עניינו של תיעוד זה הוא ביקור במנזר היווני אורתודוכסי מאר מיכאל בשתי הכנסיות הנמצאות בתוכו.

 

המנזר נמצא בתחומי העיר העתיקה של יפו.

 

 

במקום הגעתי פעמיים במסגרת מיזם  "נוצרים ביפו" שמטרתו ללמוד אודות הנוכחות של הקהילות הנוצריות ביפו בהווה וגם בעבר לבקר במתחמיהם (מנזרים, כנסיות, בתי ספר, בתי עלמין ועוד).

 

כזכור ראשיתו היה הסיור המקדים בין חלק מהאתרים "נוצרים ביפו – מראות ראשונים של המיזם".

 

 

בפעם הראשונה הגעתי למנזר ביום ראשון 14 ביוני 2020.עם שמעון גת, מוטי ארמלין ושרון רגב (מנהלת מח' דתות במשרד החוץ), עפרה שמע ואיציק ליטני.

 

אז, לא התאפשרה כניסה פנימה ולכן, הסתובבנו בחוץ למדנו על היקפי המתחם לרבות דרכי הגישה אליו ושעריו.

 

בפעם השנייה הגעתי למקום ביום חמישי 25 ביוני 2020 עם אבונה  קוסטנטין, כהן הדת של הקהילה הערבית האורתודוכסית שתיאם את הביקור עם גריסימוס טימופיי שמתגורר במנזר.

 

גריסימוס טימופיי הוא כהן הדת של הקהילה הרומנית, בעיקר עובדים זרים, הנמצאים באזור מטרופולין תל אביב.

 

במנזר מתגורר גם הבישוף דימסקינוס הממונה על יפו, רמלה ולוד. לצערנו, הוא לא היה במנזר עקב נסיעתו ליוון.

 

לסיור השני הצטרפה גם שרון רגב.

*****

התיעוד להלן כולל סקירה קצרה, הסברים, מפות וצילומים.

 

******

בקצרה אודות
"הכנסייה היוונית אורתודוקסית" 

"הכנסייה היוונית אורתודוקסית" מונה את כל הכנסיות הדבקה במסורת התאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית ששורשיה בארבעה המוקדים הקדומים (הראשונים) של הנצרות :
* הפטריארכיה של קונסטנטינופול, הניצבת סמלית בראש הדת כולה,
* הפטריארכיה של אנטיוכיה (סוריה) (שהתפצלה בשעתו מהסורים האוריינטלים),
* הפטריארכיה של אלכסנדריה (מצרים) (שהתפלגה מן הכנסייה הקופטית)
* הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים.

 

הכנסייה האורתודוכסית קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות האקומניות שהתכנסו מהמאה הרביעית עד למאה השמינית לספירה. מאחר שבירת האימפריה הרומית המזרחית הייתה קונסטנטינופול, הוכר הפטריארך של עיר זו, שכונתה רומא החדשה, כמנהיג המורם מעל לאחרים. גם כיום ידועה הכנסייה ככנסיית “רום” (קונסטנטינופול בשמה הערבי). אף שהפטריארכיות שנוספו במשך השנים שמרו על עצמאותן והחזיקו במאפיינים ייחודיים, שוררת ביניהן זיקה עמוקה בתחומי האמונה והתיאולוגיה ובנוסח התפילה.

 

גם הכנסייה הלאומית של יוון והכנסייה הלאומית של קפריסין חולקות מסורת זו. הכנסייה הלאומית של אלבניה מכילה קהילות רבות המשתמשות ביוונית.

 

לכל אלו יש גם את האפארכיות שלהן מעבר לים, כמו הפטריארכיות היווניות-אורתודוקסיות באמריקה ובאוסטרליה (להבדיל מהאפארכיות הרוסיות-אורתודוקסיות וכולי שם, הגדולות יותר) הכפופות ישירות לקונסטנטינופול.

 

מעמד של כנסייה בנצרות אורתודוקסית ובכנסיות המזרחיות הקדומות היה אוטוקופאלי (כנסייה עצמאית) לפיו ראש הכנסייה אינו כפוף לאף מנהיג דתי אחר, מחוץ למדינה. הכנסייה בוחרת בעצמה את ראשה ואת ארכיבישופיה או המיטרופוליטים שלה.

