ביום רביעי (10/8/2016) המשכנו, רז גורן ואני, בשגרת טיולי אמצע השבוע שמטרתם להתמקד בלימוד והכרת משבצות ארץ מסוימות, שהן פחות ידועות ומוכרות, ולרוב אינן נמצאות במפת מסלולי הרכיבה. לטיול זה הצטרפו שניים מחבריי אלי שחר ועמית פינקלשטיין. עוד כמה חברים הוזמנו אך לדאבוננו נבצר מהם להגיע.

 

אזור הטיול מרחב התפר
בשוליים המזרחיים של מרזבת השרון
ובמורדות המערביים הנמוכים ביותר של הרי השומרון.

 

 

מרחב התפר – הוא המרחב בו נמצא "הקו הירוק" שהוא קו שביתת הנשק בין ישראל ובין ממלכת ירדן שנקבע באביב 1949 ושימש כקו גבול עד מלחמת ששת הימים בתחילת קיץ 1967. במרחב התפר נמצאת  גם גדר ההפרדה, שנקראת גם גדר הביטחון. שנבנתה בראשית שנות האלפיים בעת אירועי האינתיפאדה השנייה. מהלך הקו הירוק ומהלך תוואי הגדר אינם בהכרח זהים וחופפים. המרחב ביניהם והמרחב המשתרע משני צדדיהם הוא מרחב התפר. מדובר על התפר בין השטח הריבוני של מדינת ישראל ובין האזור שמעבר אליו ושכינויו הוא בהתאם לעמדה הפוליטית. יש ויקראו לו הגדה המערבית (השטחים הכבושים או השטח המחוזקים) ויש כאלה שיקראו לו יהודה ושומרון (השטחים המשוחררים). רוחבו של מרחב התפר משתנה מאזור לאזור ממאות מטרים עד מספר קילומטרים.

 

טיול זה היה במרחב התפר
בין צפון העיר קלקיליה וקיבוץ אייל בדרום מערב
ובין העיר טייבה בצפון והיישוב סלעית בצפון מזרח

 

 

 

 

מסלול הטיול, שמונה קטעיו והמקומות לאורכו

 

את מסלול הטיול תכנן רז גורן שגם הוביל אותו. הקלטת המסלול המובאת אף היא של רז גורן. אצלי חלו מספר תקלות. במכשיר הראשון התחלתי בטעות להקליט רק לאחר כ-10 ק"מ. במכשיר השני ה- Gps השתגע (השד יודע למה), במהלך הטיול החליט שקטע מסוים לא יוקלט. השעון בו אני גם מקליט יצאה מסלול מעוות גם כאן הסיבה אינה ידועה. בדיעבד הסתבר שגם אצל רז הייתה תקלה. לאחר הטיול הוא עבר על ההקלטה וראה שהיו שתי נקודות בהם ה gps אתחל עצמו (reset) וההקלטה לא היתה נכונה. רז תקן ידנית את הטעות והמסלול המתוקן שהעביר הוא המדויק ביותר.

 

 

 

 

 

קטע ראשון במרזבת השרון בדרך אל קבר נבי סמאן

 

 

עם אור ראשון יצאנו ממתחם המרכז המסחרי ותחנת הדלק בכניסה ליישובים כוכב יאיר וצור יגאל. ירדנו עד צומת בכביש 444. פנינו דרומה בצד הכביש. במקום נוח תוך דילוג מעל מעקה הבטיחות עברנו לרכב על דרך המקבילה. המשכנו בדרכי שדות ובתוך מטע אבוקדו.  נפגשנו עם שרידי הכביש מכיוון בסיס מג"ב הקרוב שנמצא במקום טרם סלילת כביש 6. עברנו במעבר מתחת לכביש 551. המשכנו בדרכי השדות עד חיבור לדרך לבנה טובה בה פנינו דרומה. באותו זמן על דרך זו דהרו כלי רכב רבים שהסיעו פועלים פלסטינים שהגיעו לעבוד בישראל ונכנסנו דרך "מעבר איל" מצפון לקלקליה (בעבר נקרא מחסון גן החיות, ע"ש גן החיות הסמוך). כלי רכב אלה נעו על דרך זו על מנת להמנע מהפקק והעומס בצומת איל. בנקודה מסוימת בדרך, במקביל לכביש 6 פינו לקבר שייך סמעאן שעל פי המסורת הוא מקום קבורתו של שמעון בן יעקב.

