ביום שבת (6/8/2016) יצאנו לטייל בצפון הנגב. טיילנו מרחבי הלס המשתרעים מאופק אל אופק בנגב הצפוני. הייתה זו חווית טיול מענגת ביותר. רכבנו בין גלי הארץ. אחד אחרי השני, ברצף ובקצב, עלינו עליהם ובדהרה גלשנו מהם.

 

בשעת בוקר מוקדמת, קצת אחרי חמש וחצי, הגענו מיכאל סופר, עמיקם פרייס, רוני רווה (הבת שלי) ואני לקיבוץ שובל. הצטרפנו לקבוצת הרוכבים מהקיבוץ שאת חלקם אנחנו מכירים מטיולים קודמים וחלקם הכרנו היום. הם היו לייזר קוברסקי, ורד ובני בלול, אלי בנשימול, ישי נהרי (איצה), מורן קלמן, צביקה קלוש, וגל עזר. יצאנו לדרך קבוצה של שניים עשר אנשים.

 

על פי תיאום מראש בין לייזר קוברסקי וביני קבענו שהיום נצא משובל לכיוון שטרם טיילנו. סיכמנו שהכיוון יהיה צפון מערב לעבר יער רוחמה ומשם נחזור לשובל דרך שולי הביתרונות. זה היה מסלול הטיול.

 

אזור הטיול קצה צפון הנגב בואכה באר שבע

 

אזור הטיול הוא ברובו מישורי – גלי בו הפרש הגבהים המתון בין הגבעות משתרע על פני מרחק אופקי רב. על אף הפרשי הגובה הקטנים והשיפועים המתונים, פני השטח אינם חד גוניים. על היבט הטופוגרפי של אזור הטיול ניתן ללמוד מהמפה הטופוגרפית ותצלום האוויר להלן. תבליט האזור, כאמור, מישורי גבעות בצורת גלים מאורכים שגבעם נע בין 140 מ' על פני הים ובין 220 מ' מעל פני הים ואילו תכסית האזור היא של שטחים נרחבים של גידולים שדה למיניהם וחורשות ובערוצי הנחלים צמחיה המאפיינת אותם.

 

 

ייחודו של אזור הטיול  מנקודת המבט הגאוגרפית הוא היותו "תפר" בארבעה היבטים

 

ההיבט הראשון, תפר בין יחידות הנוף הגאוגרפיות והן מורדות השפלה הנמוכה, מישור חוף פלשת ומישור חוף הנגב

 

 

 

 

ההיבט השני, האקלימי – האקלים הוא המרכיב הראשוני המשפיע על כלל הסביבה. תנאי האקלים וכמויות המשקעים קשורים באופן ישיר למשטר המים, לסוג המסלע ולתפוצת קרקעות, וקובעים את אופי תהליכי הבליה ועיצוב הנוף ואת עוצמתם. אלה משפיעים על עיצוב התבליט ועל אופי החי והצומח ועל תפוצתו.
מרחב הטיול נמצא באזור המעבר בין אזור האקלים הים-תיכוני לאזור האקלים המדברי שנקרא גם אקלים ערבתי. הגבול בין שני אזורי אקלים אלו מוגדר על סמך ממוצע משקעים רב שנתי של 400 מ"מ. סיווג זה מבוסס על שיטת המיון המתבססת בעיקר על צומח טבעי. האקלים הערבתי מאפיין את אזור המעבר בין האקלים הים תיכוני לאקלים המדברי, וחופף חלקית למה שמכונה "ספר המדבר". אזור זה נכלל באזור ה"צחיח למחצה".
האקלים הים תיכוני ו/או הערבתי באזור זה מתאפיין בשתי עונות עיקריות – קיץ ארוך ויבש, וחורף קצר יחסית, עם משקעים בכמות בינונית (באקלים הים תיכוני) עד נמוכה (באקלים הערבתי). משרע המשקעים בתוך האזור ניכר, כאשר המשקעים פוחתים מצפון לדרום ופוחתים גם ככל שמתרחקים מהים. הפחתת המשקעים מצפון לדרום חזקה במיוחד מדרום לקו קריית גת ( 5 מ"מ משקעים לק"מ הדרמה). צפונית לקו זה ההפחתה מתונה יותר ( 1.9 מ"מ לק"מ הדרמה). ההפחתה עקב ההתרחקות מהים היא של 3.1 מ"מ לק"מ. עם זאת, באזורים מסוימים ייתכן שיש הגברה במשקעים עם ההתרחקות מהים. שאר הנתונים האקלימיים (לחות, רוח ועוד) מושפעים בעיקר מהמרחק מהים ופחות מההצפנה וההדרמה.

