן התקופה הביזנטית. המקור סקר ארכיאולוגי ישראל אתר 116 מפה 32

 

המקום הוא תצפית מרהיבה על הסביבה

 

עצרנו במקום לתצפית ולהסבר על קרבות משמר העמק במלחמת העצמאות

 

קרבות משמר העמק
קיבוץ משמר העמק היה קיבוץ גדול שאוכלוסייתו מנתה אז כ-600 נפש שהוקם בשנת 1926 על כביש ג'נין – חיפה (כיום – כביש 66), בקרבת צומת מגידו בו עוברת הדרך המרכזית בין מרכז הארץ לצפונה (כיום – כביש 65). בשל חשיבות הצומת החליטו כוחות צבא ההצלה, צבא המתנדבים ממדינות ערב בפיקוד פאוזי קאוקג'י, לתקוף את הקיבוץ. מנגד העמיד ארגון ההגנה כוח חטיבתי, מחטיבות יפתח, גולני וכרמלי, בפיקוד יצחק שדה. בקרבות אלה הופעל לראשונה, במקביל למבצע נחשון בשפלה, כוח צבאי בסדר גודל חטיבתי. בראשית חודש אפריל 1948 החלו כוחות צבא ההצלה בתקיפת הקיבוץ. במהלך עשרה ימי קרבות הצליחו כוחות ההגנה לתקוף את היישובים הערבים במרחב ואת ריכוזי הצבא הערבי. בסיום הקרבות נסוג צבא ההצלה לג'נין. קיבוץ משמר העמק שרד את ההתקפה, והוסר האיום על הדרך לחיפה. קרבות אלה היו מהראשונים במלחמת העצמאות שבהם נכבשו כפרים ערבים, ושטחים שמחוץ לשטחי היישובים היהודים עברו לשליטת הצד היהודי. במקביל לקרבות משמר העמק, התלקחו הקרבות גם בגזרת קיבוץ רמת יוחנן, ובהמשך נערכו קרבות ההכרעה בחיפה ובסביבתה.

 

 