 

 

שמעון הוא הבן השני של יעקב אבינו ולאה אימנו. לאה אימו בוחרת לו את השם שמעון :"…כִּי-שָׁמַע ה' כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה …" מעמדו במשפחה נפגע לאחר שספג, יחד עם לוי בן יעקב ביקורת על התנהגותו בשכם, כאשר נקמו את כבוד אחותם דינה בת לאה. שמעון ולוי אחיו הרגו את שכם בן חמור וכל זָכָר מתושבי שכם, וזאת בהיותם בני שלש עשרה שנים. הנמוק היה כבוד המשפחה והחשש מחילול ה´ . יעקב חשש מתגובת הכנעני והפריזי יושבי הארץ:"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (ל').אולם הם השיבו לו"וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ל"א). לפי המדרש שמעון נטל חלק פעיל במעשה מכירת יוסף הצדיק – הוא השליך אותו לבור. לכן גם הוא נבחר על ידו להישאר במצרים. כשבני יעקב ירדו למצרים התנכר אליהם יוסף ודבר אתם קשות:"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם". ואכן יוסף לקח "מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם". יעקב נhבא לשמעון וללוי לפני מותו את הגורל, המבוסס על אופים:"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל". זמרי בן סלוא, נשיא בית אב בשבט שמעון בא על הנסיכה המדיינית כזבי בת צור בהתרסה, "לעיני משה ולעיני כל עדת ישראל" בעקבות מעשה זמרי ספג שבט שמעון מכה קשה. במקרא נאמר כי בעקבותיה :"וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף". לפי מפקד בני ישראל שנערך לפני הכניסה לארץ כנען, יש להניח כי רובם היו משבט שמעון. מספרן בני השבט ירד מ-59,300 בשנה השנייה לצאת בני ישראל מארץ מצרים והגיע ל-22,200 לפני הכניסה לארץ.  לפי ספרות חז"ל העלו בני ישראל את כל בני יעקב לארץ להיקבר שם. מבנה קבר שיח שמעאן מיוחס לשמעון. מקום משוער אחר הוא גבעת גד ליד אמציה בראש ההר הקבר המכונה שייך עלי.

 

 

 

ממקום קבר שיך סמעאן יכולנו להביט על החלק הצפוני של קלקיליה

 

 

 

חזרנו בדרך הלבנה ורכבנו בה מזרחה ושוב נתקלו בכלי רכב המסיעים פועלים פלסטינים.

 

התקדמנו לכביש בו נמצא מעבר אייל לעבר קלקיליה.

 

התכנון המקורי היה לרכב נסוע בכביש לעבר מעבר איל ולהמשיך בכביש לכיוון צופין ושם להכנס לשטח ממזרח לצור יגאל וכוכב יאיר ולהמשיך בדרך ממערב לגדר ההפרדה. אולם, בגלל שכל הכביש היה מלא במאות פלסטינים שהלכו מהמעבר ובעשרות כלי רגל, החליט רז לשנות את התכנית ולפנות צפונה לעבר איל.

 

פנינו שמאלה, מערבה, לדרך 4X4 מקבילה לכביש 551. רכבנו לאורכה מאות מטרים. תוך קפיצה מעל תעלת ניקוז עברנו אל שולי כביש 551. התקדמנו לעבר איל.

 

 

 

הכוונה הייתה לעבור דרך המטע מדרום לקבוץ איל. גדר גבוהה מנעה את המעבר. רז החליט להפוך את המסלול. רכבנו מצומת איל צפונה ונכנסנו בשערי קיבוץ איל.

 

 

קבוץ איל כפי שמורה השלט הוקם בשנת 1949. ראשיתו של הקבוץ הייתה בהתארגנות קבוצת צעירים שהתחנכו בקיבוצים גינוסר, גבת, נען ואחרים בימי מלחמת העולם השנייה. הצעירים, בני נוער שהגיעו מאירופה בשנות מלחמת העולם השנייה. מרביתם – מבולגריה. לאחר תקופת שרות בפלמ"ח התארגנו כגרעין התיישבותי המתעתד להקים קיבוץ, ובחרו לעצמם את השם "אייל", שמשמעו עוז, כוח, אומץ. שמו של הקיבוץ , מהוה זיקה גם  לאי"ל  ארגון יהודי לוחם, שחבריו היו מארגון החלוץ, השומר הצעיר, דרור, ועקיבא. והיוו את המחתרת היהודית החמושה שלא וויתרה ולחמה בגטו וורשה. כמנהג התקופה, התיישבה הקבוצה בשנת 1945 במושבה כפר-סבא במטרה להכשיר עצמה לקראת משימת הקמת ישוב. בכפר סבא התפרנסו חברי הקבוצה ממכבסה, נגריה, ממשק חקלאי קטן שכלל גידולי ירקות , רפת חולבות, ומעבודות חוץ, כולל עבודות במפעלי ים המלח בסדום. בחודש יוני 1947 עלתה הקבוצה להתיישבות בדרדרה  ממזרח לאגם החולה, כ-שלושה ק"מ מזרחית לחולתה, לרגלי רמת הגולן (ג'לבינה).  עם פרוץ מלחמת העצמאות מצאה עצמה דרדרה בעמדה נחותה מול הצבא הסורי שישב על הגבעות שחלשו עליה מכל עבר, למעט מכיוון מערב, האגם. ב- 6 ביוני 1948 פתחו הסורים במתקפה על משמר הירדן הנמצאת דרומית – מערבית לדרדרה. לאחר כבוש משמר הירדן. בידודה של דרדרה בעורף הסורי – העמיק. השייט באגם, הפך למסוכן וליעד לירי והטרדות סוריות. למחרת פתחו הסורים בהתקפה על דרדרה. אחרי יום לחימה ארוך נאלצו הסורים לסגת. בקרבות נפלו שלושה חברי קבוצת אייל – דרדרה. עם תום קרבות מלחמת השחרור נותרה דרדרה כנקודה מצומצמת בשטח שגודלו 100×100 מ' ממזרח לאגם, מוקפת צבא סורי שחרג מקו הגבול הבין לאומי. הסיכוי להקים ישוב במקום אבד. ביולי 1949 לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה, חזרו חברי אייל-דרדרה לכפר-סבא. באותה העת, בעקבות חתימת הסכמי שביתת הנשק עם ירדן ועל מנת להבטיח אחיזה ישראלית ממשית באזור ספר מצפון לקלקלה, החליטו המוסדות המיישבים להקים במקום ישוב. חברי קבוצת אייל עלו למקום בתחילת נובמבר 1949.