 

כיום חמש עשרה הן כנסיות עצמאיות (אוטוקפליות). על-פי מסורת עתיקה, סדר מניינן של הכנסיות הוא של אלה מהמקומות הבאים: קונסטנטינופול (קושטא), אלכסנדריה, אנטיוכיה, ירושלים, רוסיה, גיאורגיה, סרביה, רומניה, בולגריה, קפריסין, יוון, אלבניה, פולין, צ'כיה ואוקראינה. אין שום תלות בין הכנסיות, וכאמור הן כפופות לשלטון מקומי בלבד. הכנסיות האוטוקפליות עצמאיות במישור המנהל הדתי והמשפטי כלפי כל סמכות כנסייתית אחרת. בראשן עומד, לפי המקרה, פטריארך, אפיפיור (באלכסנדריה), קתוליקוס (בארמניה, גאורגיה) או ארכיבישוף. הכנסיות האוטקפליות נחשבות לשוות זו לזו, אך פטריארך קונסטנטינופול נחשב לראשון בין שווים.

 

הכנסייה הנוצרית-אורתודוקסית המזרחית היא הקהילה הנוצרית השנייה בגודלה בעולם (לאחר הכנסייה הקתולית) ויש בה כ-250 מיליון מאמינים המאוחדים במסורת תיאולוגית וליטורגית קדומה. הכנסייה חובקת עולם וכוללת 15 כנסיות עצמאיות שגבולותיהן הגאוגרפיים, התרבותיים והלאומיים מוגדרים היטב.

 

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים 

 

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים  ששמה המלא הוא "פטריארכיית עיר הקודש ירושלים וכל פלסטין, סוריה, מעבר לנהר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה", זכתה למעמד “אם הכנסיות” כבר במאה הרביעית,  בהיותה הממשיכה הישירה של כס יעקב הקדוש (אחי ישוע בברית החדשה),  הבישוף הראשון של ירושלים. במאה החמישית הועלה בישוף ירושלים למעמד של פטריארך.

 

הפטריארך היווני-אורתודוקסי בארץ הקודש חולש על מדינת ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית, על ירדן ועל חצי האי ערב.

 

הקהילה הערבית האורתודוקסית היא הגדולה מבין הקהילות הנוצריות בארץ, וכן רבים מחברי הכנסיות האחרות רואים בכנסייה זו את שורשיהם.

 

הסמכות העליונה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מכונה “הסינוד” (אספה, מועצה, מיוונית) וחברים בה שבעה עשר בישופים בכירים, הבוחרים את הפטריארך. עקב חשיבותה ההיסטורית והסמלית של ירושלים זוכה הפטריארך שלה להערכה מיוחדת מצד עמיתיו – הפטריארכים האורתודוקסים שבאנטיוכיה, אלכסנדריה וקונסטנטינופול.

 

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מופקדת על המקומות הקדושים ומקיימת נוכחות רצופה בת 1,700 שנים בשתי הכנסיות החשובות ביותר בארץ הקודש: כנסיית הקבר הקדוש (כנסיית התחייה בשמה היווני) בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם.

 

הכנסייה מקיימת את תפילותיה על פי הנוסח הביזנטי ביוונית, ומשמרת את לוח השנה היוליאני, המאחר בשלושה עשר יום אחר הלוח המערבי-גרגוריאני. אף שמרבית הנוצרים הנמנים עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ הקודש הם ערבים, מנהלים אותה בישופים ממוצא יווני. גם נזירים רבים הם יוונים ואילו רוב כוהני הדת הקהילתיים הם ערבים.

 

יש מאמינים המדגישים את היותם ערבים-אורתודוקסים ולא יוונים-אורתודוקסים ועובדה זו היא סלע מחלוקת חריפה בין בני העידה הערבים בארץ ובין הפאטריארכיה היוונית בארץ. באמצע המאה ה-20 החלה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית לערוך בקהילות מקומיות רבות את התפילה בערבית לטובת מאמינים שאינם מבינים יוונית.

 

הפאטריכיה מנהלת רשת של בתי ספר במקומות שונים ומפעילה גם מרכזים לשירותים חברתיים וסמינר להכשרת כוהני דת על הר ציון.