לאחר שנכשל קאוקג'י בהתקפתו על טירת צבי הוא בחר במשמר העמק להתקפה גדולה במטרה להשתלט על ציר ואדי מילח דרכו עברה אז התחבורה היהודית לצפון הארץ. כיבוש משמר העמק היה מקנה לקאוקג'י יוקרה רבה במחנה הערבי ומשמש קרש קפיצה לפריצה מעמק יזרעאל לעבר חיפה. לשם ביצוע ההתקפה גייס קאוקג'י כוח בסדר גודל של חטיבה. הכוח היה מורכב משני גדודים של צבא ההצלה ולוחמים רבים מכפרי הסביבה. הם הסתייעו בשתי סוללות של תותחי שדה שעד כה לא השתתפו בקרבות בארץ, במרגמות 81 מ"מ ובפלוגה של עשר שיריוניות. להגנה היו ידיעות מוקדמות אך לא מדויקות, על כוונותיו של קאוקג'י. הקיבוץ לא היו מבוצר והיו בו מבנים בודדים עשויים בטון דק.
בבוקר ה-4 באפריל 1948 הבחינו הרועים של הקיבוץ שיצאו עם העדרים למרעה בגבעות, בריכוזי צבא ערבי בכפר מנסי ובמכוניות הסהר האדום הנעות שם. קבוצות אחרות הודיעו לקיבוץ בעזרת רצים-קשרים, על הצבת תותחים ומרגמות וריכוזי אויב בשאר הכפרים. באותה עת היו בקיבוץ 600 נפש מחציתם ילדים. הוכרז מצב חירום. כל העובדים הוחזרו מעבודתם בשדות. הילדים והזקנים הוכנסו למבני הבטון והלוחמים – לעמדות ההגנה. בשעה 16.50 פתח "צבא ההצלה" בהפגזת תותחים כבדה על הקיבוץ. מספר חברים נהרגו ונגרם נזק רב לבניינים. החשמל נותק ומשק החי נפגע קשה. תחת ההפגזה החלו 400 לוחמים ערבים מלווים בחיפוי אש של שישה משוריינים להתקדם לעבר משמר העמק. באש המגינים נהדפה ההתקפה על גדרות הקיבוץ. עם רדת החשיכה נסוגו הערבים. הפוגת הלילה נוצלה להתארגנות מחודשת. בלילה הגיעו לקיבוץ דרך שדות עמק יזרעאל מאה לוחמים מחטיבת גולני בפיקודו של מאיר עמית שהצטרפו למגינים ותפסו עמדות סביב לקיבוץ למנוע התקפת פתע.
למחרת, ב-5 באפריל 1948 התחדשה ההפגזה על הקיבוץ ומספר הנפגעים גדל. באותו יום הגיעה יחידה בריטית לקיבוץ והציעה הפסקת אש ל-24 שעות. בתחילה חשבו שזו יוזמה של הבריטים אבל לאחר הקרב התברר שזו הייתה יוזמה של קאוקג'י. חברי הקיבוץ קבלו את ההצעה בעיקר כדי לפנות את הפצועים והילדים. הפצועים פונו באותו לילה דרך קווי הערבים כדי לקבל טיפול מהיר בבית חולים ואילו הילדים פונו למחרת דרך שדות העמק על ידי אנשי הקיבוץ. בינתיים הכיר הפיקוד העליון של ההגנה בחשיבות המערכה על משמר העמק. יצחק שדה נתמנה למפקד הכוחות באזור וקבע את מפקדתו בבית האבן בג'וערה. שיירת מכוניות עם חמרי ביצור ואספקה ו-50 פועלי סולל בונההגיעו לקיבוץ והחלו מיד בביצור המקום. יצחק שדה החל לרכז כוחות לקראת פתיחת התקפה על הכוחות הערביים הצרים על הקיבוץ. למקום הגיע הגדוד הראשון של הפלמ"ח (גדוד העמק) שהופעל לראשונה במסגרת גדודית. למקום הגיעו גם פלוגות מחטיבת כרמלי וחטיבת אלכסנדרוני. לאחר 24 שעות חזרו הבריטים והציעו להאריך את הפסקת האש. מטרת קאוקג'י הייתה להעביר חלק מכוחותיו לאזור הקרבות בדרך לירושלים. הפעם השיבו חברי הקיבוץ בשלילה. ב-8 באפריל 1948 פתח שדה בהתקפת נגד. כוחות הפלמ"ח כבשו את רוביה אל פוקה ומשלטים נוספים השולטים על הקיבוץ. הערבים הגיבו בהתקפות נגד.
בליל ה-11 באפריל 1948 נכבשו הכפרים אבו שושה ואבו זוריק מצפון למשמר העמק וחודש הקשר עם חיפה. בליל ה-12 באפריל 1948 הגביר שדה את התקפתו וכבש משלטים וכפרים ערבים באזור‏. קאוקג'י הגיב בהתקפת נגד חזקה בסיוע תותחים. כוח ערבי גדול נע בסיוע תותחים מהכפר מנסי למשמר העמק. כוחות הפלמ"ח המתינו במארב ופתחו עליו באש חזקה. לקאוקג'י נגרמו 100 נפגעים ותותח שהתפוצץ על תחמושתו.‏ לאחר קרב קשה נסוגו כוחות קאוקג'י מהאזור ולמחרת החלה מנוסת ערבים מכל כפרי הסביבה. בתי הכפרים פוצצו וכל השטח ממשמר העמק לצומת מגידו נשאר ריק מערבים.
להרחבה אודות קרבות משמר העמק מומלץ לקרוא את המחקר המפורט של עמירם אזוב משמר העמק לא תיפול! נקודת מפנה בתש"ח שהתפרסם בשנת 2013.

 

 

 

 

קרב משמר העמק שנמשך כעשרה ימים בין 4 ל-14 באפריל 1948 הסתיים בתבוסת הכוחות הערביים וכיבוש הכפרים הערביים באזור אבו שושה, אבו זריק, אל כפרין, א-נע'נע'יה, אל-ע'ביה א-תחתא, אל-ע'ביה אל-פוקא, אל מנסי ועין אל מנסי ולגון. לפיכך, הוסר האיום על יישובי עמק יזרעאל וחיפה.
הניצחון בקרב משמר העמק ובמבצע נחשון לשחרור הדרך לירושלים שנערכו באותו זמן, היוו נקודת מפנה חיובית לטובת הכוח היהודי במלחמת העצמאות ואפשר את המבצעים האחרים להרחבת התחום של שטח המדינה היהודית עד הכרזת המדינה ב- 15 במאי.