 

 

השנים הראשונות להתיישבות היו קשות. עד 1953 הייתה אספקת המים תלויה בבאר ערבית ישנה שהפיקה כמות מים זעירה. המשק החקלאי נשען על עבוד מטעים נטושים, גידולי פלחה, רפת ולול. בנוסף נבנו ענפי עזר כנגריה ומסגריה. למצב הכלכלי הקשה נוספה מצוקה נוספת: רבים מהורי החברים הגיעו לארץ עם גלי העלייה של תחילת שנות החמישים. הצורך לסייע בפרנסתם ובקליטתם של הורים רבים, נוכח יכולתו הכלכלית הדלה של הקבוץ, גרם לרבים לעזוב. באותם שנים הפך אזור הספר הירדני לאזור בעייתי מבחינה ביטחונית. הסתננויות לשם גניבות וחבלות, הפכו לדבר שבשגרה. סמלית העובדה שפעולת התגמול הראשונה של צה"ל הייתה בכפר פלמה צפונית מזרחית לאייל, ופעולת התגמול הגדולה האחרונה טרם מבצע קדש הייתה בקלקיליה הסמוכה, באוקטובר 1956.
המציאות הכלכלית והביטחונית הקשה, גרמה לעזיבתם של מרבית החברים הותיקים.  "הקיבוץ המאוחד" אליו השתייך קבוץ אייל, הפנה גרעיני השלמה שונים לאייל: גרעין של עולים מצרפת, גרעין הצופים החלוצים, ומשפחות מגויסות מקבוצים ותיקים. בשנת 1965 הגיעו חברי גרעין "עוז" בוגרי תנועת הנוער "המחנות העולים" לאייל. מאז, עד אמצע שנות השמונים, הצטרפו מדי שנתיים – שלוש, חברי גרעיני "המחנות העולים" לאייל. בנוסף נקלטו באייל בני משקים אחרים, ומשפחות מהעיר.  מאמצע שנות ה- 60  ועד ראשית שנות השמונים הייתה כלכלת הקבוץ מבוססת בעיקר על חקלאות. ענפי החקלאות העיקריים היו: גידולי שדה – כותנה, גידול תחמיצים לרפת, חיטה, תירס ובוטנים; מטעים – בסוף שנות ה- 50 ניטעו מאות דונמים של פרדסים. בשנות ה- 70 ניטעו מטעי אבוקדו, מנגו ופג'ויה. בעלי חיים – לול אמון-פיטום, ורפת.  לצד ענפים אלו פעלו ענפי שירות כמו מסגריה שעסקה בחלק מהתקופה בעבודות חוץ, מוסך, משאיות תובלה. בשנת 1978 הוקם מפעל האופטיקה ליצור עדשות למשקפיים. שנות השמונים סימנו את ירידת הרווחיות בחקלאות וצמצומה, ובמקביל הגדלת משקל התעשייה. בשנת 1985 הוקם מפעל "אייל מיקרוגל" המייצר רכיבי מיקרוגל למערכות תקשורת. המשבר הכלכלי העמוק שפקד את התנועה הקיבוצית לא פסח על אייל. בשלהי שנות ה- 80 הגיע המשבר הכלכלי לשיאו, כ- 30 חברים עזבו את הקיבוץ ומספר החברים בקיבוץ אייל ירד ל- 120 . שינוי ארגוני, פיתוח יזמויות, הביאו לשינוי מבורך. מהמחצית השנייה של שנות ה- 90 נמצא המשק בתהליך עקבי של התאוששות, צמיחה כלכלית וחברתית.

הקטע השני, בתוך קיבוץ איל לגבעת המוצב
והלאה לצור יגאל

 

כאמור, נכנסנו לתחום קיבוץ איל שהגדר שלו מקיפה גם את צור יגאל וכוכב יאיר. פנינו ועלינו  בדרך עפר בשולי חצר המשק. דרכה טפסנו לכיוון גבעת המוצב.