 

ההיבט השלישי, היות האזור תפר בין שני אגן הניקוז, אגן של נחל גרר לכיוון דרום והלאה לבשור וואגן הניקוז של נחל שקמה לכיוון צפון.

 

 

 

ההיבט הרביעי הוא גיאוגרפי יישובי וליתר דיוק מוניצפאלי. אזור הטיול משתרע בקצה תחום השיפוט של ארבע מועצות אזוריות: מועצה אזורית בני שמעון, מועצה אזורית מרחבים, מועצה אזורית שער הנגב ומעוצה אזורית לכיש

 

 

 

ששת קטעי מסלול הטיול והמראות בהם

 

יצאנו לדרך, בתחילה הוביל אותנו לייזר אבל עד מהרה הוא העביר את השרביט לאיצה והוא הפך להיות המאסף.

 

נקודת ההתחלה הייתה בקיבוץ שובל ועליו נכתב בהרחבה בשני הטיולים הקודמים: נחלת שמעון, בין שובל ובין תל שרע בגדת נחל גרר ומשובל מזרחה לנחל שקמה, הלאה במורדו אל נחל פורה עד תל נגילה וחזרה.

 

הקטע הראשון של המסלול החל בשער הצפון מערבי של קיבוץ שובל. יצאנו אל הגבעות בתחילה בכיוון  צפון מערב.

 

זה היה מסלול הקטע הראשון

 

 

בדרכינו חצינו מספר ערוצים שהם יובלי משנה של נחל בית קמה

 

