טיול זה ביום שבת החורפית האחרונה ביום האחרון של השנה (31/12/2016), היה מפגש של רוכבים ממקומות שונים בארץ לטיול שמשותף לכולם הוא אהבת הרכיבה באופניים.

 

בשעת בוקר התכנסנו בחצר קיבוץ שובל רוכבים ממספר קבוצות: שובל (הקבוצה המארחת): לייזר קוברסקי, גילי ואלי בנשימול, ורד ובני בלול, שמוליק כהן ומורן קלמן; מתל יצחק: אליק קריף, לאונרדו לם ואלי שחר; מרהט: יוסף אלמסר ובאסם הוזייל; ממשמר הנגב דוד פרייברג ואיל וממבשרת ציון: צחי גל ואני. מחצית מהאנשים היו אנשי "קבוצת אביטל שם זמני" שהגיעו מצפון הארץ ומרכזה: טרייסי עמרני (אבן יהודה), דורית וצביקה אדיר, ניצה ודובי טיבי ואביטל לירן וניסן יערי (גבעת אלה), אורית נעמן (טבעון), יובל יסעור (יוקנעם), ציקי שוכמן (כפר סבא), מוטי לינקובסקי (מתן), גדי זעירא (חמדיה) וייוסי מלמד (קרית ביאליק).

 

עם סיום התכנסות נוצרה קבוצה גדולה מאוד שכללה 29 אנשים. לאחר דברי פתיחה יצאנו לדרך בהובלתו של מורן קלמן משובל. לייזר קוברסקי אף הוא משובל, היה המאסף וגם האיש שהכין לנו קפה בהפסקה.

 

*******

מסלול הטיול,
מעגלי נגד כיוון השעון

 

במסלול היו קטעים דומים טיולים קודמים באזור והם

במרחב הירוק והפורח בין נחל שקמה ויובליו ובין ביתרונות רוחמה
במרחבי הלס בין שובל ובין ביתרונות רוחמה
משובל מזרחה לנחל שקמה, הלאה במורדו אל נחל פורה עד תל נגילה וחזרה

 

*******

האזור,
התפר בין
דרום מזרח מישור פלשת,
צפון מזרח מישור חוף הנגב,
שולי מערב שפלת יהודה הדרומית

אזור הטיול הוא ברובו גבעי ומגיע לגובה של כ-250 מ' מעל פני הים. הפרש הגבהים המתון בין הגבעות משתרע על פני מרחק אופקי רב. על אף הפרשי הגובה הקטנים והשיפועים המתונים, פני השטח אינם חד גוניים. בולטים בו רכסי הכורכר במערב, אזורים חרוצים כמו בתרונות רוחמה, ותלים ארכיאולוגיים המתנשאים מעל פני השטח, בעיקר לאורך נחל שקמה. ייחודו של האזור נובע מהיותו חוליה מקשרת ונקודת מפגש בין מספר אזורים גאוגרפיים שונים: השפלה הפנימית ממזרח, מישור החוף שנמשך צפונה, חוף הים במערב וספר המדבר מדרום.

האקלים הוא המרכיב הראשוני המשפיע על כלל הסביבה. תנאי האקלים וכמויות המשקעים קשורים באופן ישיר למשטר המים, לסוג המסלע ולתפוצת קרקעות, וקובעים את אופי תהליכי הבליה ועיצוב הנוף ואת עוצמתם. אלה משפיעים על עיצוב התבליט ועל אופי החי והצומח ועל תפוצתו. מרחב הטיול לאורך נחל  שקמה נמצא באזור המעבר בין אזור האקלים הים-תיכוני לאזור האקלים המדברי שנקרא גם אקלים ערבתי. הגבול בין שני אזורי אקלים אלו מוגדר על סמך ממוצע משקעים רב שנתי של 400 מ"מ. סיווג זה מבוסס על שיטת המיון המתבססת בעיקר על צומח טבעי. האקלים הערבתי מאפיין את אזור המעבר בין האקלים הים תיכוני לאקלים המדברי, וחופף חלקית למה שמכונה "ספר המדבר". אזור זה נכלל באזור ה"צחיח למחצה". האקלים הים תיכוני ו/או הערבתי באזור זה מתאפיין בשתי עונות עיקריות – קיץ ארוך ויבש, וחורף קצר יחסית, עם משקעים בכמות בינונית (באקלים הים תיכוני) עד נמוכה (באקלים הערבתי). משרע המשקעים בתוך האזור ניכר, כאשר המשקעים פוחתים מצפון לדרום ופוחתים גם ככל שמתרחקים מהים. הפחתת המשקעים מצפון לדרום חזקה במיוחד מדרום לקו קריית גת ( 5 מ"מ משקעים לק"מ הדרמה). צפונית לקו זה ההפחתה מתונה יותר ( 1.9 מ"מ לק"מ הדרמה). ההפחתה עקב ההתרחקות מהים היא של 3.1 מ"מ לק"מ. עם זאת, באזורים מסוימים ייתכן שיש הגברה במשקעים עם ההתרחקות מהים. שאר הנתונים האקלימיים (לחות, רוח ועוד) מושפעים בעיקר מהמרחק מהים ופחות מההצפנה וההדרמה.

 

בהיבט היישובי חלק ממרחב הטיול נמצא בתחום המועצה האזורית בני שמעון.

מועצה אזורית בני שמעון ה"עוטפת" את באר שבע מצפון, מערב ומזרח הוקמה בשנת 1951. שטח המועצה משתרע על פני כ-410,000 דונם, של 13 יישובים כפריים (8 קיבוצים, 3 מושבים ויישוב קהילתי), שטחי חקלאות, יערות ושטחים פתוחים. בשנת 2016 מונה אוכלוסיית המועצה כ-10,000 תושבים

.