 

 

בגבעה ישנן אנדרטאות לזכר נופלים מבני כוכב יאיר. במקום השתמרו תעלות הקשר של המוצב שהיה על גבעה עד מלחמת ששת הימים שקבוץ איל היה בחזית הספר ממנה הייתה תצפית לעבר צפון קלקליה. 

 

 

 

מקום התצפית ראינו היה מקום ראוי לדבר על שני נושאים שעניינם היה פעולות התגמול במחצית הראשונה של שנות ה-50 במאה העשרים.

הנושא הראשון היה כישלון שתי תקיפות, יותר נכון פעולות התגמול על הכפר פלמה שליד קלקיליה שבוצעו בינואר 1953 על רקע הגברת פעולות החבלה בשטח ישראל. פעולה זו, שביצעו לוחמי גבעתי והצנחנים ב־26 בינואר 1953 ,כחצי שנה לפני איחודם עם יחידה 101 ,נכשלה. הניסיון השני של כוח מיחידת גבעתי והצנחנים לפשוט על הכפר פלמה היה שלושה ימים מאוחר יותר, ב־29 בינואר 1953 .הכוח שהסתייע באש מרגמות לא הצליח גם הפעם לכבוש את הכפר.

 

הנושא השני הפשיטה באוקטובר 1956 על מבנה משטרת קלקליה נמצא מצפון לעיירה כפי ניתן לראות בשתי המפות להלן.

 

 

 

 

כידוע, במבנה משטרת קלקיליה בוצעה פעולת התגמול האחרונה בשנות החמישים זמן קצר לפני מבצע סיני שנקראה "מבצע שומרון". ב-4 באוקטובר 1956 חדרה לישראל חוליה, ורצחה לאור היום חמישה מעובדי סולל בונה בכביש באר שבע-סדום. חברי החוליה נעצרו בשובם לירדן על ידי משטרת ירדן, אך המלך חוסיין הורה לשחררם. ב-9 באוקטובר רצחו מסתננים מירדן שני פועלים בפרדס ליד אבן יהודה, וכרתו את אוזניהם. הרמטכ"ל משה דיין הורה להגיב בחומרה על אירועים אלה. עוד באותו יום החליטה ממשלת ישראל על ביצוע פעולת תגמול גדולה בהיקפה במטרה לכבוש את מצודת משטרת קלקיליה, חיסול חיילי הלגיון הירדני ופיצוץ בניין המשטרה. המשימה הוטלה על חטיבת הצנחנים 202 בפיקודו של אריק שרון. הייתה זאת פעולה חטיבתית שנייה של הצנחנים. בפעולה השתתפו הכוחות הבאים: כוח א'. גדוד נח"ל מוצנח 88 בפיקודו של מוטה גור אשר כבש טיהר ופיצץ את בניין משטרת קלקיליה והמצדית הצפונית. כוח ב'. גדוד 890 בפיקודו של רפול איתן, שימש כעתודה מצפון מזרח לבנין המשטרה. כוח ג' סיירת חטיבת הצנחנים בפיקודו של יהודה רשף (רייף) שביצעה את חסימת הדרך בין הכפר עזון לקלקיליה כדי למנוע תגבורת ירדנית. כוח ד'. כוח עתודה מגדוד 79 (שריון), בפיקודו של הסמח"ט יצחק (חקה) חופי עסק בחילוץ הסיירת. כוח ה'. כוח חת"ם אשר כלל סוללת תותחים 155 מ"מ מגדוד 403 וסוללה מגדוד 402, מרגמות כבדות 120 מ"מ מגדוד 332 בפיקודו של אלכס פרג. כוח ו'. כוח עתודה מחטיבת גבעתי. וכן השתתפו מחלקת טנקים מגדוד 9 של חטיבה 7 בפיקודו של צבי דהב וכן יחידת זרקורים ממונעת של חיל התותחנים.
המבצע החל בסביבות השעה 10 בערב בהפגזה של צה"ל על מוצבי צבא ירדן שבאזור. כעבור כשעה וחצי, לאחר קרב עז, פוצץ בניין המשטרה והוחרב. כוח החסימה שנותר מאחור כותר ונקלע למצב קשה. כוחות עתודה יצאו לחלצו, ובדרך חזרה נקלעו הכוחות לקרב קשה ורב נפגעים ליד הכפר חירבת צופין. בתגובה להפגזות צה"ל הפגיזו הירדנים את היישובים ניר אליהו, נווה ימין ואייל, הסמוכים לקלקיליה. שמונה עשר לוחמי צה"ל נפלו במבצע ושישים ושמונה נפצעו. לירדנים היו כשמונים ושמונה הרוגים וחמישה עשר פצועים. 
הפעולה הייתה האחרונה בשורה של פעולות גמול שבוצעו כנגד מטרות צבאיות ואזרחיות בגבול הירדני. לממלכת ירדן היה אז הסכם הגנה עם בריטניה (שנחתם במרץ 1946), ולכן במערכת השיקולים באשר ליציאה לפעולה נכלל גם השיקול להשתדל ולהימנע מדירדור של המצב הביטחוני בגזרה הזאת, כדי לא להזיק להסכם המתרקם בין ישראל לבין בריטניה וצרפת, לקראת מלחמת סיני. על רקע זה, הפעולה בקלקיליה בוצעה כתגובה של חוסר ברירה לרצח הפועלים באבן יהודה, לאחר שראש הממשלה דוד בן-גוריון בחר להבליג על הרצח הקודם של עובדי הכביש בנגב. מן הצד השני, היה למבצע אפקט של הסחה, בכך שמיקד את תשומת הלב בגבול ירדן, דבר שעזר ליצור את הרושם, בעת גיוס המילואים הנרחב לקראת מלחמת סיני, שפניה של ישראל אל החזית הירדנית.