כאמור אזור הטיול היה במרחבים המכוסים באדמת  הלס

לס היא סוג של קרקע שהרכבה הוא ממשקעי טין (סילט) בעיקר ומיחסים שווים של חרסית וחול המחוברים באופן רופף באמצעות סידן פחמתי (CaCO3), חומר אורגני, תחמוצות ברזל ומינרלים נוספים. צבעה הוא צהוב עד חום בהיר.
אדמות הלס מכסות כ-10% משטח כדור הארץ ועוביין הממוצע מגיע לכמה עשרות מטרים, כמו כן, לרוב לא ניתן למצוא קרקע לס משוכבת. אדמת הלס מאפיינת את שוליהם של מדבריות רבות בעולם. מרבצי לס נפוצים בין קווי הרוחב 20° – 50° צפון, סין וארצות הברית מהוות את מרבצי הלס הגדולים ביותר. משקע הלס הוא הומוגני ונקבובי, ומכיל גרגרי קוורץ, פלדספר ועוד מינרלים. בנוסף, קרקע הלס נוצרת מהשקעה של חומר דק המכילה שחק של סלעי גיר וקירטון. מאחר שאין סלע אחד המכיל את כל מרכיבי הלס, המסקנה המתבקשת היא שהוא נוצר כתוצאה מבליית כמה סוגי סלעים.‏
קרקע הלס מצטברת בעיקר בערוצים ובכיסי קרקע בהשקעה השניונית של אבק. על כן, היא נאטמת בקלות ובצורה זו מגבירה את הנגר העילי והשיטפונות באזורים המדבריים, היוצרים ערוצונים ונוף של ביתרונות, ובמקומות אלו מתפתח הצומח. לכן קרקע לס היא פורייה וטובה מאוד לגידולים חקלאיים. בנוסף היא קרקע עשירה במינרלים, חומרים אורגניים ואוורירית ולכן היא מנקזת טוב את המים וקל לחרוש ולנטוע בה צמחים. כמו כן, שחיקת הקרקע הינה איטית מאוד והיא נשארת פורייה למשך זמן רב. קרקע הלס בארץ ישראל עשירה במלחים רוב קרקעות הלס בארץ ישראל נמצאות בדרום, ומדלדלות ככול שעולים צפונה ומערבה.
בשנים האחרונות ההשערה הרווחת שמקור אדמת הלס הינה כתוצאה של השקעה איאולית מאסיבית. מקורות חולות אלו הם ממדבר סהרה וחולות סיני. נראה שכמות האבק פוחתת ככל שמתרחקים מהמקור כיוון שבדרום פוגשים רבדים עבים של משקע איאולי דק זה (בסביבות רוחמה מגיעה ל 15-12 מטר). בפלשת הצפונית הרבדים האלה הולכים ונעשים דקים יותר ויותר עד שלבסוף בשרון אין רבדים אבקיים או חרסיתיים הנוצרים והסחף האיאולי המועט מתערבב על-פי הרוב רק עם החול שלמטה בתהליך של יצירת החמרה רק ברכסי החול. העוצמה של רובדי החרסית והסילט משתנה גם כן בהדרגה ממזרח למערב. במזרח הרבדים הנזכרים עבים יחסית כיוון שהסחף האיאולי יכול היה לשקוע באזור במשך תקופה ממושכת. ואילו במערב תקופת השקיעה קצרה יותר והרבדים דקים יחסית.‏
הלס הוא בית גידול המאופיין בצמחייה נמוכה ושיחים נמוכים. לרוב נראה הבית גידול כמו שדה בור פתוח ריק מצמחים ובעלי-חיים. אך הוא מהווה בית גידול למינים רבים הנמצאים בסכנת הכחדה. האזורים של קרקעות לס מהווים בתי גידול שונים של בעלי חיים וצמחים יותר מסוגי קרקע אחרים, ויש בעלי חיים וצמחים שהם אנדמיים ללס. חצרים הוא מוקד חשוב של מישורי הלס בארץ, והוא מהווה בית גידול הנמצא בסכנת הכחדה. הוא מהווה מערכת טבעית וייחודית, אשר מכילה בתוכה מינים ייחודיים. ובמיוחד החוברה המדברית (עוף דוגר קרקע), אשר מרבית אוכלוסייתו בישראל נמצאת בחודשי הקיץ באזור חצרים בישראל. ‏
מקור והרחבה

 

בקטעים מסוימים של המסלול, ובקטע הראשון, חשנו זאת בעוצמה, כלי הרכב החקלאיים "טוחנים" את אדמת הלס הרכה והופכים אותה ל"פודרה".

 

 

הקטע הראשון הסתיים בצומת שדה צבי שהיא  צומת T בין כביש 293 ובין כביש 334

 

כביש 293 הוא כביש אזורי המחבר בין כביש באר שבע – נחל עוז ( כביש 25) בצומת הגדי לכביש 6 וכביש 40 במחלף קמה. אורכו 18 ק"מ. הכביש הוארך בשנת 2015 בכ-750 מטרים מזרחה מצומת קמה הקיים שצומצם ועד מחלף קמה החדש עם כביש 6, שנפתח באזור זה לתנועה.

כביש 334 הוא כביש אורך אזורי בנגב המערבי המחבר בין כביש 293 בצומת שדה צבי לכביש 232 בצומת דורות הסמוכה לשדרות. אורכו 17 ק"מ. הכביש מכונה גם "דרך ארץ הבִּתרונות", מכיוון שהוא חוצה את שמורת הטבע בתרונות רוחמה.