*******

קטעי המסלול והמקומות

*******

חלק ראשון, 
משובל צפונה לעבר בית קמה

 

קיבוץ ש‏וֹ‏בָ‏ל משתייך לתנועת הקיבוץ הארצי (תנועת השומר הצעיר) ונכלל בתחומי המועצה האזורית בני שמעון. הקיבוץ שוכן ליד העיר רהט והגישה אליו היא דרך כביש 2644. גאוגרפית הוא נמצא במרכז מדינת ישראל: בדיוק במחצית המרחק בין הנקודה הצפונית ביותר בחרמון לבין הנקודה הדרומית ביותר באילת. מקור השם שובל הוא בתנ"ך: "וּבְנֵי שֵעִיר לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה וְדִישׁן וְאֵצֶר, וְדִישָן" (דברי הימים א', ל"ח) וכן: " בְּנֵי יְהוּדָה: פֶּרֶץ חֶצְרוֹן וְכַרְמִי וְחוּר וְשׁוֹבָל" (דברי הימים ד', א').
ראשית הקיבוץ הייתה כאשר כמה קבוצות וגרעינים של השומר הצעיר התקבצו בנווה הים, צפונית לנתניה בשנת 1944. הקיבוץ נוסד בשישה באוקטובר 1946, במוצאי יום כיפור תש"ו, והיה אחד מ-11 הישובים שעלו ביום זה על הקרקע ברחבי הנגב. קבוצת חברים הראשונה על קרקע יצאה מקיבוץ רוחמה.
הגבעה עליה הוקם הקיבוץ נקראה ח' זבאלה, והיא נמצאה ממול למרכז פעילותו של שבט אל הוזייל, אותו הנהיג אז השיח' סלימן אל הוזייל. מרכז זה לימים הפך להיות העיר רהט. למרות הצלצול הדומה, מקור השם לא היה גל אשפה ('זְבָּאלֶה' בערבית), אלא שיבוש השם סוֹבִּילָה (SOBILA). שם עיר המופיע כבר במפת מידבא. השם סובילה כשלעצמו הוא כנראה שיבוש של השם התנ"כי שובל, שנזכר פעם כאחד מבני שֵׂעִיר (דברי הימים א, א 38), פעם כ'אבי קרית יְעָרִים'  (דברי הימים א, ב 50), ופעם כאחד מבני שבט יהודה (דברי הימים א, ד 1). המקור על שם הקיבוץ
בתחילה היו שקראו לקיבוץ שובל 'אילת', ובכך הזכירו את כוונת בני הגרעין המייסד, שכבר בשנת 1946 שאפו להתיישב בחוף מפרץ אילת. ואף על פי כן, השם שובל נקלט במהירות, אם כי השם הרשמי והנשכח כלל גם התייחסות למוצאם של מקצת מן המייסדים: 'קיבוץ השומר הצעיר דרום אפריקה-א"י'. בעקבות שם הקיבוץ נקבע גם הנחל, המושך מי גשמים ממערב ליער להב ועד הצטרפותו לנחל גרר, נקרא בשם 'נחל שובל'. קיבוץ שובל הוא אחד מן הבודדים שקמו במסגרת י"א היישובים ושלא משו ממקומם/ לאחר מלחמת העצמאות המשיך הקיבוץ לקלוט חברים וגדל למשק חקלאי מהגדולים באזור. בשנים הראשונות הופעלה בקיבוץ קומונה א' אשר ביטאה את מידת השיתוף הגדולה של החברים ולמעשה לא היה רכוש פרטי כלל. בשנות החמישים בוטלה שיטה זאת ורמת השותפות פחתה בהדרגה

 

מקורות ההכנסה העיקריים של הקיבוץ הם מהחקלאות. בקיבוץ ישנה רפת שהיא מהגדולות באזור ופועל בשותפות עם קיבוץ נען וקיבוץ בית גוברין. עובדי ענף גידולי השדה (גד"ש) מעבדים את השטחים הנרחבים אשר מסביב לקיבוץ. הגידולים העיקריים הם חיטה, שעורה, קצח, חמניות, תפוחי אדמה ועוד. בקיבוץ חווה גדולה לגידול תרנגולות (פטם). מפעלים : מפעל "סיל ג'ט" (Seal Jet) לייצור אטמים. שובל נגררים – לייצור נגררים, ווי גרירה לרכב וארגזים למשאיות. חברי קיבוץ רבים עובדים מחוץ לקיבוץ והכנסתם מהווה חלק חשוב מהכנסות הקיבוץ. חברים רבים עובדים בתחומי הקיבוץ בענפים שונים. מערכת החינוך בקיבוץ כוללת בית תינוקות, גנים לגיל הרך ומסגרות לחינוך המשלים עבור שאר הילדים. תלמידי בית הספר היסודי לומדים בבית הספר "ניצני הנגב" שבבית קמה. בשובל נמצא בית הספר התיכון "מבואות הנגב" ובו לומדים כיתות ז' עד י"ב.

יצאנו משער הקיבוץ ונענו צפונה בשולי כביש 264 ואחר כך רכבנו בדרך מקבילה אליו.

כביש 264 – הוא כביש אזורי בצפון הנגב שוארכו 14.5 ק"מ בין צומת בית קמה בצפון ובין צומת הנשיא בדרום. כביש זה הוא "חדש" בארץ ישראל. ונסלל לאחר מלחמת העצמאות על מנת לאפשר חיבור בין מרכז הארץ לדרום הרחק מקו שביתת הנשק עם מצרים שבסמוך לו עבר הכביש לנגב בימי מלחמת העצמאות ובקרבתו נערכו הקרבות על מנת לאפשר שליטה ישראלית עליו.