 

 

 

עזבנו את גבעת המוצב, ירדנו בדרך חזרה צפונה ונכנסנו לתחומי היישוב צור יגאל שמאז שנת 2003 הוא חלק מהיישוב המאוחד "כוכב יאיר – צור יגאל" ומונה כ- 2,600 משפחות, כ- 11 אלף נפש.

 

 

 

צור יגאל הוקם כיישוב עצמאי במסגרת פרויקט "יישובי הכוכבים". התכנית המקורית נהגתה בשנות ה- 60, תכניתו של אריאל שרון משנות ה- 90 כללה 7 ישובים על ציר הגבעות בעלי גוון כפרי, במטרה לטשטש את הקו הירוק, להקל את העומס מאזור החוף ולענות על הביקוש לבניה צמודת קרקע ותעסוקה. הישובים שהוקמו במסגרת היו, מכבים, רעות, מודיעין, לפיד, שוהם, שכונות מזרחיות של ראש העין, מתן, כוכב יאיר, צור יגאל, צור יצחק, בת חפר, קציר וחריש.
שם היישוב צור יגאל בנוי מצירוף המילים "צור" שפרושי סלע, על סמך הנוף הסלעי ששרר במקום, ו-"יגאל" על שמו של חבר הכנסת יגאל כהן. מיום הקמתו ועד האיחוד עם כוכב יאיר, השתייך צור יגאל למועצה אזורית דרום השרון. צור יגאל מונה כ-1,400 משפחות, מתוכן כ-400 משפחות דתיות. בצור יגאל יש יותר בתים מאשר בכוכב יאיר.

 

המשכנו עד הכיכר שבין צור יגאל וכוכב יאיר יצאנו מערבה דרך השער הראשי של היישוב ורכבנו מאות מטר ואז פנינו צפונה.

 

הקטע השלישי בדרך צפונה בין המטעים ובין כוכב יאיר

 

 

רכבנו  צפונה לערוץ נחל אלכסנדר למול הרכס עליו נמצא היישוב צור יצחק

 

 

הגענו לדרך הצמודה לערוץ נחל אלכסנדר היורד מהר אל מרזיבת השרון ונמצא בקצה הדרומי של אגן הניקוז שלו כמוצג במפות למטה. .

נַחַל אַלֶכְּסָנְדֶר (בעבר Nahr Iskanderuneh) הוא נחל הזורם מהרי השומרון ועד לים התיכון. ברובו הוא זורם בעמק חפר. שפך הנחל מצוי מצפון לנתניה בין המושבים מכמורת ובית ינאי. הנחל מנקז את אזור שכם ומרכז השומרון, וכן חלק ממרזבת השרון, גבעות החול האדום ואבוסי השרון. אורך הנחל כ-32 ק"מ חלקו התחתון של הנחל וסביבותיו הם גן לאומי מוכרז. יובליו העיקריים של נחל אלכסנדר הם: נחל שכם, נחל תאנים, נחל אומץ, נחל בחן ונחל אביחיל. בחלקו העליון, ההררי, הנחל אכזב, מכיוון שהמבנה הסלעי גורם לחלחול רב.
קיימות שתי גרסאות למקור שמו של הנחל: אחת היא על שמו של המלך אלכסנדר ינאי שהיה מלך מבית חשמונאי וכבש את האזור שבו זורם הנחל במאה ה-1 לפנה"ס. לפי ההסבר השני לשם, טרם קום מדינת ישראל, ערביי הארץ קראו לנחל "וואדי איסכנדיר" (או "נהר אסכנדורה"), על שם אסכנדר אבו זבורה, בעל קרקעות עשיר וסוחר אבטיחים מצליח שחי במאה ה-19 והיה מייצא אבטיחים מאזור שכם למצרים. הוא היה משיט את האבטיחים ברפסודות ששטו לאורך הנחל עד לים התיכון, שם סמוך למושב מכמורת של היום היה "מינת אבו זבורה" (נמל אבו זבורה) שבבעלותו, ומשם הוא היה שולח אותם באוניות למצרים.

 

 

 

רכבנו מערבה בדרך מקבילה לערוץ נחל מאות מטרים ובשולי המחצבה התחלנו בטיפוס לכיוון הרכס בו נמצא היישוב צור יצחק. בסוף העלייה התלולה עלינו על שביל צר (סינגל) צור יצחק. רכבנו לאורכו עד הפנייה ממנו החוצה לפשפש בגדר אל רחוב היישוב.