 

בתחילת הקטע השני רכבנו מאות מטרים בשולי כביש 334 ואז פנינו ימינה וירדנו ל"שביל השובלים"

שביל השובלים –  הוא מסלול טיול לרוכבי אופניים. אורכו כ-13 קילומטרים. השביל מתפתל בין מושב ניר משה במערב לבין מנחת רוחמה במזרח דרכו נכנסנו אליו ומתחבר במספר דרכים אל מרחב שקמה הצמוד צפון. צירי גישה מחברים את השביל עם המושבים הסמוכים לו מדרום: ניר משה, ניר עקיבא, שדה צבי וקלחים. השביל עובר בין שדות מעובדים ומטעים, בצד יערות נטועים וערוצי רדודים של נחל זדה ונחל הוגה. תוואי השביל נוח לרכיבה ואין בו שיפועים חדים. השביל וצירי הגישה אליו מסומנים בשלטי הכוונה.  שם השביל נגזר מהשמות הראשוניים של היישובים שמדרום לו. בעת היווסדם, בשנות ה-50', הם נקראו "יישובי השובלים" על שם הקיבוץ הסמוך שובל, עד שזכו לשמות  משלהם. את השביל הכשירו בשנת 2013 רשות ניקוז שקמה-בשור, קק"ל מ.א. מרחבים ומשרד החקלאות.  טרם הכשרת השביל אזורים הסמוכים אליו היו זרוקים מקבצי אשפה ענקיים שהיוו מטרד הן מבחינת הריח, הן מבחינת הרס הנוף והן מבחינת היתושים והמזיקים שהגיעו לאזור. הכשרת השביל הייתה חלק משיקום נחל  זידה ופינוי הפסולת. בנוסף לשבילים נסללו מחדש נטעו עצים באזור. עם סיום העבודות בקק"ל התגאו גאים שהפכנו את הנחל המזוהם והמלוכלך לשדרת טיולים מטופחת ומוקד תיירות מקומית.

 

זה היה הסלול בקטע השני לאורך שביל השובלים הצמוד לערוץ נחל זדה, שכמו נחל בית קמה, הוא יובל של נחל גרר

 

אלה מראות הדרך ברכיבה לאורך שביל השובלים.

 

 

 

שדה צבי הוא מושב בתחום המועצה האזורית מרחבים שהוקם בשנת 1953 על ידי תושבי ירושלים מתנועת 'מהעיר אל הכפר' של הסוכנות היהודית. באותה השנה הצטרפו לתושבים, שעוד נותרו במושב, עולים ממרוקו ותוניסיה שנקלטו במסגרת הקליטה הישירה 'מהאונייה למושב'. בתחילה נקרא המושב שובל 5 ושמו הנוכחי ניתן למושב לזכרו של צבי הירשפלד, ממייסדי החווה החקלאית רוחמה ב- 1912. גודל שטחי המושב כ- 4,000 דונם ורק מעטים מתושביו עוסקים בחקלאות, בעיקר חממות וירקות לשוק המקומי. שאר התושבים מועסקים בעבודות שונות במושב ומחוצה לו.  במושב מתגוררים כ- 420 תושבים.

 

מועצה אזורית מרחבים – גובלת עם תשע רשויות מקומיות בצפון הנגב ושטחה 580,000 דונם. בתחום המועצה חמישה עשר מושבים, יישוב קהילתי אחד, כפר נוער חינוכי ובסיס חיל האוויר חצרים. בלב המועצה שוכנת קריית החינוך ובה בתי הספר האזוריים, הכפר השיקומי "עלה נגב", מרכז תעסוקה קהילתי "מעברים" ומתנ"ס. כמו כן, יש בשטח המועצה שני פארקי תעשייה במבועים ובאופקים ופארק התעשייה "נ.ע.מ" המשותף גם למועצה האזורית שדות נגב ולנתיבות. הזרועות הכלכליות החשובות של המועצה הן החברה הכלכלית של המועצה וחברת "מושבי הנגב", החברה החקלאית הגדולה ביותר במזרח התיכון, ובה שותפים כל המושבים במועצה. המועצה הוקמה בנובמבר 1951, כדי לאגד את היישובים החקלאיים בסביבות כביש הרעב, שכללו את הקיבוץ אורים ושבעת המושבים הסמוכים: בטחה, גילת, מסלול, פדויים, פטיש, רנן, ותפרח. בשנת 1963 אוחדה עם המועצה אזורית שלחים ויישוביה אשבול, ניר משה, ניר עקיבא, פעמי תש"ז, קלחים, שדה צבי ותלמי ביל"ו

 

 

 

 