הכביש היווה את החלק הדרומי של הכביש החדש לבאר שבע, שנסלל בין יולי 1949 ליולי 1951, וחיבר את צומת קסטינה (לימים צומת מלאכי), דרך צומת פלוג'ה(לימים צומת פלוגות) לצומת אשל הנשיא בכביש באר שבע – עזה (לימים כביש 255) והלאה לבאר שבע.

מעריב, 21 בנובמבר 1951, המקור

 

כביש 264 חלק מהדרך הראשית לבאר שבע מאז סלילתו ובמשך יותר משני עשורים, עד מחצית שנות ה-70'. בכביש זה עבר קו אגד מס' 369. כילד "זכיתי" לנסוע בקו זה בדרכי לביקור אצל הדוד שהתגורר בבאר שבע. לאחר שנסלל קטע כביש 40 מצומת בת קמה עד למבואות הצפוניים של באר שבע הנגב הוא הפך לכביש אזורי.

 

 

 

"העצים של איציק קלמן" – איציק קלמן, אביו של מורן מוביל הטיול, נולד ב- 1936 בקהיר להורים יוצאי בולגריה ורוסיה, ועלה לארץ כנער עם תנועת השומר הצעיר. בקיבוץ שובל ובשדותיו (בשטחי בור) אפשר לפגוש מספר עצים שנטע במהלך השנים. איציק, עובד אדמה בנשמתו, נהג לצאת לשדות בשעות הפנאי, לטעת עצים, לטפחם ולהשקותם עד שגדלו ויכלו לשרוד את תנאי הנגב ואת הנסיונות לעקרם. בין העצים אפשר למצוא אקליפטוסים, בנות שיטה, חרובים, אשלים, זיתים, דקלים וינבוטים ולנוח מעט בצילם. לכל עץ סיפור משלו ואת רובם נטע יחד עם אחד/אחת מחמשת ילדיו."

*******

חלק עיקרי,
מבית קמה לעבר נחל שקמה ולאורכו,
עלייה לתל נג'ילה,
מערבה בדרך נוף נחל שקמה,
חציית נחל סד,
דרומה לעבר שמורת בתרונות רוחמה
מערבה לעבר קיבוץ רוחמה,
מזרחה דרך השדות הנמצאים בצד השני של שמורת הבתרונות
שדות בית קמה

 

 

קיבוץ בית קמה עלה על הקרקע בתאריך 18 באפריל 1949 (י"ט ניסן תש"ט) במסגרת "הקיבוץ הארצי" ונקרא תחילה בשם "ספיח". המייסדים עלו מהונגריה במסגרת תנועת "השומר הצעיר". החברים ישבו, לפני עלייתם על הקרקע, במושבה הדר (כיום חלק מהוד השרון). בשנים שלאחר הקמתו קלט הקיבוץ קבוצות השלמה ("גרעינים") מפולין,ארגנטינה, צרפת וישראל. כמו כן, נקלטו בקיבוץ בוגריהן של שתי חברות נוער שהתחנכו בקיבוץ ובני קיבוץ, שהצטרפו אליו כחברים. השם בית קמה הוא חדש ומציין את שדות הקמה, התבואה המשתרעים בסביבה זו. בשנים האחרונות גדל מספר התושבים בבית קמה. התושבים החדשים השתלבו היטב בחברה הקיבוצית ורבים מהם פעילים בחיי התרבות והחברה בבית קמה. גם ילדיהם השתלבו היטב במערכת החינוך ובפעילות התרבותית בקיבוץ והם כבני קיבוץ לכל דבר. בית קמה הוא קיבוץ שיתופי. חדר האוכל בקיבוץ פעיל ומתפקד וכך גם המועדון, המשמש לפעילות תרבותית ופעולות חברתיות שונות. כיום נמצא הקיבוץ בעיצומו של מהלך הרחבה קהילתית.

לי אישית יש קשר קטן לקיבוץ בית קמה. אבי המנוח אברהם (רובי) אורן ז"ל (אז נקרא פיינבש) היה חבר בגרעין המייסדים שנקרא, כאמור, "ספיח". הגרעין החל להתארגן בבודפשט עוד לפני הגעת הנאצים להונגריה. בימי המלחמה חברי גרעין זה ואבי איתם שהו באחד הכפרים ביערות מזרח הונגריה לא הרחק מהעיר משקולץ. לאחר המלחמה העפיל הגרעין ויחד איתם אבי והגיעו לישראל בתחילת שנת 1947. הבריטים גרשו אותם למחנה בפמגוסטה בקפריסין ושם שהו תשעה חודשים. הם הגיעו בשנית לארץ באוקטובר 1947. אז אבי החליט שאינו רוצה להיות חקלאי ועזב את הגרעין. בלי קשר ואולי במקרה לימים הדוד שלי (אחי אימי) דב ברייר שעלה לארץ אף הוא מהונגריה הגיע לבית קמה. הוא היה בין מקימי קיבוץ דביר ולאחר שעזב לגור בבאר שבע, עבד כמסגר מספר שנים בקיבוץ בית קמה

 

 