 

 

 

קטע רביעי בתוך צור יצחק

 

רכבנו ברחובות צור יצחק

 

צור יצחק הוא יישוב קהילתי הנקרא על שמו של יצחק רבין ונמצא בתחום המועצה אזורית דרום השרון. היישוב נבנה ותוכנן על ידי משרד הבינוי והשיכון כאחד מיישובי הכוכבים וחלק מהרעיון להקים במקום עיר שתכלול גם את כוכב יאיר וצור יגאל ותכלול אוכלוסייה של 40,000 נפש. הרעיון המרכזי שעמד מאחורי הקמת היישוב, היה בין היתר להגביר את הנוכחות היהודית במרחב התפר ובמיוחד לסמן ובעיקר לתחם את קצה תחום ההתפשטות של העיר טייבה שנמצאת מצפון ולמנוע ממנה לצמוח במעלה הרכס. בשנת 2005 הונחה אבן הפינה ליישוב. אכלוס היישוב החל בחודש יוני 2007, וכלל 60 משפחות. בדצמבר 2013, היישוב כלל כ-1000 משפחות ומאז נמשכה הבנייה והיישוב קלט תושבים נוספים. היישוב מאופיין באוכלוסייה צעירה המורכבת, ברובה, ממשפחות צעירות. ביישוב ממשיכות להבנות מאות יחידות דיור (במספר פרויקטים שונים) ובעתיד מתוכננות כ-2650, רובן בבנייה רוויה. כמו כן קיימת ביישוב שכונה של בתים צמודי קרקע. עוד בתכנון הקמת מוסדות חינוך ומבני ציבור.
בתחילת שנת 2015 החלה לפעול ועדת גבולות שהוסמכה על ידי שר הפנים לדון בשינוי תחום השיפוט בין המועצה המקומית כוכב יאיר-צור יגאל לבין המועצה האזורית דרום השרון. הנושא העיקרי שעמד על הפרק היא השאלה האם היישוב צור יצחק, המאופיין ברובו בבנייה רוויה ויש בו למעלה מ-1,400 דירות, ששייך כיום למועצה האזורית דרום השרון – יועבר לתחום אחריותה של המועצה המקומית כוכב יאיר-צור יגאל. דיוני הוועדה עוררו סערה בקרב תושבי כוכב יאיר-צור יגאל. במועצה המקומית שהוקמה, כאמור בשנת 2003, טענו שמהלך האיחוד יגרום לגירעון תקציבי מסוכן של מיליוני שקלים בכל שנה ומוטט אותה . לעומת זאת, במועצה האזורית דרום השרון קדמו את תהליך ההיפרדות מהיישוב צור יצחק בטענה שמדובר ביישוב עירוני שאינו תואם ואינו שיך למועצה האזורית שיישוביה הם כפריים. מסתבר שתושבי צור יצחק יזמו את הפנייה לשר הפנים להקמת הוועדה כשלב בהפיכת היישוב ושאיפתם היא להפוך ליישוב עצמאי. בדיוני וועדת הגבולות עלה עלה נושא נוסף והוא כוונת משרד הבינוי והשיכון לקדם בנייה של אלפי יחידות דיור נוספות בין כוכב יאיר לצור יצחק על שטחים שנמצאים כיום בשטחה של מועצה אזורית דרום השרון, מעובדים על ידי תושבי צור נתן ואמורים, כך משתמע מדיוני ועדת הגבולות, להתכנס גם הם למועצת כוכב יאיר-צור יגאל שתהפוך לעיר. להרחבה בעניין

 

 

 

פנינו צפונה ברחובות צור יצחק עד הגדר שמפרידה בין צור יצחק לטייבה.

 

לאחר התצפית לעבר טייבה רכבנו מזרחה בדרך הסלולה שלאורך הגדר שהפכה לדרך עפר.

 

 

חברנו לכביש 5533 המחבר את צור יצחק, צור נתן וסלעית עם כביש 444.

 

קטע חמישי לעבר קבר שייח מושריף וסיבוב בתוך צור נתן

 

 

בתחילה רכבנו במעלה כביש 5533 ופנינו שמאלה  וצפונה למבנה  קבר שייך מנצור

מבנה קבר שייך מנצור (שייך מושרף) נבנה בתקופת העותמאנית על שרידי בית כנסת שומרוני ובו שרידי פסיפס צבעוני מכוסה בחול ועליו שרידי כנסייה ביזנטית ועוד. לצד ביה"כ השומרוני נמצאים שרידי מקווה טהרה שומרוני אליו יורדים במדרגות. סביב מבנה השיח ריכוז רב של מתקנים חקלאיים.
לשמו של המקום מספר אפשרויות, האחת: כששאלו אנשי הסקר הבריטי את הערבים במקום על שם השיח' הקבור במקום, קיבלו את התשובה מוּש עראף שזה איני יודע בערבית, ומכאן שם השיח' המשובש. אך ישנה אפשרות נוספת והיא מן השורש הערבי-'שרף' שזהו קדוש או כבוד. ועל כן יכול והשם הינו 'היח המקודש או המכובד'.