קלחים הוא מושב המשתייך לארגון יישובי האיחוד החקלאי בתחום המועצה האזורית מרחבים. המושב נוסד באוגוסט 1954 על ידי עולים מארצות צפון אפריקה, מאוחר יותר הצטרפו למושב תושבים ילידי הארץ. שמו של המושב נקרא בתחילה 'שובל 4' ו'שדמה' עד שקיבל את שמו קלחים על שמה של חווה לגידול תירס ששכנה בקרבת מקום, קודם להקמת היישוב. שטחו של המושב עומד על כ- 5,100 דונם כאשר 1,300 דונם מתוכם הועברו לחברת מושבי הנגב. מרבית חברי המושב מתפרנסים מעבודות חוץ. כמה מחברי המושב עוסקים בחקלאות.  חקלאי נוסף הוא גידול שרכים ירוקים. במושב קיימת הרחבה קהילתית של 50 מגרשים נוספים המשווקים כעת. אוכלוסיית המושב מגוונת וכחצי מהמשפחות הן משפחות חדשות שקנו מגרשים ונחלות, רובן על ידי בעלי מקצועות חופשיים.

 

 

במקום בו הגיע שביל השובלים לרכס הכורכר עצרנו להפסקה קצרה ולתצפית.

 

 

 

בנקודה זו החל הקטע השלישי של המסלול  בביתרונות משני צדדי נחל דורות ויובליו המתנקזים צפונה לעבר נחל שקמה. רכבנו בין חורשות נטועות ושדות שלף. זו המפה ובהמשך מראות הדרך.

.

 

 

 

ההפסקה הגדולה הייתה בפאתי החורשה של מה שנקרא יער רוחמה מעל נחל בוטה גם הוא יובל של נחל שקמה שקודם מתחבר לנחל דורות.

 

 

 

לאחר ההפסקה המשכנו ורכבנו בשולי יער רוחמה לכיוון מזרח.

 

 

 

 

 

זה היה הקטע הרביעי של המסלול שנחצה על דרך הבתרונות ידי כביש 393

 

 

החלטנו להאריך במעט את המסלול כדי שנוכל לרכב בשולי שמורת בתרונות רוחמה. המראות המשיכו ללוות אותנו.

 

 

פנינו דרומה ורכבנו בין יובלי נחל סד וכאן החל הקטע החמישי המסלול.

 

רכבנו בין שדות השלף ובין שדות החרושים הממתינים לזריעה

.

 

חצינו את כביש 293 בשנית והפעם מכיוון צפון ורכבנו דרומה חזרה לעבר שובל וזה היה המסלול

 

 

כמעט לקראת סיום הגיע מולי מורן קלמן וזיכה אותי בהתחלה בצילום שגם עובד ונראה כך

ואלה העיבודים שלו

 

קלמן אמר לי שהוא רוצה לומר דבר מעניין הוא הפנה את מבטי לעץ הסמוך משמאל.

 

 

אז אמר לי זה אחד מעצים שנטע אבי איציק קלמן ונקראים "העצים של איציק קלמן". הוא המשיך וסיפר ואחר כך כתב לי "אבא שלי, איציק קלמן, נולד ב- 1936 בקהיר להורים יוצאי בולגריה ורוסיה, ועלה לארץ כנער עם תנועת השומר הצעיר. בקיבוץ שובל ובשדותיו (בשטחי בור) אפשר לפגוש מספר עצים שנטע במהלך השנים. איציק, עובד אדמה בנשמתו, נהג לצאת לשדות בשעות הפנאי, לטעת עצים, לטפחם ולהשקותם עד שגדלו ויכלו לשרוד את תנאי הנגב ואת הנסיונות לעקרם. בין העצים אפשר למצוא אקליפטוסים, בנות שיטה, חרובים, אשלים, זיתים, דקלים וינבוטים ולנוח מעט בצילם. לכל עץ סיפור משלו ואת רובם נטע יחד עם אחד/אחת מחמשת ילדיו."