 

 

 

 

סיימנו את הביקור והמשכנו בדרכנו לעבר מדרך עוז

 

 

בגִּבְעַת אֶשְׁמָר  גבעת בזלת דמוית חרוט, מצפון לנחל מִדְרָךְ. נמצאו שרידי מצודה (28×27 מ׳) ומפולות של אבני גוויל, המכוסות צמחיה עבותה. פתח הכניסה למצודה אותר במערב פאתה הדרומית, ובפינה הדרומית־מזרחית אותרה מפולת של מבנה רבוע (שרידי מגדל?). במרחק 30-20 מ' מצפון למצודה, במורד התל, הובחנה סוללה (שרידי ביצורי מדרגת תמך?), המקיפה את חלקו הצפוני של התל ומבדילה בינו לבין השלוחה, הנמשכת לצפון. בתצלומי אוויר משנת 1944 ניכרים על הגבעה שרידים של חלוקה לחלקות קרקע, כנראה מן התקופה הרומית או מן התקופה הביזנטית. ממצא חרסים מעטים מן התקופות הפרסית (?), הרומית, הביזנטית, הצלבנית (?) והממלוכית. המקור סקר ארכיאולוגי ישראל אתר 119 מפה 32

 

עברנו בתחום מושב מדרך עוז

מדרך עוז הוא מושב הנמצא בתחום המועצה האזורית מגידו. היישוב הוקם בשנת 1952 על ידי עולים מתימן. לפני כן הייתה במקום מעברה, שהוקמה על אדמות הכפר הנטוש ג'ובייאת שניטש במהלך קרבות משמר העמק . שמו של היישוב לקוח מהמקרא, משירת דבורה: "נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז" (ספר שופטים, ה' כ"א) ומהווה הרמז מקראי לקרבות משמר העמק היישוב מונה למעלה מ-500 נפש.

 

יצאנו מתחום המושב. חצינו את כביש 66. רכבנו לצדדיו עד עין עוזי. שם החברה ירדו להתרעננות קלה.

 

 

הטבילה הסתיימה. רכבנו מעט. הגענו למתחם תחנת הדלק ושם הסתיים הטיול.

 

סוף דבר

 

היה זה טיול שאורך המסלול היה ממוצע, כ-25 ק"מ, אולי קצר כקצת ואילו הגובה המצטבר הגיע ל-500 מ' וזה לא לא מעט לאורך שכזה.

 

הטיול התנהל בנחת, טיול של פנסיונרים כמו שאמר לי אייל יום קודם. הטיול נמשך כמעט חמש שעות ומתוכן כמעט שעתיים עצירות, להסדרת הנשימה, להסברים ולצילומים, לביקורים במספר אתרים, לשתי הפסקות וגם לטבילה קצרה במעיין.

 

למסלול הפעם היו שלושה חלקים, הראשון והאחרון ארוכים והאמצעי קצר. במהלכו עברנו במספר רב של יחידות נוף ייחודיות של רמת מנשה והבולטת גבעות הגעש. היו לנו גם שפע תצפיות.

 

תוך כדי הרכיבה דברנו הרבה על המבנה והמסלע (גיאולוגיה) של קער רמת מנשה ועל הצורה (גאומורפולוגיה) של המורדות בהם נמצאים נחלים היורדים בתלילות לעבר עמק יזרעאל בדרכם אל נחל הקישון.  עסקנו גם במהות הנטיעות הרבות של קק"ל שכאמור נבעו מסיבה פוליטית כך גם הן הצתות החורש. 

 

 

מוקד הטיול היה רכיבה באזור קרבות משמר העמק ועליהן למדנו הרבה מהמקומות בהם עברנו.

 

 

לסיכום, היה זה טיול קיץ מעניין, מלמד עם חבורה סקרנית, צמאת דעת שנעשה במזג אוויר נעים (למעט הסוף).

 

תודה לאיל על ההובלה ועל ההדרכה, תודה לרז ולמוטי שהיו חלק מהחבורה.