 

מסיבות היסטוריות ופוליטיות פועלות משלחות של פטריארכיות נוספות בארץ הקודש באופן נפרד מקיימות נוכחות בולטת בארץ הקודש והן הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית והכנסייה הרומנית-אורתודוקסית . את מנזר המצלבה בירושלים בנתה הכנסייה האורתודוקסית הגיאורגית, אך מאחר שנוכחותה של כנסייה זו נחלשה במהלך השנים נרכש המנזר בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. עם זאת, כל הכנסיות האורתודוקסיות מכירות בסמכות הפטריארך היווני-אורתודוקסי וכל פעילותן בארץ הקודש מתואמת עמו.

 

****

מיקום כנסיית מאר מיכאל
על המדרון המערבי של יפו העתיקה
הכנסייה ממוקמת מעל הנמל
ומאחורי כנסיית פטרוס הקדוש הקתולית.

 

הכנסייה בנויה בשלושה מפלסים
מפלס העליון הכניסה למנזר מרביתו בסמטת נתיב המזלות
מפלס אמצעי העיקרי וממנו הכניסה  לכנסיית של המנזר
מפלס תחתון בגובה רציף הנמל 

מפלס עליון שהכניסה אליו
ברחוב נתיב המזלות מספר 8 

מפלס אמצעי בו נמצאים
מבני המנזר, הכנסייה והקפלה

הכניסה לכנסייה מסימטת המזלות 10

מפלס תחתון שהכניסה אליו מכיוון רציף הנמל,
מדרום מערב לכנסייה הארמנית ובהמשך הקיר. 

 

שם המנזר 

המנזר נקרא על שם המלאך מיכאל שהוא אחד מארבעת המלאכים (מיכאל, גבריאל, אוריאל ורפאל) העומדים לפני כיסא הכבוד ותפקידם להשגיח ולשמור על ארבע כנפות הארץ.

 

בתנ"ך עצמו אין בדרך כלל אזכור מפורש של שמות המלאכים. אולם מיכאל מוזכר שלוש פעמים בסוף ספר דניאל: וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם, וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי, וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס (פרק י' פסוק י"ג); אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת, וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי, עַל-אֵלֶּה, כִּי אִם-מִיכָאֵל שַׂרְכֶם (פרק י' פסוק כ"א); וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל, הָעֹמֵד עַל-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא, וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר (פרק י' פסוק כ"א)

 

במסורות הנוצריות המלאך מיכאל מוזכר בחזון יוחנן חזון יוחנן, הנקרא לעיתים גם ההתגלות של יוחנן או ספר ההתגלות, והוא הספר האחרון בברית החדשה. הוא מתאר את אירועי אחרית הימים שתתרחש לפי האמונה הנוצרית לפני שישו ישוב לעולם וידון את כל החיים והמתים ביום הדין.

 

אודות המנזר

 

הכנסייה במנזר מאר מיכאל פעלה מאז התקופה הביזנטית, אך נהרסה ונחרבה כמה פעמים. לאחר הכיבוש המוסלמי של הארץ בשנת 638 ירדה יפו מחשיבותה ואוכלוסייתה בכלל וזו הנוצרית בפרט התמעטה מאוד. במאה ה-11 עוד לפני הגעת מסע הצלב הראשון ליפו הרסו המוסלמים את העיר ואת הנמל והתושבים נטשו את העיר. הצלבנים, שהגיעו לארץ במסע הצלב הראשון בסוף המאה ה-11, שיקמו את העיר והחזירו אליה את האוכלוסייה הנוצרית. במחצית המאה ה-13 בשנת 1268 כבש את העיר ביברס, הסולטאן הממלוכי של מצרים וסוריה. הוא הגלה את התושבים והרס את העיר.

 

יפו עמדה חרבה עד המאה ה-17. בשנת 1642 התיישבו בה נזירים פרנציסקנים בעיר והקימו בתוך שרידי המצודה הצלבנית אכסניה אך נאלצו להרוס אותה בפקודת השלטונות העותמאניים. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1654 ניתנה להם רשות רשמית להקים את האכסניה שנקראה "ההוספיס הלאטיני". זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1667 הקימו הארמנים מנזר על שם ניקולאס הקדוש שנחשב המבנה המבוצר בעיר ושימש אף הוא אכסניה לאירוח צליינים מארמניה.