 

 

 

המשכנו מזרחה ונכנסנו לתחום צור נתן

 

 

צור נתן הוא מושב שיתופי הנמצא בתחום המועצה אזורית דרום השרון. היישוב קרוי על שם נתן סימונס (שמעון) מקנדה. היישוב הוקם ביוני 1966 כהיאחזות נח"ל מטעם ה"מחנות העולים". צור נתן הייתה ההיאחזות השישית במספר בתכנית "מצודות הספר" (במסגרת זו הוקמו ההיאחזויות בירנית, אלמגור, מעלה גלבוע, מי עמי ומודיעין). היאחזות צור נתן הוקמה כחלק מדרישת צה"ל לסתום פרצת גבול לאורך 12 ק"מ בין קיבוץ איל בדרום למושב שער אפרים שהייתה מועדת לפורענות ולחדירת מפגעים מהשומרון. היישוב ואוזרח כחודשים לאחר מלחמת ששת הימים באוגוסט 1967 על ידי בוגרי תנועת הנוער בית"ר. אוכלוסייתו לא השתנתה רבות במשך השנים, שכן המושב כמעט ולא קלט משפחות חדשות, במושב 38 משפחות בסיס וכיום מונה היישוב כ-280 נפש.

 

 

 

רכבנו בתוך היישוב ועלינו לגבעה בקצה המזרחי שלו ועברנו ליד הגדר בתחומה נמצאת חורבת דרדר ושם תצפית נפלאה לכל הסביבה.

חורבת דרדר השם הוא עיברות של חירבת אל–מדחדרה כמו המעיינות שבואדי. במקום שרידי יישוב שהיה במקום בתקופות הרומית, ביזנטית, צלבנית וממלוכית. בתקופה הממלוכית הוקמה במקום מצודה, שאת שרידיה רואים כיום.

 

המשכנו להקיף את היישוב ורכבנו בכביש מצד דרום לעבר היציאה ממנו.

 

 

 

קטע שישי אל היישוב סלעית דרך הכביש, סיבוב בתוכו וחזרה

 

המשכנו ברכיבה בכביש לעבר סלעית שנצאת במרחק של 2.5 ק"מ ממזרח לקו הירוק

 

 

סלעית קרויה על שם הסלעים- סלעי הגיר הקשה שטרשיהם מכסים שטחים נרחבים במערב השומרון. סלעית הוא גם שמה של ציפור מצויה בארץ. ראשיתו של היישוב בהיאחזות נח"ל (גרעין של "בני עקיבא") שעלתה על הקרקע בדצמבר 1977 על שרידי בסיס של הלגיון הירדני שישב במקום עד מלחמת ששת הימים. מטרת הקמת הישוב היתה להוות חיץ בין האוכלוסייה הערבית משני עברי קו הירוק. ב-29 באוגוסט 1979 אוזרח המקום כמושב עובדים חילוני.  זהו "מושב עובדים" היחידי בתחום מועצה אזורית שומרון. בהמשך הזמן עלו אליו 15 משפחות המתיישבים הראשונים. במהלך 10 השנים הראשונות התרחב המושב ל- 60 משפחות כאשר למחציתן משקים פעילים ובהם חממות פרחים וצמחי בית, לולים ותעשייה, כולם ממוקמים בכניסה למושב, מחוץ לאזור המגורים. כל 60 המשפחות חברות באגודת סלעית כפר שיתופי ("האגודה החקלאית"). במסגרת תוכנית ההרחבה של המושב הוקמה ב- 1996 אגודת "קהילת סלעית". בקהילת סלעית חברות כל 60 המשפחות של האגודה החקלאית וכל המשפחות שהצטרפו לישוב מאז 1996 ועד כה. בסך הכל מונה הישוב היום 108 משפחות. בתוכנית ההרחבה המתוכננת יקלטו לישוב עוד כ- 60 משפחות של בני סלעית (בנים ממשיכים) וכ-120 משפחות חיצוניות.

נכנסנו בשער של סלעית והמשכנו מזרחה עד נקודה טובה לתצפית. התמקנו זולה קטנה בקצה המזרחי של היישוב וצפינו לעבר השומרון ובמיוחד לשני הכפרים מעבר לגדר ההפרדה כפר ס'ור וא-ראס

 

 

 

לאחר ההפסקה והתצפית חזרנו דרך רחובות הדרומיים של היישוב סלעית עד השער. יצאנו מתחום היישוב ורכבנו על כביש 5533 בכיוון מערב חזרה לעבר צור נתן.

 

בנקודה בו הקו הירוק חוצה את הכביש פנינו דרומה ושם החל הקטע השביע של המסלול.