נחל שקמה הוא אחד מהנחלים הגדולים, המפותלים והעתיקים היורדים משדרת ההר אל השפלה והלאה למישור החוף הדרומי. שטח אגן היקוות הנחל מעורך בכ- 750 קמ"ר. יובליו העליונים מתחילים בשלוחת דהרייה בדרום הר חברון ויורדים אל השפלה באזור גבעות להב-דביר. כיוון הזרימה הוא מדרום לצפון. במעלה הדרך מכיוון מזרח מצטרפים  לנחל שקמה נחל מגדלית ונחל פורה. באזור עיינות חסי ליד תל חסי נחל שקמה מתלכד עם נחל אדוריים שאגן הניקוז שלו גדול יותר מנקז את המורדות המערביים של הר חברון. מרבית הנחלים המצטרפים לערוץ הראשי של נחל שקמה המאוחד עם נחל אדוריים שכיוונו מזרח-מערב בנוסף לאלה שהוזכרו, מגיעים כיוון דרום וכוללים את  נחל סד, נחל חצב, נחל זדים ונחל חנון. מצפון מנקזים אליו נחל ברור ונחל עובד. בדרכו מערבה נחל שקמה פורץ את רכסי הכורכר ואת החולות ממשיך עד לים, אליו הוא נשפך באזור זיקים.
מקורות המים העיקריים של נחל שקמה הם מי שיטפונות ומספר נביעות באפיק נחל שקמה, נחל אדוריים, נחל פורה ונחל סד. יש הגורסים שהעובדה שיפוע הנחל מתון ובמהלכו נוצרו פיתולים רחבים, מעידים על על היותו נחל קדום. הנחל זרם לכל אורך הזמן לבד ממספר מקומות בהם הייתה הפרעה או סתימה בגלל הצטברות סחף, גלישות עפר, התמוטטויות של מצוקים קטנים אל אפיקו, הצטברות דיונות והחולות הנודדים בתקופות יצירת רכסי הכורכר השונים, ולמעשה חוסמים את הזרימה בנחל כמו ברוב נחלי הארץ.
נחל שקמה נתון לפעילות מרובה של נגר עילי ושיטפונות. שטחי הניקוז הגדולים, עוצמת המשקעים, אדמת הלס האטימה ומיעוט צמחייה הם הגורמים העיקריים לסחיפה ולהיווצרותם של בתרונות. השיטפונות יוצרים בקטעים של הנחל גדות תלולות, עם מצוקים נמוכים. הזרימה החזקה וקרקע הלס האטומה מונעים גם את חלחול המים אל מאגרים תת קרקעיים, אבל מסייעים לאגירת מים בבורות וסכרים.

 

 

 

 

מסילת הברזל מנחל שורק לקוסיימה (קרויה גם "המסילה הדרומית" ו"השלוחה המצרית") היא מסילת רכבת צבאית שנבנתה על ידי העות'מאנים, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, לכוון סיני, על מנת לתמוך, לוגיסטית, במתקפה לכיבוש תעלת סואץ מידי הבריטים. המסילה הייתה הארכה של המסילה המזרחית והתפצלה ממסילת הרכבת לירושלים ליד תחנת הרכבת נחל שורק והמשיכה דרומה. התכנית המקורית של הטורקים הייתה לסלול את הקו עד תעלת סואץ אולם כישלונם לכבוש את התעלה ונסיגתם מסיני הביאה לכך שהתחנה האחרונה הייתה בעיירה המצרית קוסיימה. כשהטורקים נסוגו מסיני והנגב, הורה מפקד הגזרה לפרק את הפסים לצורך סלילת קוים אחרים. על אף השנים הרבות שחלפו מסיום מלחמת העולם הראשונה ניתן עדיין לראות חלקים רבים של המסילה ובהם סוללות, מבתרים וגשרים. הסוללה והגשרים הוכרזו כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
עם תחילת מלחמת העולם הראשונה זימן אחמד ג'מאל פאשה (המפקד הראשי של הארמייה ה 4 הטורקית) את מתכנן הרכבות היינריך אוגוסט מייסנר למפקדתו בדמשק והורה לו לתכנן מסילת ברזל שתתמוך, לוגיסטית, במתקפת הכוחות הטורקים במצרים. מייסנר בחן שתי חלופות לקו זה: קו לאורך מישור החוף מחיפה, דרך יפו ורצועת עזה לצפון סיני – חלופה זו הייתה נוחה יותר מבחינה טכנית אך מסוכנת עקב שליטת הבריטים בים תיכון. החלופה השנייה הייתה קו המשך למסילה המזרחית – חלופה זו הייתה יותר מאתגרת בגלל הטופוגרפיה ההררית אך רחוקה מטווח תותחי הצי הבריטי. לאחר בחינת החלופות על ידי מייסנר, פאשה ופרידריך קרס פון קרסנשטיין (שמונה למפקד הגייסות הטורקיים בדרום ארץ ישראל ובסיני) הוחלט על החלופה המזרחית. בשלב ראשון נדרש מייסנר להאריך את המסילה המזרחית מסילת א-ד'אהר (התחנה האחרונה אליה הגיעה המסילה עם פריצת המלחמה) דרומה. המסילה הוארכה עד תחנת הרכבת לוד שם התחברה למסילה מיפו לירושלים. מלוד המשיכה המסילה דרומה, התפצלה לייד תחנת הרכבת נחל שורק, הגיעה לבאר שבע ומשם דרום מערבה לסיני. קטע המסילה מבאר שבע דרומה נסלל בקצב, הראוי להערכה, של 500 מטר ליום ובוצע על ידי מספר רב של פועלים. לאורך המסילה בנו הטורקים כ-140 גשרים ומעבירי מים. כ-100 מהם, שנמצאים בין באר שבע לניצנה, תועדו בסקר שנעשה ב-2002 על ידי רון טל וערן רישמן מבית ספר שדה "שדה בוקר". השאר נמצאים מצפון לבאר שבע. להרחבה על המסילה וקטעיה