 

באותה עת, כאמור, מחצית המאה ה-17, נבנה בתוך העיר גם המנזר היווני – אורתודוכסי ע"ש המלאך גבריאל ושימש אף הוא אכסניה לאירוח צליינים אורתודוכסים שהגיעו לארץ ישראל מיוון, קפריסין, ומרחבי האמפריה העותמאנית בבלקן ומזרח אירופיה לרבות הקיסרות הרוסית המנזר שימש גם את הקהילה האורתודוכסית הערבית המקומית שגדלה בהדרגה במהלך המאה ה-18, המאה -19.

 

במהלך המאה ה-19 אנשי הקהילה האורתודוכסית הערבית המקומית הרגישו זרים בכנסיית מאר מיכאל שבעצם לא נועדה להם. הם הרגישו דחויים מצד הפטריאכיה היוונית אותרדוכסית שאנשיה היו מיוון. לכן, הם ביקשו להקים כנסייה משלהם. מבוקשם ניתן להם והם הקימו את כנסייה ג'וורג' .הקדוש מחוץ לחומות העיר העתיקה וראו בפירוט  יפו, מתחם הכנסייה האורתודוכסית ג'ורג' הקדוש  וגם יפו, האגודה האורתודוכסית לצדקה ומתחמיה

 

 

מאז הקמת המדינה והצמצום של הקהילה הערבית האורתודוכסית בעיר, ריכוז פעילותה בכנסיית ג'ורג' הקדוש הסמוכה והתמעטות עד הפסקת הצליינות שהגיעה לארץ ישראל דרך נמל יפו, הפעילות במנזר מאר מיכאל דעכה וכמעט פסקה.

 

הכנסייה נחרבה בשנת 1964 ועמדה בהריסותיה כשלושה עשורים.

 

בראשית שנות ה-90' של המאה הקודמת, עלו רעיון / הצעה למכור את המתחם ליזמי נדל"ן. ההצעה נפלה.

 

לאחר שעמדה בהריסותיה במשך 30 שנה, נבנתה מחדש במשך שבעה חודשים ונחנכה בשנת 1994.

 

 

היום כאמור מחזיק את המקום כהן הדת מהכנסייה הרומנית שקיבלה אחריות על המקום.

 

המנזר והכנסייה אינם פתוחים לביקור באופן שוטף אלא אם מתואם עם עם גריסימוס טימופיי שמתגורר במנזר.

 

כנסיית המנזר פועלת רק בסופי שבוע, מועד בו מתקיימות בה מיסות בשפה הרומנית ונערכים בה אירועים שונים. אז אולי אפשר להיכנס דרך השער הפתוח שברחוב נתיב המזלות לבקר אבל לא לצלם

 

בקאפלה הנוספת מתקיימות בסופי שבוע, תפילות בשפה הרוסית לרבות חתונות.

 

*****

פנים הכנסייה

הכנסייה מעוטרת בשפע של איקונות,
פסיפסי זכוכית של שמונת המלאכים,
קדושים של הכנסייה היוונית – אורתודוכסית
וציורי הקיר המתארים סיפורים מהברית החדשה ואתרי קודש ברחבי הארץ,

******
סוף דבר,

כפי שמעידים הצילומים,

מבנה המנזר והכנסייה  מרשימים מאוד. 

היקף הפעילות והנוכחות בו כיום מועטה. 
אולם, המתחם ועושרו מעידים
על היקף הנוכחות בו
מאז הקמתו באמצע המאה ה-18
ובזמן התגברות הצליינות האורתודוכסית
לארץ הקודש. 
ניתן להרהר ודמיין
מה היה כאן באותה עת
שרבים רבים פקדו את
המקום בעת הגיעם לארץ

******

חבל שהמקום אינו פתוח בכל השבוע.
ראוי להתאמץ להגיע
בסוף שבוע לבקר בכנסייה המרשימה
ולצאת למרפסת הצופה אל הנמל

******
תודה לאבונה קוסטנטין
בזכותו זכינו לביקור,

תודה לאב גרסימוס שאירח אותנו בלבביות