 

קטע שביעי, גלישה מהרכס דרך נחל סלעית
אל ערוץ נחל אלכסנדר

 

 

גלשנו בדרך בה דרדרת במורד ערוץ נחל סלעית שהוא יובל של נחל אלכסנדר והתחברנו למטה בערוצו ןרכבנו בו לכיוון מערב

לאחר רכיבה של כקילומטר בערוץ נחל אלכסנדר חצינו מכיוון צפון לדרום והתחלנו לטפס לעבר היישוב כוכב יאיר. חשבנו בתחילה לצאת ולרכב בדרך ממזרח לכוכב יאיר וממערב לגדר ההפרדה. החלטנו בגלל החום לוותר על קטע זה.

 

הקטע השמיני על דרך העפר המזרחית של כוכב יאיר
ובתוכו וחזרה לנקודת ההתחלה

 

 

גרעין המייסדים של כוכב יאיר  קם בשנת 1980 ע"י קבוצה של צעירי הליכוד, בראשות מיכאל איתן וחברים נוספים. שמו של הישוב מנציח את אברהם (יאיר) שטרן, מפקד הלח"י. אגב, "שטרן" בגרמנית = כוכב. בהמשך הצטרפה אל גרעין המייסדים קבוצות של אנשי מערכת הבטחון, קבוצת גרעין המייסדים מנה 15 משפחות שגרו במגורים זמניים ב"מצפה" ללא כל תשתית מוקדמת של חשמל או מים. לאחר שנתיים החלה בניית שלב א' של יישוב הקבע, וזו הושלמה ב- 1986 וכללה 500 משפחות. ב- 1987 הוכרז הישוב כמועצה מקומית. שלבים נוספים של בניה בוצעו בשנים הבאות והגדילו את עולים מדרום אפריקה. היישוב הגיע עד לכ- 1,100 משפחות. כאמור, בשנת 2003 התאחדו כוכב יאיר וצור יגאל והפכו ליישוב המאורגן כמועצה המשותפת נקראת "כוכב יאיר-צור יגאל". מונה כ- 2,600 משפחות, כ- 11 אלף נפש.

 

 

לאחר רכיבה בתוך היישוב הגענו אל השער ומשם גלשנו אל המתחם המסחרי ותחנת הדלק ושם הסתיים הטיול.

 

סוף דבר

 

יצאנו בשעת האור הראשונה וסיימנו שהתחיל להיות חם (אבל לא מאוד) הטיול נמשך ארבע וחצי שעות מתוכן שעה ושלוש רבעי עצירות למטרות שונות וביניהן לתצפיות מרהיבות ואחת הייתה בהפסקה למול כפרי השומרון.

 

הטיול בקטע של מרחב התפר היה מעניין ולא שגרתי בתוואי מסלול מגוון. רכבנו במישור, על הגבעות ועל הרכס. רכבנו בשטחים הפתוחים, בשטחים הבנויים וגם למצער מחוסר ברירה על הכביש. גם טפסנו לא מעט, וגם גלשנו במדרון. בדרך עברנו וחצינו פעמיים את ערוץ נחל אלכסנדר בקטע בו הוא יוצא ממורדות השומרון אל מרזבת השרון בדרך אל הים.

 

עברנו בין ובתוך שישה יישובים: איל, צור יגאל, כוכב יאיר, צור יצחק, צור נתן וסלעית. הבנו מדוע נסיבות הקמתם במהלך השנים מאז הקמת המדינה ועד ימינו הייתה פוליטית-מדינית: יצירת נוכחות יהודית בחבל ארץ זה.

 

כבר בתחילת הטיול נאלצנו, בגלל הימצאות גדרות, לשנות את תוואי המסלול. המסקנה, בטיולים במרחב התפר, יש לברר מראש, עד כמה שניתן, שהגדרות לא ישבשו את המסלול ובמידה וכן למצוא מענה הולם בלי לפגוע במסלול.

 

בטיול זה, שלא כמקובל בטיולי אופניים, גם התחככנו עם תנועת חלק אלפי הפועלים הפלסטינים המגיעים משטחי הרשות הפלסטינית ועוברים דרך מעבר איל מדי יום לעבוד בישראל. מראה זה המחיש את התובנה מדוע לרוב האוכלוסייה הפלסטינית אין עניין באלימות……

 

בטיול זה זכינו גם להכיר תופעות של ייהוד קבר שיח סמען שהפך לקבר שמעון בן יעקב וגם את קבר השומרוני שאוסלם ונקרא קבר שיח מושריף.

 

היה לנו  טיול מעניין, שהיה רווי תוכן גיאוגרפי–פיסי, גיאוגרפי-היסטורי וגיאוגרפי–פוליטי. השקענו הרבה אנרגיה והזענו הרבה.

 

להפתעתנו ולשמחתנו בחלקים הגבוהים של האזור, מזג אוויר היה נפלא מעט קריר. רמז לסתו המתקרב. רמז נוסף קיבלנו מהחצבים שהחלו לפרוח.

 

לסיום ולסיכום, היה זה טיול טוב מאוד. את הצלחתו יש לזקוף לכולם, לרז שתכנן את המסלול ויחד עם אלי ועמית יצרו את החבורה הנחמדה בטיול זה.