 

 

 

 

*********

 

 

תל נגילה – תל זה נמצא על אחד מרכסי הכורכר של מישור החוף הדרומי. סמוך לו ניתן למצוא שרידים מהתקופה הכלכוליתית הוא שריד לעיר גדולה שהתקיימה בתקופת הברונזה התיכונה השנייה,  לפני כ 4400 שנה בקירוב. העיר (ממנה לא ניתן לראות דבר היום), הייתה מוקפת חומה, סוללה וחפיר אשר שמרו על רובעי מגורים ומסחר. בצדי התל הצפונים והמזרחיים נמצאות מערות קבורה בהן נמצאו שרידי מנחות למת. שמו של התל ניתן לו על שם היבלית הרבה שגדלה בו (מערבית). על התל ניצב בודד עץ אשל ענק, שגילו מוערך בכ- 400 שנה, ואשר שימש עד לאמצע שנות השישים כאמצעי זיהוי עבור טייסי חיל האויר, כמו גם לנוודים וסיירים לאורך תקופות קדומות יותר.  התל שימש בזמן מלחמת העצמאות כמוצב קדמי לאבטחת שדה התעופה שהוקם ברוחמה במבצע אבק  וכיבושו היה במסגרת הקרב על חרבת מאחז הנמצאת ממזרח להלן.

ישנה האגדה המספרת כי סמוך לעץ על תל נגילה קבור אוצר זהב אגדע שהסתירו התורכים בעת בניית מסילת הרכבת. התורכים נאלצו לברוח מפני הבריטים ולכן לא היו יכולים לשאת את הזהב שנועד להוות תשלום למניחי המסילה. כדי לזכור את מקום מחבואו, הטמינו אותו בסמוך לעץ. אגדה זו מדרבנת את שודדי העתיקות לחפור חפירות לא חוקיות בתקווה למצוא את הזהב. במהלך החפירות הם מוצאים שרידים עתיקים בהם מעוניינים סוחרי עתיקות… את התוצאות של החפירות ניתן לראות בבורות בסמוך לעץ.

קרב חרבת מחאז נערך בין  30 בספטמבר 1948 – ו-6 באוקטובר 1948 מספר ימים לפני "מבצע יואב" שנועד להסיר סופית את המצור של הצבא המצרי על הנגב. בקרבות עשרת הימים נכשל צה"ל בניסיונותיו לפרוץ לנגב שנשאר מנותק. המצרים סירבו להעביר שיירות לנגב הנצור וציפו להתמוטטות הכוח היהודי בנגב. בזמן ההפוגה השנייה לאחר קרבות עשרת הימים חטיבת הנגב הייתה בכוחות מדולדלים ותשושים שפעלו להגנת היישובים הקיימים אך לא היה בכוחם לצאת לפעולות התקפיות. באותה עת הוחל בתכנון "מבצע יואב" בו ישתתפו ארבע חטיבות לצורך פריצת המצור לנגב. להיערכות למבצע זה נדרש מבצע לוגיסטי רחב היקף. היה זה "מבצע אבק" ובו השתתפו מטוסי תובלה של חיל האוויר שאך זה הוקם. מדרום – מזרח לקיבוץ רוחמה הוכשר שדה תעופה לנחיתת המטוסים. במבצע הוטסו צפונה חיילי חטיבת הנגב של הפלמ"ח (חט' 12) התשושים לשם התארגנות מחדש ולנגב הוטסו טונות של אספקה-תחמושת, מזון, דלק ועוד. במקום חטיבת הנגב הגיעו לאזור לוחמי חטיבת יפתח (חט' 11) שסיימו את התארגנותם במחנה במרכז הארץ לאחר הקרבות שניהלו במסגרת "מבצע דני" בחודש יולי. חיילי החטיבה חדרו לנגב בלילה בין קווי המצרים. משימתם הראשונה של לוחמי יפתח הייתה להגן על שדה התעופה כדי שהמבצע יוכל להימשך. המצרים ראו בפעולות אלה הפרת תנאי ההפוגה והתכוונו לשבש את המבצע. בתחילת ספטמבר התברר כי המצרים מתכוונים להוציא מכלל פעולה את שדה התעופה ליד רוחמה על ידי תפישת משלטים בקרבתו. לוחמי חטיבת יפתח תפסה שורה יפתח שורת תילים שבהם החלו המצרים להתחפר: תל קוניטרה (תל קשת) תל חסי ממערב לו ושניהם מצפון לשדה התעופה, תל נגילה ממזרח ותל מוליחה (תל מלחה) מדרום מזרח. המצרים הגיבו בריכוז כוחות חי"ר, שריון, ארטילריה וגם כוחות לא סדירים מאזור פלוג'ה. במשך שבוע התחוללו קרבות בהם עברו המשלטים מיד ליד. לאחר הקרבות המצרים נסוגו וחטיבת יפתח קיימה חגורת אבטחה על המסלול וכך התאפשר המשך הפעלת שדה התעופה ליד רוחמה ואת המשך ההכנות למבצע יואב. בקרבות חרבת מחאז נהרגו 13 ונפצעו 30 מלוחמי חטיבת יפתח. להרחבה על הקרבות ראו ספר הפלמ"ח כרך ב' עמ' 594 – 613 וגם אורי אלגום (1984), "קרבות חירבת מחאז" מערכות, 294 – 295, יולי 1984, עמ' 99 – 106