 

לאחר הטיול מורן שלח לי מספר צילומים של העצים שצילם גיל גולני חבר קיבוץ שובל. הן פורסמו לפני מספר שנים בכתבה של אשתו שלומית גולני בעלון של הקיבוץ ובאדיבותה נמסרו לפרסום כאן.

 

 

 

קלמן גם צירף שיר בחרוזים שכתבה על אביו שלומית גולני והתפרסם בעלון של הקיבוץ.

 

העצים של איציק

חרש לו פלאח בין הגבעות,
ואמר בלבו: אין מה לראות,
כל השדות חשופים, אפורים,
איפה אשב ואסעד בבקרים?
בוואדי הרי יש רק קוצים,
הלוואי והיו כאן כמה עצים.

אמר הפלאח: אעשה מעשה,
אטע בראש הגבעה עץ כזה
שיקשט את הנגב וצל ייתן,
העץ את הגבעה בדמותו יסמן,
אוויר המקום אותי ירענן,
ויהיה פה קצת נוף.

אמר ועשה והביא שתילים,
נטע על גבעות וגם בנחלים,
וכדי שייקלטו ויכו שורשים
חזר והשקה במים זכים.
עם מְכַל נסע כל בוקר שבת,
והעצים – הם צמחו – לאט-לאט.

צמחו וצמחו אך סבלו מפגיעות:
דיסקוס לא זהיר או חלילה שרפות,
עדר כבשים שאכל בשמחה,
עדר עיזים שהמשיך במלאכה,
וכמה גמלים, מראש עד צמרת,
לא השאירו עלה למזכרת.

אך לא איש כאיציק ייפול ברוחו,
הוא ממשיך ונוטע, משקיע כוחו.
בנוף זכינו, ועל כך נודה.
כי האדם עץ השדה.

 

 

המשכנו הלאה בדרך והתקרבנו לקבוץ שובל

 

זהו נכנסנו בשערי המשק ושם הסתיים הטיול.

 

אחרי הטיול, כמו אחרי הטיולים הקודמים, זכינו לאירוח לבבי על מדשאת הבריכה של הקבוץ. האבטיח הקר והקפה היו במקום. השחייה הקצרה הייתה תוספת לשחרור השרירים. המקלחת  אפשרה נסיעה נעימה חזרה הביתה.

 

 

סוף דבר

 

אחזור על דברי הפתיחה: מרחבי הלס המשתרעים מאופק אל אופק בנגב הצפוני, זימנו לנו חווית טיול מענגת ביותר. רכבנו בין גלי הארץ. אחד אחרי השני, ברצף ובקצב, עלינו עליהם ובדהרה גלשנו מהם. 

 

הטיול נמשך ארבע שעות מתוכן שלוש ברכיבה ושעה עצירות. התחלנו לפני זריחה וסיימנו לפני שהחום הגדול החל. 

 

 

היה כיף גדול להיות עם חבורה מפרגנת, מלאת שמחת חיים ונועם והיא תרמה לכך שהטיול היה מופלא וייזכר כחוויה טובה שלא תשכח במהרה

 

ארשה לחרוג ולצטט את אחת התגובות לרשומה (פוסט) שפורסמה ב- Facebook לאחר הטיול "מדהים, בקיץ הלוהט כמה יפה, מרחיב לב"

 

לסיכום, טיול מוצלח והתודה לכל אנשי שובל ובראשם ללייזר קוברסקי שכמו תמיד עם חיוך רחב וצחוק מפה אל פה מקבל אותנו!

 

 

גם כאן ארשה לכתוב את דברי הסיום האישיים שכתבתי ברשומה (פוסט) שפורסמה ב- Facebook: "גם היום נהניתי מכך שרוני הצטרפה אלינו. רוני שהיא "רוכבת צעירה" בראשית דרכה הראתה לי (וגם לאחרים) מהי נחישות – למשל, לקום בשעה 04:00 כדי לצאת לטיול. אבל בעיקר איך מתמודדים, כבר שש שנים, עם מחלת הסכרת. מטיול לטיול כושרה משתפר. שבעתי נחת מהשתלבותה של רוני, חברתית ופיסית בקבוצה של הגדולים. נחת אמיתית!