סיפור  קרב של חטיבת יפתח בחרבת מחאז שימש רקע לרומן "ימי צקלג" פרי עטו של הסופר ס. יזהר. הרומן שנחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות הישראלית יצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1958 וזיכה את יזהר בפרס ישראל. הרומן מתאר שבוע של קרבות בנגב במהלך מלחמת העצמאות סביב משלט הקרוי בספר נקודת גובה 244. ברוח זרם התודעה מתמקד הסיפור בעולמם הנפשי של הדמויות, צעירי הפלמ"ח, הן בזמן הקרבות והן בזמן ההפוגות שביניהם. אף שיזהר בכוונה אינו מציין את השם 'חרבת מחאז' בשום שלב בספר, הוא הקפיד לשחזר במדויק את מהלכי הקרבות, תאריכיהם, בעלי החיים, הצמחייה ואף מיקום הכוכבים בשמים אף ששינה את שמות הדמויות וקיצר את זמן הקרב משמונה ימים לשבעה. גם  פוצ'ו (ישראל ויסלר) כתב על חירבת מחאז והמשלטים שמסביב באותו שבוע שטוף קרבות וגורלי שהתחולל בסוף אלול תש"ח ובתחילת תשרי תש"ט וספרו "אני פחדן אני" (מסדה, 1966).

 

 

 

 

 

 

שמורת הטבע בתרונות רוחמה כוללת שני אזורים שמתחם קיבוץ רוחמה מפריד לא רציפים, ממזרח וממערב. הגוש המזרחי עליו צפינו מאופיין בנוף בתרונות ואילו הגוש המערבי מאופיין ברכס כורכר. השמורה מגנה על אזור הנחלים רוחמה, דורות ויובלים נוספים של נחל שקמה. נחלי אכזב אלה התחפרו באדמת הלס ויצרו בתרונות באזור מישורי יחסית, החושפים את הכורכר שמתחת לשכבת הלס.

רוחמה קיבוץ הנמצא בתחומי מועצה אזורית שער הנגב, כ־10 קילומטר מזרחית לעיר שדרות משתייך כיום לתנועה הקיבוצית ובעבר לתנועת הקיבוץ הארצי.
היישוב רוחמה הוקם מספר פעמים. בשנת 1911, רכשה אגודת "שארית ישראל" ממוסקבה, בראשות יחיאל צ'לנוב 3200 דונם מאדמות הכפר ג'ממה והקימה על אדמות אלו "מושבת אחוזה" בסגנון אחוזת פוריה ואחוזת שרונה. זה היה יישוב יהודי ראשון בנגב בעת החדשה. תחילה נקרא היישוב ג'ממה על שם הכפר הערבי שהיה בקרבתו, יישוב ערבי זה קם על חורבותיו של יישוב יהודי-חקלאי עתיק ששמו לא השתמר אשר התקיים במקום וננטש מספר פעמים בתקופה הרומית בארץ ישראל ובתקופה הביזנטית בארץ ישראל. רק אחר כך הוסב השם ל"רוחמה" על פי דברי הנביא הושע: "וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ, וְרִחַמְתִּי אֶת-לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא-עַמִּי עַמִּי־אַתָּה, וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי".
במלחמת העולם הראשונה התחוללו קרבות עזים בסביבות רוחמה שגרמו להחרבת המשק. היישוב ננטש ונבזז על ידי בדווים תושבי הסביבה. לאחר המלחמה חזרו התושבים לרוחמה ושיקמו אותה אך נאלצו לנטוש שוב במאורעות תרפ"ט (1929). נסיון נוסף ליישב את רוחמה נעשה בשנת 1932. במקום התיישבה קבוצת פועלים, הקימה משק ונטעה פרדס. במאורעות 1939-1936 נעזבה רוחמה בשלישית, בתיה נהרסו ומטעיה נעקרו.
בתאריך 1 בדצמבר 1943 עלה לקרקע קיבוץ השומר הצעיר, ראשיתו של היישוב הנוכחי. במלחמת העצמאות שימש המקום בסיס מרכזי של חטיבת הנגב. בשנת 1956 חובר היישוב לרשת החשמל הארצית.
פרנסת הקיבוץ מושתתת על מפעל תעשייתי ליצור מברשות ("המברשת רוחמה") ועל ענפי החקלאות השונים

 

 

*******

חלק אחרון,
מבית קמה דרך אנדרטת חטיבת יפתח לשדות שובל

 

 

 

עברנו בצומת בית קמה ונכנסנו לחניון ליד אנדרטה לזכר חללי חטיבת יפתח בנגב.

חטיבת יפתח (חטיבה 11) היא חטיבת פלמ"ח שהוקמה בגליל בעצומה של מלחמת העצמאות, בסוף מאי 1948. בתחילה כללה החטיבה שני גדודים בפיקודו של מפקד הפלמ"ח יגאל אלון: הגדוד הראשון ("גדוד העמק") שחנה במשקי העמק, פעל בעמק בית שאן, בעמק יזרעאל, באזור חיפה ובגליל המערבי, והגדוד השלישי ("גדוד הגליל") שפעל בגליל העליון ובסביבתו. בשלהי 1948 הצטרף לחטיבה גם הגדוד השני ("גדוד הנגב הצפוני"), שחנה בנגב בראשית המלחמה והשתייך אז לחטיבת הנגב (היא חטיבה 12). מראשיתה ועד לימיה האחרונים של מלחמת העצמאות, התבססו גדודי יפתח בעיקר על אנשי משקים, קבוצות הכשרה, מגויסים בודדים ואנשי גח"ל. בפרוץ המלחמה היו אנשי הפלמ"ח פזורים במחנותיהם במשקי העמקים ובגליל. הם הוטלו למשימות בנקודות תורפה של האזורים שבהם שכנו: אבטחת דרכים והקשר הרצוף בין הגליל, העמקים ומרכז הארץ, אבטחת יישובי הספר ושמירה על הגבולות הצפוניים ומעברות הירדן. כבר בשלבים הראשונים של המלחמה ביצעו הגדודים פעולות התקפיות: ב-15 בפברואר 1948 ביצעה יחידה מהגדוד השלישי פשיטה ארוכת-טווח על הכפר הערבי סאסא, והטילה מבוכה במחנה הערבי. יחידות מהגדוד התערבו בהתקפה על טירת צבי, תקפו מהאגף את צבא ההצלה וגרמו לו אבידות קשות. בתחילת אפריל 1948 פעל הגדוד הראשון לראשונה בפעולה גדודית, והנחיל מפלה לצבא ההצלה שתקף את משמר העמק. פעולותיה העיקריות של החטיבה בגליל המזרחי היו בכיבוש טבריה וצפת, במבצעי יפתח  [ששמו נקבע על ידי יגאל ידין, ראש אגף המבצעים במטכ"ל, על-פי כינויו המחתרתי של יגאל אלון (פייקוביץ), יפתח, (יגאל פייקוביץ, תל-חי)] ומבצע מטאטא, בהתקפות על משטרת נבי יושע, בקרבות מלכיה, ובהדיפת הסורים מעמק הירדן. ביוני 1948 הועברה החטיבה למרכז הארץ, השתתפה במבצע יורם, בניסיון לכבוש את לטרון ומאוחר יותר השתתפה במבצעי דני לכיבוש משילתא. לאחר מכן הועברה החטיבה לנגב. ציודה הוטס לשדה תעופה ליד קיבוץ רוחמה במסגרת מבצע אבק והלוחמים הסתננו לנגב בדרך יבשתית דרך קווי המצרים. לפני מבצע יואב לחמה החטיבה לגירוש כוחות של האחים המוסלמים שהשתלטו על מכרות הגופרית ליד בארי ובתפיסת תלים ומשלטים להגנת שדה התעופה אבק 1 ליד רוחמה שהיה נחוץ להובלת ציוד ותחמושת לפני המבצע. בחרבת מחאז כאמור לעייל, התחוללו קרבות כבדים והמקום עבר מיד ליד שלוש פעמים עד שנשאר בידי החטיבה. במבצע יואב תקעו לוחמי החטיבה טריז בעורף הצבא המצרי וכבשו את בית חנון. המצרים הגיבו בהפגזה כבדה וגרמו לחטיבה אבדות כבדות אך הלוחמים לא נסוגו. מהלך זה גרם לנסיגת הצבא המצרי ללא קרב מכל מישור החוף הדרומי מגשר עד הלום עד עזה. החטיבה פורקה לאחר המלחמה בשנת 1949 במסגרת פירוק הכללי של הפלמ"ח שחרור המגויסים.

 

האנדרטת חטיבת יפתח בנגב האנדרטה מוקדשת ללוחמי חטיבת יפתח שנפלו בקרבות בנגב במלחמת העצמאות. ראשיתה של האנדרטה היה בגלעד צנוע שהוקם בשנת 1950 ביוזמת מפקד החטיבה ולוחמיה. האנדרטה תוכננה על ידי יחיאל (חיליק) ערד, חבר קיבוץ סער, ונחנכה בערב יום הזיכרון ג' באייר תשכ"ט (21 באפריל 1969). היא בנויה מבטון חשוף בצורת מגן הניצב על בונקר. המגן נישא לגובה שבעה מטרים, כשהוא הולך וצר כלפי מעלה ויוצר חוד המזדקר לשמיים כאילו רוצה לפרוץ לעברם. על הקיר לוח ועליו מבצעי חטיבת יפתח במלחמת העצמאות ולוח עליו שמות 44 לוחמי החטיבה שנפלו בקרבות בנגב. על הקיר כתובות המילים מהימנון הפלמ"ח: ממטולה עד הנגב מן הים עד המדבר. על האנדרטה למעלה כתובות המילים: פלמ"ח יפתח, על במתי הנגב חלל. להרחבה על האנדרטה והאדריכלות שלה.

 

גם בקטע זה של הטיול עברנו במרחב המכוסה באדמת  הלס וזו הזדמנות להרחיב עליו מעט.

לס היא סוג של קרקע שהרכבה הוא ממשקעי טין (סילט) בעיקר ומיחסים שווים של חרסית וחול המחוברים באופן רופף באמצעות סידן פחמתי (CaCO3), חומר אורגני, תחמוצות ברזל ומינרלים נוספים. צבעה הוא צהוב עד חום בהיר.
אדמות הלס מכסות כ-10% משטח כדור הארץ ועוביין הממוצע מגיע לכמה עשרות מטרים, כמו כן, לרוב לא ניתן למצוא קרקע לס משוכבת. אדמת הלס מאפיינת את שוליהם של מדבריות רבות בעולם. מרבצי לס נפוצים בין קווי הרוחב 20° – 50° צפון, סין וארצות הברית מהוות את מרבצי הלס הגדולים ביותר. משקע הלס הוא הומוגני ונקבובי, ומכיל גרגרי קוורץ, פלדספר ועוד מינרלים. בנוסף, קרקע הלס נוצרת מהשקעה של חומר דק המכילה שחק של סלעי גיר וקירטון. מאחר שאין סלע אחד המכיל את כל מרכיבי הלס, המסקנה המתבקשת היא שהוא נוצר כתוצאה מבליית כמה סוגי סלעים.‏
קרקע הלס מצטברת בעיקר בערוצים ובכיסי קרקע בהשקעה השניונית של אבק. על כן, היא נאטמת בקלות ובצורה זו מגבירה את הנגר העילי והשיטפונות באזורים המדבריים, היוצרים ערוצונים ונוף של ביתרונות, ובמקומות אלו מתפתח הצומח. לכן קרקע לס היא פורייה וטובה מאוד לגידולים חקלאיים. בנוסף היא קרקע עשירה במינרלים, חומרים אורגניים ואוורירית ולכן היא מנקזת טוב את המים וקל לחרוש ולנטוע בה צמחים. כמו כן, שחיקת הקרקע הינה איטית מאוד והיא נשארת פורייה למשך זמן רב. קרקע הלס בארץ ישראל עשירה במלחים רוב קרקעות הלס בארץ ישראל נמצאות בדרום, ומדלדלות ככול שעולים צפונה ומערבה.
בשנים האחרונות ההשערה הרווחת שמקור אדמת הלס הינה כתוצאה של השקעה איאולית מאסיבית. מקורות חולות אלו הם ממדבר סהרה וחולות סיני. נראה שכמות האבק פוחתת ככל שמתרחקים מהמקור כיוון שבדרום פוגשים רבדים עבים של משקע איאולי דק זה (בסביבות רוחמה מגיעה ל 15-12 מטר). בפלשת הצפונית הרבדים האלה הולכים ונעשים דקים יותר ויותר עד שלבסוף בשרון אין רבדים אבקיים או חרסיתיים הנוצרים והסחף האיאולי המועט מתערבב על-פי הרוב רק עם החול שלמטה בתהליך של יצירת החמרה רק ברכסי החול. העוצמה של רובדי החרסית והסילט משתנה גם כן בהדרגה ממזרח למערב. במזרח הרבדים הנזכרים עבים יחסית כיוון שהסחף האיאולי יכול היה לשקוע באזור במשך תקופה ממושכת. ואילו במערב תקופת השקיעה קצרה יותר והרבדים דקים יחסית.‏
הלס הוא בית גידול המאופיין בצמחייה נמוכה ושיחים נמוכים. לרוב נראה הבית גידול כמו שדה בור פתוח ריק מצמחים ובעלי-חיים. אך הוא מהווה בית גידול למינים רבים הנמצאים בסכנת הכחדה. האזורים של קרקעות לס מהווים בתי גידול שונים של בעלי חיים וצמחים יותר מסוגי קרקע אחרים, ויש בעלי חיים וצמחים שהם אנדמיים ללס. חצרים הוא מוקד חשוב של מישורי הלס בארץ, והוא מהווה בית גידול הנמצא בסכנת הכחדה. הוא מהווה מערכת טבעית וייחודית, אשר מכילה בתוכה מינים ייחודיים. ובמיוחד החוברה המדברית (עוף דוגר קרקע), אשר מרבית אוכלוסייתו בישראל נמצאת בחודשי הקיץ באזור חצרים בישראל. ‏
מקור והרחבה

 

 

 

 

*******

סוף דבר

טיול זה נמשך ארבע וחצי שעות.  

********

נחזור שוב בקצרה על מהלכו,
יצאנו משובל צפונה לעבר בית קמה
ומשם דיוושנו הלאה לעבר נחל שקמה.
עלינו לתל נג'ילה לתצפית מרהיבה לכל הכיוונים (צפון, מערב, דרום ומזרח).
המשכנו בדרך נוף נחל שקמה וחצינו את נחל סד.
פנינו לעבר שמורת בתרונות רוחמה לעוד תצפית.
משם פנינו לעבר קיבוץ רוחמה.
דיוושנו מזרחה דרך השדות הנמצאים בצד השני של שמורת הבתרונות בה צפינו קודם.
בחלקו האחרון של הטיול היה דיווש בשדות הקיבוצים בית קמה ושובל. 

********

מראה השדות מאופק לאופק שהתכסו בפלומה ירוקה מרחיב את הלב.

*******

שני חששות היו לי בטרם הטיול:
האחד שנאלץ לדווש בבוץ
והשני שאולי נקלע לגשם.
זה לא קרה! חזרנו נקיים ויבשים

********

היה תענוג גדול לטייל ביום חורף בהיר וקר. 

*********

מעבר לחוויית הרכיבה בשדות הנגב המוריקים,
השילוב והיכרות של חברים חדשים היה מעניין ומרענן.
נוצרו קשרים, שמן הסתם יובילו בעתיד לטיולים משותפים נוספים.

*******

תודות

לליזר קוברסקי, על התיאום והמענה על ההתלבטויות,
על בדיקת המסלול לפני הטיול,
על היותו מאסף
ועל ערכת הקפה שנשא בטיול ובהפסקה הכין לנו שנתחמם מעט.

*******

למורן קלמן, על הובלה ללא דופי.

*********

לצלמים שתרמו את תמונותיהם לסיפור הטיול:
מורן קלמן, טרייסי עמרני, מוטי לינקובסקי וניסן יערי.

האלבום המלא של ניסן. 

לדב טיבי שהכין סרטון קצר שראוי לצפות בו ומהווה עוד מזכרת מהטיול

********

לסיום תודה לכולם שהשתתפתם בטיול
נהניתי לארגן, לתאם,
להיות חלק ממתכנני המסלול ולהתאימו תוך כדי הטיול לנסיבות הזמן והמקום,
עונג גדול היה להסביר על האזור והמקומות
וגם לתעד בצילום ובמלל